הפרטנר אבו מאזן-האומנם?
מנהל בית דפוס בחולון קיבל בשבוע שעבר הזמנה שגרתית: כרטיסי ביקור ונייר מכתבים, בערבית ובאנגלית. ההזמנה הגיעה, כמו בעבר, מאיש קשר בבית לחם, והמזמין, גם הוא כמו בעבר, מחמוד עבאס (אבו מאזן). מה שהקפיץ את המדפיס הישראלי היה האיור שנבחר לעטר את דוגמאות הכרטיסים והניירות: לא עוד הנשר של הרשות הפלשתינית, אלא - כמו לפני הקמת הרשות - סמל הארגון לשחרור פלשתין, אש"ף, ארץ ישראל השלמה בגרסה פלשתינית. לא גבולות שביתת הנשק עד 1967 ואף לא גבולות תוכנית החלוקה של 1947, אלא ישראל הקטנה והשטחים גם יחד - על מסמכיו של נציג הזרם המתון בהנהגה הפלשתינית, ראש הממשלה של הקיץ שעבר. אולי לא הפתעה, רק תזכורת לעובדה שהודחקה, אבל מאחורי השינוי הצורני מסתתר עניין מהותי. עבאס, שהתפטר מתפקידיו ברשות, נותר מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף. הרשות היא יציר של הסכם אוסלו, שחתמה ממשלת ישראל עם אש"ף, כארגון היציג של הפלשתינאים באשר הם. עוזריו של יאסר ערפאת, גם הם לקוחות ותיקים של בית הדפוס בחולון, הקפידו על מדרג נכון בכרטיסי הביקור שלהם, מעוטרי הנשר: למעלה, באותיות גדולות, הארגון לשחרור פלשתין; באמצע, באותיות בינוניות, הרשות הלאומית הפלשתינית; ולמטה, באותיות קטנות יותר, לשכת הנשיאות. סמלים אפשר למחוק, כפי שנמחקו שתי הגדות לירדן, אבל אין לחמוק מהשאלה שהכשילה את רעיון הנסיגה החד-צדדית מעזה, ושעתידה להפריע למיצוי המחאה העממית על ההרג המזוויע שם השבוע, בהפגנת המונים בכיכר העיר מחר ובתנועת המשך: האם יש נוסחת פשרה מדינית שלא רק תרצה את הרוב בשני הצדדים, אלא גם תביא רוב זה לרסן את המיעוט שיתנגד לה וינסה לפוצץ אותה? האם ישראל תיאלץ להילחם עד הפלשתינאי האחרון שיסרב להתפשר אתה, או שמא יימצא הפלשתינאי הלפני-אחרון שיבלום את האחרון? פורסם בעיתון "הארץ" 17.5.04 http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=427259&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0
מנהל בית דפוס בחולון קיבל בשבוע שעבר הזמנה שגרתית: כרטיסי ביקור ונייר מכתבים, בערבית ובאנגלית. ההזמנה הגיעה, כמו בעבר, מאיש קשר בבית לחם, והמזמין, גם הוא כמו בעבר, מחמוד עבאס (אבו מאזן). מה שהקפיץ את המדפיס הישראלי היה האיור שנבחר לעטר את דוגמאות הכרטיסים והניירות: לא עוד הנשר של הרשות הפלשתינית, אלא - כמו לפני הקמת הרשות - סמל הארגון לשחרור פלשתין, אש"ף, ארץ ישראל השלמה בגרסה פלשתינית. לא גבולות שביתת הנשק עד 1967 ואף לא גבולות תוכנית החלוקה של 1947, אלא ישראל הקטנה והשטחים גם יחד - על מסמכיו של נציג הזרם המתון בהנהגה הפלשתינית, ראש הממשלה של הקיץ שעבר. אולי לא הפתעה, רק תזכורת לעובדה שהודחקה, אבל מאחורי השינוי הצורני מסתתר עניין מהותי. עבאס, שהתפטר מתפקידיו ברשות, נותר מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף. הרשות היא יציר של הסכם אוסלו, שחתמה ממשלת ישראל עם אש"ף, כארגון היציג של הפלשתינאים באשר הם. עוזריו של יאסר ערפאת, גם הם לקוחות ותיקים של בית הדפוס בחולון, הקפידו על מדרג נכון בכרטיסי הביקור שלהם, מעוטרי הנשר: למעלה, באותיות גדולות, הארגון לשחרור פלשתין; באמצע, באותיות בינוניות, הרשות הלאומית הפלשתינית; ולמטה, באותיות קטנות יותר, לשכת הנשיאות. סמלים אפשר למחוק, כפי שנמחקו שתי הגדות לירדן, אבל אין לחמוק מהשאלה שהכשילה את רעיון הנסיגה החד-צדדית מעזה, ושעתידה להפריע למיצוי המחאה העממית על ההרג המזוויע שם השבוע, בהפגנת המונים בכיכר העיר מחר ובתנועת המשך: האם יש נוסחת פשרה מדינית שלא רק תרצה את הרוב בשני הצדדים, אלא גם תביא רוב זה לרסן את המיעוט שיתנגד לה וינסה לפוצץ אותה? האם ישראל תיאלץ להילחם עד הפלשתינאי האחרון שיסרב להתפשר אתה, או שמא יימצא הפלשתינאי הלפני-אחרון שיבלום את האחרון? פורסם בעיתון "הארץ" 17.5.04 http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=427259&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0