הילה של אש
New member
הפער בין ללמוד לבין לדעת
השבוע נזכרתי שאחד השיעורים הראשונים שלימדה אותי אבן אדומה מנוקדת, המורה המבורכת שלי, כשרק הגעתי אליה לפני שניםכלל אשכולית היא הניחה אותה על צלחת ושאלה אותי מה הטעם של האשכולית תארתי אותו כמיטב יכולתי ואז היא שאלה? ´´אבל איך את יודעת מהו הטעם שלה?´´ ועניתי: ´´כי אכלתי לא מעט אשכוליות בחיים שלי´´ והיא אמרה: ´´בדיוק ככה´´. אנחנו יכולים לדעת רק את מה שאנחנו חווים. מה שאנחנו לומדים, מה שאנחנו חושבים, מה שאנחנו משערים, מה שאנחנו מסיקים, ובעיקר הררי הידע שאנחנו בולעים הם כמו אשכולית שמונחת על צלחת. מה שאנחנו חווים, מה שאנחנו מנסים, מה שאנחנו טועמים, מה שאנחנו נוגעים זה אשכוליות שאנחנו יודעים היטב. השיעור של אבן אדומה מנוקדת נועד כדי להציע לי בחיים ובדרך השאמן ללמוד פחות ולחוות יותר. ובדיעבד, ולמרות שבזמנו לא הבנתי מה היא רוצה ממני, גיליתי שהיא צדקה. הרבה מאוד שנים הייתי ספונה בין ספרים למחברות למדתי עוד ועוד ועוד קראתי עוד ועוד ועוד, השתתפתי בעוד ועוד ועוד סדנאות וכשהגעתי לדרך השאמן ניסיתי לעשות אותו דבר, ניסיתי ללמוד את הידע, בלי להבין, שמה שחשוב זו החווייה, כי החווייה היא מה שמשנה אותנו מבפנים. ורק כשהבנתי שלא חייתי באמת, ורק כשפרשת ידיים לחיים על שלל החוויות שיש בהם רק אז התחלתי ליישם את מה שלמדתי, רק אז התחלתי לדעת ולא רק לזכור. והשאלה שלי אליכם היא: מה דעתכם? עד כמה חשובים הספרים? האם אדם יכול להחזיק באמונה רק על סמך לימוד? ומהו המקום של החווייה וההתנסות בחיים שלכם בכל תחום - ממערכות יחסים, ועד אמונה דתית דרך התמקחות בשוק, וצפייה בחדשות. מה דעתכם?
השבוע נזכרתי שאחד השיעורים הראשונים שלימדה אותי אבן אדומה מנוקדת, המורה המבורכת שלי, כשרק הגעתי אליה לפני שניםכלל אשכולית היא הניחה אותה על צלחת ושאלה אותי מה הטעם של האשכולית תארתי אותו כמיטב יכולתי ואז היא שאלה? ´´אבל איך את יודעת מהו הטעם שלה?´´ ועניתי: ´´כי אכלתי לא מעט אשכוליות בחיים שלי´´ והיא אמרה: ´´בדיוק ככה´´. אנחנו יכולים לדעת רק את מה שאנחנו חווים. מה שאנחנו לומדים, מה שאנחנו חושבים, מה שאנחנו משערים, מה שאנחנו מסיקים, ובעיקר הררי הידע שאנחנו בולעים הם כמו אשכולית שמונחת על צלחת. מה שאנחנו חווים, מה שאנחנו מנסים, מה שאנחנו טועמים, מה שאנחנו נוגעים זה אשכוליות שאנחנו יודעים היטב. השיעור של אבן אדומה מנוקדת נועד כדי להציע לי בחיים ובדרך השאמן ללמוד פחות ולחוות יותר. ובדיעבד, ולמרות שבזמנו לא הבנתי מה היא רוצה ממני, גיליתי שהיא צדקה. הרבה מאוד שנים הייתי ספונה בין ספרים למחברות למדתי עוד ועוד ועוד קראתי עוד ועוד ועוד, השתתפתי בעוד ועוד ועוד סדנאות וכשהגעתי לדרך השאמן ניסיתי לעשות אותו דבר, ניסיתי ללמוד את הידע, בלי להבין, שמה שחשוב זו החווייה, כי החווייה היא מה שמשנה אותנו מבפנים. ורק כשהבנתי שלא חייתי באמת, ורק כשפרשת ידיים לחיים על שלל החוויות שיש בהם רק אז התחלתי ליישם את מה שלמדתי, רק אז התחלתי לדעת ולא רק לזכור. והשאלה שלי אליכם היא: מה דעתכם? עד כמה חשובים הספרים? האם אדם יכול להחזיק באמונה רק על סמך לימוד? ומהו המקום של החווייה וההתנסות בחיים שלכם בכל תחום - ממערכות יחסים, ועד אמונה דתית דרך התמקחות בשוק, וצפייה בחדשות. מה דעתכם?
