הפרעה בתיפקוד
היי, אני בת 17. רשמתי פה כבר כמה פעמים אך הפסקתי. חשבתי שאין בי יותר חרדה. אבל ההפך הסתבר, זה משפיע עליי בזוגיות ובחיי היומיום. קורה לי לרוב שכשאני בחברת חברים אני בן אדם אחר, אין לי מה להגיד, אני שותקת וקשה לי לצחוק באמת, מכל הלב ולהיות ממוקדת אך ורק בנעשה שם. בנוסף אני מרגישה שהחרדה כל כך השתלטה לי על החיים שאני כבר כל הזמן לא אני, אני מן בן אדם כזה שחיי עם חרדה והיא משפיעה על היותו בן אדם מסויים. בזוגיות אני מכניסה הרבה חרדה לקשר- כל הזמן דואגת ופשוט לא משוחררת בגלל שאני מוחזקת על ידי החרדה =/ . יש לי מן עייפות כזאתי שבאה כאשר אני חושבת עליה כשאני נמצאת במתח... מממ מה שאומר כל הזמן, לכן אני כל הזמן עייפה. לאחרונה אני מנסה להתמודד עם זה יותר ואני בטיפול פסיכולוגי ופסיכאיטרי אך מרגישה שאני לא אוכל להוציא את האני האמיתי שלי. מה כדאי לעשות? האם להמשיך להאיבק בזה וזה יעבור או שיש שיטה אחרת? אשמח לתגובות. תודה.
היי, אני בת 17. רשמתי פה כבר כמה פעמים אך הפסקתי. חשבתי שאין בי יותר חרדה. אבל ההפך הסתבר, זה משפיע עליי בזוגיות ובחיי היומיום. קורה לי לרוב שכשאני בחברת חברים אני בן אדם אחר, אין לי מה להגיד, אני שותקת וקשה לי לצחוק באמת, מכל הלב ולהיות ממוקדת אך ורק בנעשה שם. בנוסף אני מרגישה שהחרדה כל כך השתלטה לי על החיים שאני כבר כל הזמן לא אני, אני מן בן אדם כזה שחיי עם חרדה והיא משפיעה על היותו בן אדם מסויים. בזוגיות אני מכניסה הרבה חרדה לקשר- כל הזמן דואגת ופשוט לא משוחררת בגלל שאני מוחזקת על ידי החרדה =/ . יש לי מן עייפות כזאתי שבאה כאשר אני חושבת עליה כשאני נמצאת במתח... מממ מה שאומר כל הזמן, לכן אני כל הזמן עייפה. לאחרונה אני מנסה להתמודד עם זה יותר ואני בטיפול פסיכולוגי ופסיכאיטרי אך מרגישה שאני לא אוכל להוציא את האני האמיתי שלי. מה כדאי לעשות? האם להמשיך להאיבק בזה וזה יעבור או שיש שיטה אחרת? אשמח לתגובות. תודה.