לא קראתי את המאמר אבל.... נזכרתי שבימים שעוד הייתי נשוי, כשדברו על התופעה, אמרתי שיש לי הפרעות בשינה. עם אחת התחתנתי ושלוש עשיתי לבד. אז עוד אמרתי את זה בציניות אבל לא ידעתי שזה נכון. בעיקר החלק הראשון. רק אחרי הגירושין התברר לי כמה צדקתי. הבהמה שהעזה בחוצפתה לקרוא לעצמה "אשתי", סיפרה שבלילה היא בועטת בי להעיר אותי. כל מיני תירוצים היו לה: נוחר, מצפצף, קולות ומה לא. אני לא זכרתי כאלה דברים אבל האמת, היתה לי בעיה להתעורר בבוקר. הייתי צריך להיות בעבודה בשבע וחצי. איפה אני ואיפה שבע וחצי. עוד בשבע התקשיתי לקום. אחרי הגירושין - פנתר. קם כל בוקר בלי בעיות בארבע וחצי, מפנק את עצמי עם ארוחת בוקר (עד הגירושין לא חלמתי על זה), "מרביץ" הליכה של 2-2.5 ק"מ עד לאוטובוס (ולא לתחנה הקרובה) נוסע לעבודה, יורד 2.5 ק"מ לפני העבודה ומשלים את הדרך ברגל ומגיע לעבודב בשבע או שבע ורבע. אותו דבר בדרך חזרה (כלומר, אם לא לקחתי את הרכב לעבודה באותו יום). אז כל מי שמתקשה לקום בבוקר, שיבדוק אם הוא לא נשוי עם הפרעה בשינה.