הפרח העצוב בעצב נוגה.../images/Emo63.gif../images/Emo20.gif
היא אהבה את זה, את המיץ, שנשפך ממנה, טורפת צריכה לשחק עם הטרף שלה, לפני שהיא אוכלת אותו, היא מנשקת את השקע בצווארו, ומלטפת באצבעותיה ,לוחשת לו ,אתה טרף נחמד, אתה ממתק אמיתי שוקולד. מול חלון זגוגי, לובשת תחתונים בלבד, וחולצת טישרט שלקחה מהארון, שדייה בולטים הפטמות וורודות זקורות מבעד לאריג כמו צללים. היא לא ראתה אותו ממרחק, אינה יודעת מול מי היא מתמודדת, היא מדברת אליו, ושואלת את עצמה בלחש, מה אתה עושה לי מרוחק שלי? שואלת ומלטפת את המילים הרכות, התשוקה שהוא מסעיר בגופה המתפתל, מתבוננת בו בתשומת לב, זה מעורר בה סקרנות, היא רוצה לדעת ,לגעת לטעום אותו בשקיקה. היא מרחפת אליו, לא נראית, לא מחוללת, כמו אילמת, מניעה את גופה בגופו החם, זקוקה לו כאויר צח רך. מוזר היא אומרת לעצמה, ממצמצת בעיניה היא בטוחה שאף פעם לא ראתה אותו, מחייכת ובוהה במבוכה. כמו בערפל היא רואה את דמותו, כשהוא עומד מולה ועוטף בחיבוק רך, מצמיד את גופה אליו ,מטביע את לשונו החוקרת בלשונה ,לחלוחית ושיכרון חושים. לרגע מנערת את המחשבה, מתרחקת מעט ומביטה בדמיונה ,הוא בדיוק כמו שציירה לה אותו, חושני להפליא. היא שיכורה כל כך, עד שאיננה זוכרת מה אמרו מה עשו, נושכת את שפתיה, חולמת להטביע את ציפורניה החדות בגבו ולשרוט ,לחרוט בבשרו מסר כגודל התשוקה. רק המחשבה עליו מסחררת את ראשה גבוהה בין העננים, מתביישת פתאום ונהפכת לקשקש ללטף פצע שנפער, שם למעלה היא מרחפת ברקיע אלוהי. מתעוררת במקלחת מתחת לזרם מים חמים, וסוקרת את אירועי הלילות האחרונים, מה באמת קורה לה? האם הלכה המחשבה רחוק מידי? היא רואה את עצמה בפעם הראשונה, מעולם לא ידעה שתעבור בראשה כזו תאווה, היא סתמה את פייה ,אולי זה הדבר שבאמת רצתה. ומה יש לאלוהים לומר על זה? אילו היו הנסיבות שונות, החלוקה הלא שוויונית , העוולות הנורמה החברתית, אילו יכלה להגשים את חלומה, אילו המעשים היו חלק חיוני ממהותה, היתה רואה אותו במצבים מיוחדים, ומתערסלת בגופו לוקחת אותו לטייל בארמונותיה, רוכנת עליו חובקת את גופו בחמוקיה ברכות בפראות חתולית יונקת את דבש גופו מלקקת אותו נוגסת בגופו זוללת אותו ונעה אליו כמו סופה עזה ,עולה ויורדת בריקוד מסעיר . מחליקה אותו לתוכה ומתמלא בזכרו הזקור בגאווה לכבודה, לתשוקתה כמו יין משובח יבעבע לתוך גופה החם המשתוקק רק אליו. היא תטביע אותו בתוכה ותדביק כמו שעווה רכה, ואור בנשמתם בורח עמוק ,עד כאב ורעד ירטוט בגוף אוחחח הם יגביהו לעוף בתוך החשכה בחסדי הבשרים כמו חייה ללא פרווה עד שתכבה להבת הנר, היא תבער בגפנו ותאנתה בלהט אדיר. אולי שליח הרוע מחולל במוחה פנטזיה שתישאר רק חלום רטוב לח רך. פניה מתמלאות עצב ,פתאום טעם לואי של בושה, של נמיכות הרוח בפני הבשר והתשוקה האסורה. היא נמלטת כמו ציפור מזלעפות דמעותיה, שוכבת חופשית פוחדת דוממת, ערפלים, ריח נעים בקרבה הרעננות העזובה מכל הקסמים ,היא הוזה בצימאון. יושבת והמחשבה מעוקמת כמו מרתפים אפלים, היא מהרהרת בגאות ובשפל, בסוד צמיחתה המחודשת וליבה שואג משפטים מקוטעים שמוצאם שמימים כאילו הדברים הנראים לעין. איך פתאום נבהלה מצחוקה כמו שיכורה הלכה לנוע אליו ימים רבים ורעים, נפשה קוראת לאהבתו, ונטעה על אבק התשוקה, יער אדיר קולות ציפורים ופרי גן העדן האסור, ורקמת חיוך נבוך היא מאמינה שזהו חיוך המלאך המגן עליה מפני הפנטזיה וההגשמה. וכאשר הוא יביט כמטורף על ארמונה האוורירי, יסגרו עליה מבטיו, ונשמתה צועקת, מה גדולה השלהבת בליבה, היא תעלה עימה לרחף בשמים, מביטה בו בערגה מתוך התופת.... הפרח העצוב גם בעצב נגה....
היא אהבה את זה, את המיץ, שנשפך ממנה, טורפת צריכה לשחק עם הטרף שלה, לפני שהיא אוכלת אותו, היא מנשקת את השקע בצווארו, ומלטפת באצבעותיה ,לוחשת לו ,אתה טרף נחמד, אתה ממתק אמיתי שוקולד. מול חלון זגוגי, לובשת תחתונים בלבד, וחולצת טישרט שלקחה מהארון, שדייה בולטים הפטמות וורודות זקורות מבעד לאריג כמו צללים. היא לא ראתה אותו ממרחק, אינה יודעת מול מי היא מתמודדת, היא מדברת אליו, ושואלת את עצמה בלחש, מה אתה עושה לי מרוחק שלי? שואלת ומלטפת את המילים הרכות, התשוקה שהוא מסעיר בגופה המתפתל, מתבוננת בו בתשומת לב, זה מעורר בה סקרנות, היא רוצה לדעת ,לגעת לטעום אותו בשקיקה. היא מרחפת אליו, לא נראית, לא מחוללת, כמו אילמת, מניעה את גופה בגופו החם, זקוקה לו כאויר צח רך. מוזר היא אומרת לעצמה, ממצמצת בעיניה היא בטוחה שאף פעם לא ראתה אותו, מחייכת ובוהה במבוכה. כמו בערפל היא רואה את דמותו, כשהוא עומד מולה ועוטף בחיבוק רך, מצמיד את גופה אליו ,מטביע את לשונו החוקרת בלשונה ,לחלוחית ושיכרון חושים. לרגע מנערת את המחשבה, מתרחקת מעט ומביטה בדמיונה ,הוא בדיוק כמו שציירה לה אותו, חושני להפליא. היא שיכורה כל כך, עד שאיננה זוכרת מה אמרו מה עשו, נושכת את שפתיה, חולמת להטביע את ציפורניה החדות בגבו ולשרוט ,לחרוט בבשרו מסר כגודל התשוקה. רק המחשבה עליו מסחררת את ראשה גבוהה בין העננים, מתביישת פתאום ונהפכת לקשקש ללטף פצע שנפער, שם למעלה היא מרחפת ברקיע אלוהי. מתעוררת במקלחת מתחת לזרם מים חמים, וסוקרת את אירועי הלילות האחרונים, מה באמת קורה לה? האם הלכה המחשבה רחוק מידי? היא רואה את עצמה בפעם הראשונה, מעולם לא ידעה שתעבור בראשה כזו תאווה, היא סתמה את פייה ,אולי זה הדבר שבאמת רצתה. ומה יש לאלוהים לומר על זה? אילו היו הנסיבות שונות, החלוקה הלא שוויונית , העוולות הנורמה החברתית, אילו יכלה להגשים את חלומה, אילו המעשים היו חלק חיוני ממהותה, היתה רואה אותו במצבים מיוחדים, ומתערסלת בגופו לוקחת אותו לטייל בארמונותיה, רוכנת עליו חובקת את גופו בחמוקיה ברכות בפראות חתולית יונקת את דבש גופו מלקקת אותו נוגסת בגופו זוללת אותו ונעה אליו כמו סופה עזה ,עולה ויורדת בריקוד מסעיר . מחליקה אותו לתוכה ומתמלא בזכרו הזקור בגאווה לכבודה, לתשוקתה כמו יין משובח יבעבע לתוך גופה החם המשתוקק רק אליו. היא תטביע אותו בתוכה ותדביק כמו שעווה רכה, ואור בנשמתם בורח עמוק ,עד כאב ורעד ירטוט בגוף אוחחח הם יגביהו לעוף בתוך החשכה בחסדי הבשרים כמו חייה ללא פרווה עד שתכבה להבת הנר, היא תבער בגפנו ותאנתה בלהט אדיר. אולי שליח הרוע מחולל במוחה פנטזיה שתישאר רק חלום רטוב לח רך. פניה מתמלאות עצב ,פתאום טעם לואי של בושה, של נמיכות הרוח בפני הבשר והתשוקה האסורה. היא נמלטת כמו ציפור מזלעפות דמעותיה, שוכבת חופשית פוחדת דוממת, ערפלים, ריח נעים בקרבה הרעננות העזובה מכל הקסמים ,היא הוזה בצימאון. יושבת והמחשבה מעוקמת כמו מרתפים אפלים, היא מהרהרת בגאות ובשפל, בסוד צמיחתה המחודשת וליבה שואג משפטים מקוטעים שמוצאם שמימים כאילו הדברים הנראים לעין. איך פתאום נבהלה מצחוקה כמו שיכורה הלכה לנוע אליו ימים רבים ורעים, נפשה קוראת לאהבתו, ונטעה על אבק התשוקה, יער אדיר קולות ציפורים ופרי גן העדן האסור, ורקמת חיוך נבוך היא מאמינה שזהו חיוך המלאך המגן עליה מפני הפנטזיה וההגשמה. וכאשר הוא יביט כמטורף על ארמונה האוורירי, יסגרו עליה מבטיו, ונשמתה צועקת, מה גדולה השלהבת בליבה, היא תעלה עימה לרחף בשמים, מביטה בו בערגה מתוך התופת.... הפרח העצוב גם בעצב נגה....
