הפעם לא הסתבכתי

[חובטת שטיחים]

הפעם לא הסתבכתי

אנחנו עומדים לחגוג בקרוב בר מצווה לבן והתלבטנו באיזה פורמט. לפני כחודשיים פניתי לסבא ולסבתות ועידכנתי אותם, אמרתי שמבחינתי מפגש משפחתי מצומצם במסעדה זה בהחלט די והותר ומקובל גם על הנער (כלומר אנו המשפחה הגרעינית, הסבא והסבתות ושתי האחיות שלנו ההורים עם בני הזוג והילדים שלהן - סך הכל כ-14 אנשים). בכל זאת פתחתי בפניהם את האופציה של אירוע גדול הכולל גם את המשפחות המורחבות של הסבא והסבתות אולם אמרתי שבמקרה כזה אני לא לוקחת על עצמי את האירגון ואגיע בשמחה כאורחת. כולם הסכימו שגם להם אין כח לארגן אירוע גדול והנושא ירד מהפרק. החמים שלי קצת התבאסו שלא יהיה אירוע גדול, אמא שלי קצת התבאסה שלא תוכל להזמין את אחיה, וזהו.
השבוע הודעתי לחמים שלי איזו מסעדה בחרתי, הם הציעו להשתתף במימון ותרמו (כל אחד בנפרד) סכום נאה. מיד אחר כך התחילו להגיע הטלפונים... חמי מבקש שנצרף אח אחד שלו שגר שקרוב אליו במיוחד ואולי גם את הבן שלו עם משפחתו שהם ממש קרובים... חמותי מבקשת שנצרף רק את אחותה היחידה...
סרבתי... פנו לבעלי, הסביר להם שלהזמין רק חלק מהדודים ובני הדודים זה אומר לפתוח חשבון עם האחרים... אמר להם: קבענו שזה הכל או לא כלום - אתם בחרתם לא כלום, תעמדו מאחורי הבחירה שלכם. מאז שקט, אני מניחה שהם קצת כועסים, אבל סומכת עליהם שיתגברו

אחרי הכל גם לאמא שלי נאלצתי לתת אותה התשובה לגבי אח שלה שהוא דוד מאוד קרוב אלי.
זהו, סתם רציתי לספר ולפרוק, אבל אם בא לכם להגיב, אז סבבה.

 

[mykal]

בא לי לאחל לך הרבה נחת ומזל טוב.

אם מרוצים מההחלטה. אז הכל טוב.
אין חוקים בחגיגות כאלה. תהנו.

 

[פרפרי אהבה]

מזל טוב ובשעה טובה

זו הבעיה כשהחמים/הורים משתתפים בעלויות של חגיגה- מבחינתם יש להם say לגבי הכל וכל הכבוד לך שהצבת את הגבול בעניין הזה.

 

[הייתיאביבקיץ]

בעיני זה מצויין.

מאד עוזר כששמים את הגבולות כלכך ברור - רק ההורים/אחים/סבים/דודים של הנער.

(אני לא הייתי אפילו מעלה אפשרות שמישהו אחר יארגן בר מצווה לילד שלי ואני אגיע כאורחת. באמת היית רוצה בזה? ואז היית אומרת לדוד של האמא שהוא לא בא, בגלל שמי שמשלם זה הסבים מהצד השני והם לא מוכנים? או שכל הסבים יתחילו תחרות מי משלם יותר ולכן מביא יותר אורחים? נראה לי פתח לבעיות).

 

[חובטת שטיחים]

אם היו עושים אירוע גדול

לא הייתי ממודרת ואני מניחה שגם אמא שלי היתה מעורבת, כך שהצד שלי שהוא גם ככה פיצי כן היה מוזמן. ככה היה בברית של הבחור. חמי אירגן הכל, אמי תרמה את חלקה לעוד 5 שולחנות לצד שלה ואנחנו באנו עם התינוק...

 

[חובטת שטיחים]

אגב, חוץ מהמשפחה יש שלושה מוזמנים נוספים

החבר של הבת (אחותו הגדולה של חתן השמחה), החבר הכי טוב של חתן השמחה וחבר משפחה קרוב (שכן שהוא חבר קרוב של בעלי וממש בן בית אצלינו). האם לדעתכם יש בזה איזו בעייתיות מבחינת הסבים? תחושה שהופלו לרעה?

 

[mykal]

בעיני לא--ואסביר

החבר של הבת--זה ברור שהוא כבר חלק מהמשפחה.
לחתן יש זכויות יתר שהמסיבה שלו ולכבודו.
ויש חברים שהם יותר ממשפחה.

ואולי עוד מילה--השמחה היא שלכם,
והשיקולים ווהאחריות היא שלכם,
והסבים והסבתות--הם קרובים אבל זו לא שמחה שהם מארגנים.
הם כבר חגגו לילדיהם, וזכות כל דור לבחור את דרכו.
אני עקרונית לא מחוה דיעה לשמחות שעורכים ילדי.
ואם מציעים שאביא מי שחשוב לי וזה פתוח, אני בוחרת ומשלמת את חלקי
גם אם הם נהנים מהם.

 

[חייבתלהגיב]

אולי לגבי חבר המשפחה.

יכול להיות שייראה להם מעליב להעדיף חבר שלכם על פני דוד של אחד מכם.

לגבי החבר של הבת והחבר של חתן השמחה ממש לא נראה לי בעייתי (אפילו יותר מחבר אחד לחתן השמחה לא נראה לי בעייתי).

 

[חובטת שטיחים]

אז זהו, שיש בעיית אי שיוויון

לאמא שלי ולחמותי יש רק אח אחד לכל אחד (אבי לא בחיים אבל גם לו נשאר רק אח אחד), אבל לחמי יש 4 אחים (בחיים). בכל מקרה הקונספט של להזמין רק את הדודים המבוגרים, בלי ילדיהם ונכדיהם (בני הדודים שלי ושל בעלי וילדיהם) ממש לא נראה לי... כאמור אם הם היו המארגנים והמזמינים - זכותם. אבל אם אני מארגנת אז ממש אין לי עניין להזמין 20 דודים זקנים שהילד בקושי מכיר.

 

[חייבתלהגיב]

אבל את לא צריכה להצדיק את זה בפניי

שאלת אם זה עלול ליצור בעיות - עניתי מה, לדעתי, עלול ליצור בעיות. לא אמרתי שזה אומר שאת צריכה להזמין את כל הדודים. או שאת מתאמנת עליי במה את הולכת להגיד להם? כי אם כן, לא נראה לי שמומלץ להשתמש ב"אין לי עניין להזמין 20 דודים זקנים שהילד בקושי מכיר". קודם כל, כדאי להוריד את המילה זקנים, כי הם כנראה באותו סדר גודל של גיל כמו הסבים עצמם. "אין לי עניין להזמין 20 דודים שהילד בקושי מכיר" - הם עלולים להגיד משהו כמו שלמה באמת אתם לא שומרים על קשר עם הדודים? חוץ מזה, הם עלולים להגיד משהו כמו שזה לא 20 (מקסימום 14 - 7 דודים + בני/בנות זוג). נשארנו עם "אין לי עניין להזמין דודים". לזה התגובה היא כמובן, "מה זה אין לך עניין? זו המשפחה שלך/של הילד שלך! איזו מין אנטיפטית את?". אם כך, נשארנו עם "להזמין דודים". לכך התגובה היא כמובן, "בהחלט! תזמיני את הדודים! שמחים שהגעת למסקנה הנכונה!"

.

אקיצר, פשוט תתכונני להתקפה על הזמנת החבר האחד הזה, ואם את רוצה, נצלי את הזמן עד אז כדי לחשוב על תשובה מנוסחת קצת יותר טוב

.

 

[חייבתלהגיב]

וואו, כמה נוח! אם אצלנו זה היה ככה,

אולי היינו גם אנחנו חוגגים בריתות לבנות

.

 

[חייבתלהגיב]

מאחלת לך שבאמת יעבור בשלום ומזל טוב!

 

[dori78]

בחירה מצויינת וסחטיין על העמידה על שלך

אחד הזכרונות שלי מחגיגת בת המצוה שלי (המאוד מצומצמת, בבית, בלי חברים שלי)
הוא העובדה שאמא שלי הזמינה בעיקר דודים שאני לא מכירה וממש לא הרגשתי שזו היתה חגיגה שלי.

כשעושים חגיגה מצומצמת ולא מזמינים את כווווולם - לטעמי בוודאי שחבר טוב של חתן השמחה
יותר חשוב מדוד של אמא או אבא, שאולי מאוד אוהב את הילד אבל הילד לא בהכרח מחובר אליו.

כל הכבוד!

 

[חייבתלהגיב]

היי, דורי, מה המצב?

 

[dori78]

וואלה הכל סבבה.

 

[danakama10]

מה אני אגיד לך

לא הסתבכת, אבל אירגנת לבן שלך בר מצווה כל כך "סתם" ולא מיוחדת. מה זה פתחת בפניהם את האופציה של אירוע גדול ושאת לא מארגנת אלא תגיעי כאורחת? אוזני שומעות נכון? לך לא בא להוציא אנרגיה וכסף לבר מצווה של בנך אז את מודיעה לסבים שהם מוזמנים לעשות זאת ואת מגיעה כאורחת? ואחרי זה את עוד מטיחה בהם "בחרתם לא כלום אז תעמדו מאחורי הבחירה שלכם"? נגמרה הבושה. מעניין אם תנסי לעשות להם תרגיל דומה לחתונה של הבן... תארגנו ותממנו אתם את החתונה או ששוב מתקבצים במסעדה?
את חושבת שזה לעשות טובה להזמין את המשפחה המורחבת? זה אמור להיות בעיקר בשביל הבן שלך. בעיני בושה בשבילכם וחבל עבור הילד. לא רק שאין באמת חגיגה, אתם גם מונעים ממנו היכרות קרובה יותר עם המשפחה שלו. אבל רגע, חבר של בעלך יהיה שם, אז הכל כבר נראה אחרת, בר מצווה משובחת!

 

[חובטת שטיחים]

סתם לידע כללי

גם הנער אינו אוהב אירועים המוניים באולם ושמח על הבחירה לערוך חגיגה עם המשפחה המצומצמת (זאת שבאמת איכפת לו ממנה) במסעדה טובה.
אבל - הוא נכד זכר יחיד לסבים שלו שהם אנשים עם זיקה דתית ויהודית, אז מתוך התחשבות בסבא הוחלט שהוא כן יעלה לתורה, ומתוך התחשבות בסבים שאולי חשוב להם לחגוג בפורמט משפחתי גדול, הועלתה גם ההצעה של אירוע גדול והם היו שותפים להחלטה שזה לא מתאים.
הנער בכל מקרה מקבל עוד חגיגונת לבחירתו עם כמה חברים טובים (פעילות אותה הוא בחר).
ואם במסיבות עסקינן, בעיני אירוע המוני באולם עם משפחה רחוקה שלא מכירה את הנער וממש מעניין לא אותה להקשיב לברכות או לצפות במצגת היא פרש... הרי אין זה סוד שחצי מהאורחים רואים בכל העניין קנס מיותר אבל "חייבים לבוא ולשים את הצ'ק" כי אחרת לא יגיעו גם לשמחות שלנו... והסירי דאגה מליבך, הנער אינו מבודד ממשפחתו המורחבת, נפגשים עם מי שיש בהם עניין בהזדמנויות שונות ואירוע המוני הוא ממש לא הזדמנות "להכיר" את המשפחה המורחבת. אלא אם כן את קוראת לבריף קצר ו-200 נשיקות על הלחי "הכרות"...
אז אני שמחה להיות מי שתשבור את המעגל ותוכיח שלחגוג עם 15 האנשים הקרובים לך שבאמת שמחים איתך - זאת הדרך לחגוג.
ועוד משהו - החבר של בעלי הוא חבר משפחה, הבן מבלה אצלו לא מעט ואף עובד אצלו בחופשות.
ככה שמסתבר שבמקרה הספציפי שלנו הוכחת בורות ויצאת די אהבלה...
אבל זה בסדר, לא כולם חייבים להיות העיפרון הכי חד בקלמר.

 

[dori78]

האוטומט המטופש הזה של "כל אירוע מצריך אירוע" הגיע זמנו לעבור מן העולם.
כזכור, כשהתחתנתי לא היה לי כח לזה ומבחינתי היה מספיק ללכת לרבנות עם ההורים ולסגור את הפינה.
ההורים לא הסכימו אבל לא ממש היו מסוגלים לארגן אירוע נורמלי, כך שלא היתה לי ברירה והפקתי אירוע.
המסקנה העיקרית שלי מזה:
אני לא מארגנת יותר אירועים המוניים שאני לא רואה בהם צורך אם זו לא תהיה בקשה מפורשת של ילד שלי.
לא ברית/בריתה, לא בר מצוה ולא חתונה.

 

[Lhuna1]

הלוואי שכולם היו עושים כמוכם

בעיני זו חגיגה הרבה יותר משמעותית והרבה פחות "סתם", מאשר השטאנץ של האירוע ההמוני, הבזבזני ועתיר השופוני שהרוב עושים (שמשום מה בעיני הכותבת שמעליך הוא יותר "מיוחד"

)

 

[הפוך עם ראש כפול]

אני לגמרי איתך. הבכור בן 11 וחצי וכבר מתחילים לחשוב קדימה
אין לכולנו ספק - לא לי, לא לבן זוגי ולא לבכור - שאירוע באולם עם 200 מוזמנים הוא ממש לא בשבילנו.
אמנם אצלנו לא יוזמנו 20 אנשים אלא יותר בסביבות ה-60-70, ועדיין אלו יהיו רק אנשים קרובים (משפחה וחברים), שאוהבים את הבן, שאכפת להם ממנו, ושהוא אוהב אותם. הרוב משפחה, כולל דודים ובני דודים שלי ושל בני זוגי, ועוד 2-3 משפחות של חברים קרובים, שמלווים אותנו שנים רבות מאוד, ושהילדים שלהם הם חברים של הילדים שלי.
בכל פעם שאנחנו נקלעים בעל כורחנו לאחד מהאירועים הכפויים הללו (בעיקר בר מצוות) אנחנו נשבעים שאצלנו זה בחיים לא יקרה. לא יוזמנו 200 איש, שליותר ממחצית מהם, אין בכלל מושג מיהו "בעל השמחה", איך קוראים לו, מה הוא אוהב לעשות בחייו, ממה הוא נהנה, מה קרה לו בשנים האחרונות, ויותר ממחצית מהם הוא עצמו לא מכיר והם לא מעניינים את קצה ישבנו.
גם אנחנו מתכננים לקבץ את הקרובים אלינו במסעדה, מן הסתם להקרין סרט (שבאמת יעניין את המוזמנים כי החוגג אכן מעניין אותם וקרוב אל ליבם!).
ההורים שלי כבר עודכנו בתוכנית הכללית, ולא היו להם השגות. חמותי תעודכן מתישהו, ואני מניחה שגם לה לא יהיו התנגדויות.
לגבי עלייה לתורה... גם אצלנו המצב דומה למצב אצלך. אמנם הוא לא הנכד הזכר היחיד, אבל הוא הבכור. אנחנו משפחה אתאיסטית אבל להורים שלי יש זיקה לדת. אין לי שום כוונה לכפות עליו לעלות לתורה, ובסופו של דבר אנחנו נשאיר את ההחלטה לו. הוא זה שיצטרך לעלות לתורה, לא אני, אז מן הראוי שהוא יחליט אם זה מתאים לו. מה שכן, מראש הודעתי להוריי שגם אם הוא יחליט שהוא מעוניין, אין מצב שזה יתקיים בבית כנסת אורתודוכסי. גם לי יש גבולות.