הפרוש השבועי לפרשת השבוע בחשיבה אימונית.
תולדות= התחלות חדשות ואלה תולדות יצחק, התחלות חדשות מביאה בפנינו פרשת השבוע,פרשת תולדות,אשר מהווה סיפור פנימי, העוקב אחר תולדות הנשמה והגוף שלנו. תולדות זה מה שנולד בכל רגע ורגע לנגד עינינו. נזכר אני בטכניקה שלמדתי בקורס האימון.צביעת מנדלה. המנדלה הוא ציור שמקורו במזרח. הנזירים הטיבטים מציירים בכל יום ציור שכזה, בתהליך יצירתי שאורך שעות, וביום שלמחרת הם מוחקים את כל מה שציירו ומתחילים ציור חדש. באמצעות המנדלה הם מתרגלים את התובנה הפנימית שגם בחיים שלנו יש לא רק לידה אחת אלא תולדות רבות – שאנחנו נולדים בכל יום ובכל רגע מחדש, ושלא ניתן להיאחז בקיים. באמצעות האימון במנדלה אנחנו משתדלים להתרוקן מכל מה שאנחנו יודעים ונושאים אתנו כדי שנוכל להגיע לרגע הבא באופן נקי, לחוות אותו, ולחיות אותו. משפט חזק שעולה לי בהקשר הזה הוא שאין לך דבר בעולם שאינו נקודה היוצרת סביבה מעגלים, מעגלים עד אינסוף. כשאני מתחיל לצייר מנדלה, אני מתחיל מנקודה, ומתוכה מתגלה לי עולם. אז אני נמצא בתהליך של לידה, של הולדה, ואת התהליך הזה אני חווה כמשהו שקורה מחדש בכל רגע ורגע. זה הדבר שאותו אני לומד וחווה וגם מלמד. באמצעות המנדלה אני מנסה ללמוד איך "למות", כדי שאוכל לחיות. יעקוב ועשיו, כל אדם מורכב משני כוחות- גוף ונפש, כשכל אחד מהם זקוק לטיפוח ולתמיכה, אך משיג זאת בעזרת אמצעים שונים לגמרי. הגוף מחפש אחר נוחות וסיפוקים מיידיים: אוכל, שינה, כסף, מגע פיזי. הנפש מחפשת אחר הנאות פנימיות, שהשפעתן ניכרת לאורך זמן רב יותר: משמעות, אהבה,הגשמה. יעקב ועשיו אינם שני אנשים שונים. יעקב ועשיו הם שני היבטים של קיום אנושי שנמצאים בתוך כל אחד ואחת מאתנו. עשיו הוא איש שדה וציד, ויעקב הוא איש תם יושב אוהלים. זה עושה וזה לומד, זה פועל וזה חושב. והלוא – בכל אחד ובכל אחת מאתנו יש קצת מזה וקצת מזה. הבפנים והבחוץ, החושב והפועל, השקול והיצרי, הגברי והנשי, הנסתר והנגלה. על פי התובנה הזו, כאשר יצחק אמר: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו", הוא לא מבטא רק את עיוורונו שלו, אלא הוא מבטא את העיוורון של כולנו, את הבלבול של כולנו, כאשר אנחנו מנסים להבחין ולהבדיל בין הפנימי לחיצוני, בין המחשבה לדיבור ובין עשייה ופעולה. גם עבורנו, הקול הוא תמיד קולו של יעקב והידיים הם ידי עשיו. יעקב ועשיו, תודעה ומציאות, רוח וחומר. כיצד הם נפגשים בנו? האם לעולם נגזר עלינו לחיות בקונפליקט פנימי בין "יעקב לעשיו" או שאנחנו יכולים ללמוד לשלב בין שניהם באופן שלם? ביכולתנו לעשות את ההבדל חופש הבחירה נמצא בידינו .ביכולתנו לחיות בויתור עד שניפרד מן העולם. ביכולתנו לחיות את חיינו מתוך חולשה, מתוך היותנו מובלים, מתוך חיים רגילים ואפורים. או ...מתוך חופש הבחירה לחיות את חיינו בעוצמה . להיות מנהיגים ולא להיות מונהגים. להיות מובילים בכל תחום בחיינו ולא להיות מובלים על ידי אחרים. ביכולתנו לראות את החושך וביכולתנו לראות את האור ולהבדיל ביניהם. אנו לא מתיימרים לגרש את החושך מחיינו, אלא, להכניס אור לתוכו. ביכולתנו לעשות את השינוי, ביכולתנו לעשות את ההבדל. "החיים הם לא מה שקורה לנו אלא איך אנו מתייחסים למה שקורה". במהות כולנו נולדים אנשים רגילים...... גם מהטמה גאנדי היה אדם רגיל, שעשה הבדל והפך לאדם "בלתי רגיל" באפשרותנו להיות בלתי רגילים והבחירה היא בידינו... קיימים 5 דברים שאין ביכולתנו לשנות ולהשיב: האבן לאחר שנזרקה המילה לאחר שנאמרה ההזדמנות לאחר שהוחמצה הזמן לאחר שעבר ונעלם האהבה לאחר שמתה ביכולתנו לשנות את כל השאר... ולעשות הבדל בחיינו. ובידנו האפשרות להחליט אם חופש הבחירה זו מתנה או קללה. לפי המסופר בפרשה, יצחק רוצה להעניק את ברכת האב המיוחדת לבנו עשׂיו. אבל רבקה מעודדת את אחיו התאום, יעקב, להתחזות לעשיו ולקבל את הברכה במקומו. לאחר מעשה, כשיצחק מגלה את החילוף שנעשה – ושהוא בירך למעשה את יעקב – הוא מתחלחל. יצחק מזועזע.שנים אחז בעמדה של נתינת הבכורה לעשיו,למרות שידע שלא מגיע לו. אבל לאחר מחשבה, הוא הבין בבהירות שהיה זה רצון האלוקים שיעקב יזכה בברכה. את השינוי עשה במודע. ותכהן עיניו: עד אותו רגע, עד אותו מעמד לא ראה ,לא רצה לראות את פני הדברים, היה "עיוור". אפילו בגילו, גיל זיקנה, יצחק מסוגל לשנות קו, לצמוח, ולהתקדם הלאה עם המציאות החדשה. כולנו, בשלב זה או אחר בחיינו, מוצאים את עצמנו נצמדים לעמדה ישנה כלשהי, אפילו שאנחנו כבר יודעים שהיא לא נכונה. השקענו בה כל כך הרבה, שכואב לנו להודות שטעינו. עלינו להבין, שהרבה יותר כואב לעבור את כל החיים מתוך חזרה על אותה טעות. בואו ונשאל את עצמנו: 1. איזה צעדים משמעותיים בחיינו עשינו מתוך בחירה ואיזה צעדים עשינו מתוך החלטה שקולה? 2. באילו מקומות עשו הבחירות שלנו הבדל משמעותי בחיינו? 3. באילו מקומות עשו ההחלטות שלנו הבדל משמעותי בחיינו? 4. מי אני אהיה כדי שההחלטות החשובות בחיי יבוא מתוך בחירה אמיתית? לאורך הפרשה מלווים אותנו שני מצבים,שתי התנהגויות, שתי דרכי חיים. רבקה ויצחק, יעקוב ועשיו, שתי הברכות .עלינו לחפש את השילוב הטוב והנכון עבורנו בין כולם. בואו ונשכיל לשלוט "בבנים המתרוצצים בקרבנו", נושיט יד "ולא נאחוז בעקב בחוזקה ", ונתברך בברכתו של יצחק שמשמעותה: הצלחה אישית,שפע ,טובה וברכה בחיים. ויתן לך האלוהים מטל השמיים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש. מסופר על נזיר בודהיסטי שהיה נודד ברחבי הודו, נושא בידו הימנית פת לחם ובידו השמאלית ורד יפהפה. שאלוהו: "מה לך כי תלך לכל מקום עם שני דברים אלו דווקא?" ענה להם: "על הלחם הזה אני מתקיים, והפרח הוא הדבר אשר לשמו אני חי." אותו רעיון נאמר גם בספרו של ניטשה: "אם יש לך איזה למה שלשמו אתה חי, תוכל לשאת כל איך." אנחנו בפתחו של חודש חדש, כסלו. הוא מזמין אותנו להתבונן ולחוש באור ובניסים המתרחשים בחיינו. נזכור ש... מעט אור דוחה הרבה מן החושך.(הבעל שם טוב) שבת שלום וחודש טוב ומבורך חודש של אהבה ונתינה של אורה ושמחה. בידידות וברגישות יוסף חנסנסון מאמן יעודי-ייחודי לחיים
תולדות= התחלות חדשות ואלה תולדות יצחק, התחלות חדשות מביאה בפנינו פרשת השבוע,פרשת תולדות,אשר מהווה סיפור פנימי, העוקב אחר תולדות הנשמה והגוף שלנו. תולדות זה מה שנולד בכל רגע ורגע לנגד עינינו. נזכר אני בטכניקה שלמדתי בקורס האימון.צביעת מנדלה. המנדלה הוא ציור שמקורו במזרח. הנזירים הטיבטים מציירים בכל יום ציור שכזה, בתהליך יצירתי שאורך שעות, וביום שלמחרת הם מוחקים את כל מה שציירו ומתחילים ציור חדש. באמצעות המנדלה הם מתרגלים את התובנה הפנימית שגם בחיים שלנו יש לא רק לידה אחת אלא תולדות רבות – שאנחנו נולדים בכל יום ובכל רגע מחדש, ושלא ניתן להיאחז בקיים. באמצעות האימון במנדלה אנחנו משתדלים להתרוקן מכל מה שאנחנו יודעים ונושאים אתנו כדי שנוכל להגיע לרגע הבא באופן נקי, לחוות אותו, ולחיות אותו. משפט חזק שעולה לי בהקשר הזה הוא שאין לך דבר בעולם שאינו נקודה היוצרת סביבה מעגלים, מעגלים עד אינסוף. כשאני מתחיל לצייר מנדלה, אני מתחיל מנקודה, ומתוכה מתגלה לי עולם. אז אני נמצא בתהליך של לידה, של הולדה, ואת התהליך הזה אני חווה כמשהו שקורה מחדש בכל רגע ורגע. זה הדבר שאותו אני לומד וחווה וגם מלמד. באמצעות המנדלה אני מנסה ללמוד איך "למות", כדי שאוכל לחיות. יעקוב ועשיו, כל אדם מורכב משני כוחות- גוף ונפש, כשכל אחד מהם זקוק לטיפוח ולתמיכה, אך משיג זאת בעזרת אמצעים שונים לגמרי. הגוף מחפש אחר נוחות וסיפוקים מיידיים: אוכל, שינה, כסף, מגע פיזי. הנפש מחפשת אחר הנאות פנימיות, שהשפעתן ניכרת לאורך זמן רב יותר: משמעות, אהבה,הגשמה. יעקב ועשיו אינם שני אנשים שונים. יעקב ועשיו הם שני היבטים של קיום אנושי שנמצאים בתוך כל אחד ואחת מאתנו. עשיו הוא איש שדה וציד, ויעקב הוא איש תם יושב אוהלים. זה עושה וזה לומד, זה פועל וזה חושב. והלוא – בכל אחד ובכל אחת מאתנו יש קצת מזה וקצת מזה. הבפנים והבחוץ, החושב והפועל, השקול והיצרי, הגברי והנשי, הנסתר והנגלה. על פי התובנה הזו, כאשר יצחק אמר: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו", הוא לא מבטא רק את עיוורונו שלו, אלא הוא מבטא את העיוורון של כולנו, את הבלבול של כולנו, כאשר אנחנו מנסים להבחין ולהבדיל בין הפנימי לחיצוני, בין המחשבה לדיבור ובין עשייה ופעולה. גם עבורנו, הקול הוא תמיד קולו של יעקב והידיים הם ידי עשיו. יעקב ועשיו, תודעה ומציאות, רוח וחומר. כיצד הם נפגשים בנו? האם לעולם נגזר עלינו לחיות בקונפליקט פנימי בין "יעקב לעשיו" או שאנחנו יכולים ללמוד לשלב בין שניהם באופן שלם? ביכולתנו לעשות את ההבדל חופש הבחירה נמצא בידינו .ביכולתנו לחיות בויתור עד שניפרד מן העולם. ביכולתנו לחיות את חיינו מתוך חולשה, מתוך היותנו מובלים, מתוך חיים רגילים ואפורים. או ...מתוך חופש הבחירה לחיות את חיינו בעוצמה . להיות מנהיגים ולא להיות מונהגים. להיות מובילים בכל תחום בחיינו ולא להיות מובלים על ידי אחרים. ביכולתנו לראות את החושך וביכולתנו לראות את האור ולהבדיל ביניהם. אנו לא מתיימרים לגרש את החושך מחיינו, אלא, להכניס אור לתוכו. ביכולתנו לעשות את השינוי, ביכולתנו לעשות את ההבדל. "החיים הם לא מה שקורה לנו אלא איך אנו מתייחסים למה שקורה". במהות כולנו נולדים אנשים רגילים...... גם מהטמה גאנדי היה אדם רגיל, שעשה הבדל והפך לאדם "בלתי רגיל" באפשרותנו להיות בלתי רגילים והבחירה היא בידינו... קיימים 5 דברים שאין ביכולתנו לשנות ולהשיב: האבן לאחר שנזרקה המילה לאחר שנאמרה ההזדמנות לאחר שהוחמצה הזמן לאחר שעבר ונעלם האהבה לאחר שמתה ביכולתנו לשנות את כל השאר... ולעשות הבדל בחיינו. ובידנו האפשרות להחליט אם חופש הבחירה זו מתנה או קללה. לפי המסופר בפרשה, יצחק רוצה להעניק את ברכת האב המיוחדת לבנו עשׂיו. אבל רבקה מעודדת את אחיו התאום, יעקב, להתחזות לעשיו ולקבל את הברכה במקומו. לאחר מעשה, כשיצחק מגלה את החילוף שנעשה – ושהוא בירך למעשה את יעקב – הוא מתחלחל. יצחק מזועזע.שנים אחז בעמדה של נתינת הבכורה לעשיו,למרות שידע שלא מגיע לו. אבל לאחר מחשבה, הוא הבין בבהירות שהיה זה רצון האלוקים שיעקב יזכה בברכה. את השינוי עשה במודע. ותכהן עיניו: עד אותו רגע, עד אותו מעמד לא ראה ,לא רצה לראות את פני הדברים, היה "עיוור". אפילו בגילו, גיל זיקנה, יצחק מסוגל לשנות קו, לצמוח, ולהתקדם הלאה עם המציאות החדשה. כולנו, בשלב זה או אחר בחיינו, מוצאים את עצמנו נצמדים לעמדה ישנה כלשהי, אפילו שאנחנו כבר יודעים שהיא לא נכונה. השקענו בה כל כך הרבה, שכואב לנו להודות שטעינו. עלינו להבין, שהרבה יותר כואב לעבור את כל החיים מתוך חזרה על אותה טעות. בואו ונשאל את עצמנו: 1. איזה צעדים משמעותיים בחיינו עשינו מתוך בחירה ואיזה צעדים עשינו מתוך החלטה שקולה? 2. באילו מקומות עשו הבחירות שלנו הבדל משמעותי בחיינו? 3. באילו מקומות עשו ההחלטות שלנו הבדל משמעותי בחיינו? 4. מי אני אהיה כדי שההחלטות החשובות בחיי יבוא מתוך בחירה אמיתית? לאורך הפרשה מלווים אותנו שני מצבים,שתי התנהגויות, שתי דרכי חיים. רבקה ויצחק, יעקוב ועשיו, שתי הברכות .עלינו לחפש את השילוב הטוב והנכון עבורנו בין כולם. בואו ונשכיל לשלוט "בבנים המתרוצצים בקרבנו", נושיט יד "ולא נאחוז בעקב בחוזקה ", ונתברך בברכתו של יצחק שמשמעותה: הצלחה אישית,שפע ,טובה וברכה בחיים. ויתן לך האלוהים מטל השמיים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש. מסופר על נזיר בודהיסטי שהיה נודד ברחבי הודו, נושא בידו הימנית פת לחם ובידו השמאלית ורד יפהפה. שאלוהו: "מה לך כי תלך לכל מקום עם שני דברים אלו דווקא?" ענה להם: "על הלחם הזה אני מתקיים, והפרח הוא הדבר אשר לשמו אני חי." אותו רעיון נאמר גם בספרו של ניטשה: "אם יש לך איזה למה שלשמו אתה חי, תוכל לשאת כל איך." אנחנו בפתחו של חודש חדש, כסלו. הוא מזמין אותנו להתבונן ולחוש באור ובניסים המתרחשים בחיינו. נזכור ש... מעט אור דוחה הרבה מן החושך.(הבעל שם טוב) שבת שלום וחודש טוב ומבורך חודש של אהבה ונתינה של אורה ושמחה. בידידות וברגישות יוסף חנסנסון מאמן יעודי-ייחודי לחיים