ברצוני לשתף אתכם, הקוראים, בסוד הגדול שלי שנקרא ״הפרעת אישיות גבולית״ , הפרעה זאת מתבטא במגוון של הפרעות נפשיות שפוגעות באופן חד בחיים שלי ושל הסובבים אותי. הפרעת האישיות הגבולית שלא התגלתה בזמן יצרה בור עמוק שקשה למלאו וכתוצאה מכך הרצון להראות כמה אני מלא וכמה אני לא שונה התגנבה לה לשקרנות פתולוגית כדרך חיים, פחדים אין סופיים מהתגלות השקר והחטא, אף על פי כי הוא לא גדול, וכמו שאנשטיין כבר אמר ״הכל יחסי בחיים״ השאלה לאלו חיים הוא התכוון ? במקרה שלי המדד שאליו אני משווה את הדברים פשוט לא קיים, מעולם לא היה והומצא מדמיוני הפורה. אגב אוסיף ואומר כי ישנם גם ייתרונות להפרעה שעליהם אדבר בהמשך וכנראה שאפתיע וארים גבה לכמה מהקוראים אז שווה לקרוא - חכו לזה.
במשך 18 שנה סבלתי מדיכאון, חרדות, שקרנות פתולוגית , חוסר טקט, אימפולסיביות, כעס, בזבזנות יתר, מיניות יתר, פחד אין סופי לנטישה - מוצדקת או לא מוצדקת כאחד, ללא יכולת סדר ואירגון, חשיבה לא ריאלית , חשיבה לא רצויה כמו לקלל את אלוהים בראשי ולומר מיד אחרי חס וחלילה במשך דקות ואפילו שעות ארוכות אל תוך הלילה, הפרעות שינה והקיצות של 30-40 פעמים במשך הלילה - מה שכמובן הפריע לתפקוד היום יומי שלי ובעייפות חרונית, אי עמידה בנורמה וסלידה לא מוצדקת מהממסד וחיי הנורמה באופן כללי.
נולדתי בתל אביב בשכונת מצוקה מסויימת לצמד הורים מדהימים, הייתי הילד האחרון מתוך שלושה כאשר הפרש הגילאים בין אח לאח הוא 10 שנים, הזדמן הגורל ושכשהגעתי לגיל בגרות שתי אחיי התחתנו ועזבו את הבית ונשארתי לבד, חרדות הנטישה החלו כבר להתגבר בחתונתו של אחי ומצאתי מקום מפלט בשכונות לצד חברים שהיו בשוליי החברה (אפשר לומר ״ערסים״ כמונח מתאים) ומשם הדרדר המצב. חייתי במצב של השרדות יום יומית והייתי צריך לשקר את דרכי ולתרץ תירוצים לכל דורש - גם כשזה התבטא באלימות פיזית ומילולית כלפיי עדיין הייתי נוהג באיפוק - אף על פי שאני אדם חזק פיזית הפחד מהתגובה היה משתק אותי ובתמורה חבריי היו יורדים עלי על מנת להשפילי, כך שהצטרכתי להיות חזק עוד יותר.
וככה עברו להם 9 בתי ספר, חצי שנת שירות , 7 תפקידים שונים בצבא, יציאה מוקדמת מהצבא לאחר שנתיים וחצי במקום שלוש, 3 מעצרים צבאיים (48 ימים בסך הכל) אין ספור מקומות עבודה , ואין סוף של נשים.
כאן חשוב גם לציין שבזכות ההפרעה הנפשית הזאת למדתי איך לייצר דינמיקות בצורה שגורמת לאנשים אפילו לקנא ביכולות הביטוי שלי הכריזמה שלי וביכולת ההקשבה שלי , דבר שגרם ללא מעט נשים להתאהב בי וכך יצא שחייתי במין שלום וכאוס כאחד בתוך העולם כמחוץ לעולם.
במוצא שלי אני מעדה מסויימת (יהודי) שהיא על המישור המאוד פרימיטיבית בגרף של החברה המודרנית וכך יצא שהשהגעתי לגיל 24 חיתנו אותי עם משהי מהעדה חרדית ואמריקאית - חשוב לציין שאנחנו יחד כבר שנה וכמה חודשים והיא נכנסה להריון (חודש שני) ואני מרגיש שגם עיניין הנישואין שלי מגיע לקיצו עקב ההחלטה הלא מושכלת להתחתן עם משהי השונה ממני בתחליט והמאמינה באופן עיוור ולא רציונלי באלוהים וכל דבר מבחינתה צריך לעבור אישור הלכתי - אני לאומת זאת חזרתי בתשובה לאחר שחזרתי בשאלה והיום אני מדשדש בין שתיהם כמו ילד שלא יודע במי לבחור בזמן גירושין בן אמו או אביו. אני גם יודע שהרי הקשר הזה ייגמר בשלב מוקדם או מאוחר אף על פי שאנחנו במשא גישור פעמיים בשבוע אצל מטפלת זוגית שכנראה גם היא מרימה ידיים עקב חוסר ההתאמה המוחלט בנינו. לרקורד יצאנו לפני החתונה מספר מצומצם של פגישות שבמהלכם טענו בגרעין המשפחתי שלי שהקשר עתיד להניב פירות ושזאת האישה המושלמת, רשמתי כבר שיצאתי עם מספר לא מבוטל של בחורות וחוויתי אהבה במהלך חיי כך שאוכל לומר בפה מלא שהאופי שהכרתי מיד לאחר החתונה איתה זה אופי מרדני, חוסר אינטליגנציה רגשית ורציונלית כאחד, עצלנות, תלונתיות עיקשת, מאניה דיפרסיה עמוקה ואי קבלה של מצבים מסיבות שאינם ידועות לי מדוע הבחורה מתנהגת ככה, אני מאמין גדול בזה שהמנטליות הפרימיטיבית גרמה לה לזה, אבל נחזור לעיקר -
ההחלטה להתגרש ולהפסיק לשקר ולהתחיל לחיות בשלום עם העולם קורצת לי, הרצון להתקדם ולהצליח חרף כל הממצאים שהצגתי כאן בוער בליבי , לקחתי טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי , הפחתתי עם השקרים באופן משמעותי, מקפיד לקחת את הכדורים (מירו, לוסטרל, ולמיקטל) ואכן לאחר כמה חודשים אני מרגיש טוב הרבה יותר, אף על פי שהרצון להתגרש ולהתחיל לחיות עדיין בוער בליבי.
היום אני הולך לספר לחבריי הקרובים על הפרעת האישיות הגבולית שלי ולספר להם ששקרתי להם בתקווה שהם יסלחו ויבינו ולאחר מיכאן נוכל להיות חברי אמת מבלי לפחד כשאני לידם.
לאחר שקראת את כל הממצאים אשמח לדעת את דעתך בנושא - האם להתגרש אף על פי שהיא בהריון? האם לומר לחבריי את האמת באמת יגרום לי לנחת או לפרנויה נוספת עקב כך שהם יריצו בראשם את כל מה שאמרתי במהלך שנות החברות איתם דבר שיגרום ללא מעט שאלות שאני עדיין טיפה פוחד לענות עליהם ?
אשמח לתגובות ותודה שקראתם את הפוסט הראשון שלי
במשך 18 שנה סבלתי מדיכאון, חרדות, שקרנות פתולוגית , חוסר טקט, אימפולסיביות, כעס, בזבזנות יתר, מיניות יתר, פחד אין סופי לנטישה - מוצדקת או לא מוצדקת כאחד, ללא יכולת סדר ואירגון, חשיבה לא ריאלית , חשיבה לא רצויה כמו לקלל את אלוהים בראשי ולומר מיד אחרי חס וחלילה במשך דקות ואפילו שעות ארוכות אל תוך הלילה, הפרעות שינה והקיצות של 30-40 פעמים במשך הלילה - מה שכמובן הפריע לתפקוד היום יומי שלי ובעייפות חרונית, אי עמידה בנורמה וסלידה לא מוצדקת מהממסד וחיי הנורמה באופן כללי.
נולדתי בתל אביב בשכונת מצוקה מסויימת לצמד הורים מדהימים, הייתי הילד האחרון מתוך שלושה כאשר הפרש הגילאים בין אח לאח הוא 10 שנים, הזדמן הגורל ושכשהגעתי לגיל בגרות שתי אחיי התחתנו ועזבו את הבית ונשארתי לבד, חרדות הנטישה החלו כבר להתגבר בחתונתו של אחי ומצאתי מקום מפלט בשכונות לצד חברים שהיו בשוליי החברה (אפשר לומר ״ערסים״ כמונח מתאים) ומשם הדרדר המצב. חייתי במצב של השרדות יום יומית והייתי צריך לשקר את דרכי ולתרץ תירוצים לכל דורש - גם כשזה התבטא באלימות פיזית ומילולית כלפיי עדיין הייתי נוהג באיפוק - אף על פי שאני אדם חזק פיזית הפחד מהתגובה היה משתק אותי ובתמורה חבריי היו יורדים עלי על מנת להשפילי, כך שהצטרכתי להיות חזק עוד יותר.
וככה עברו להם 9 בתי ספר, חצי שנת שירות , 7 תפקידים שונים בצבא, יציאה מוקדמת מהצבא לאחר שנתיים וחצי במקום שלוש, 3 מעצרים צבאיים (48 ימים בסך הכל) אין ספור מקומות עבודה , ואין סוף של נשים.
כאן חשוב גם לציין שבזכות ההפרעה הנפשית הזאת למדתי איך לייצר דינמיקות בצורה שגורמת לאנשים אפילו לקנא ביכולות הביטוי שלי הכריזמה שלי וביכולת ההקשבה שלי , דבר שגרם ללא מעט נשים להתאהב בי וכך יצא שחייתי במין שלום וכאוס כאחד בתוך העולם כמחוץ לעולם.
במוצא שלי אני מעדה מסויימת (יהודי) שהיא על המישור המאוד פרימיטיבית בגרף של החברה המודרנית וכך יצא שהשהגעתי לגיל 24 חיתנו אותי עם משהי מהעדה חרדית ואמריקאית - חשוב לציין שאנחנו יחד כבר שנה וכמה חודשים והיא נכנסה להריון (חודש שני) ואני מרגיש שגם עיניין הנישואין שלי מגיע לקיצו עקב ההחלטה הלא מושכלת להתחתן עם משהי השונה ממני בתחליט והמאמינה באופן עיוור ולא רציונלי באלוהים וכל דבר מבחינתה צריך לעבור אישור הלכתי - אני לאומת זאת חזרתי בתשובה לאחר שחזרתי בשאלה והיום אני מדשדש בין שתיהם כמו ילד שלא יודע במי לבחור בזמן גירושין בן אמו או אביו. אני גם יודע שהרי הקשר הזה ייגמר בשלב מוקדם או מאוחר אף על פי שאנחנו במשא גישור פעמיים בשבוע אצל מטפלת זוגית שכנראה גם היא מרימה ידיים עקב חוסר ההתאמה המוחלט בנינו. לרקורד יצאנו לפני החתונה מספר מצומצם של פגישות שבמהלכם טענו בגרעין המשפחתי שלי שהקשר עתיד להניב פירות ושזאת האישה המושלמת, רשמתי כבר שיצאתי עם מספר לא מבוטל של בחורות וחוויתי אהבה במהלך חיי כך שאוכל לומר בפה מלא שהאופי שהכרתי מיד לאחר החתונה איתה זה אופי מרדני, חוסר אינטליגנציה רגשית ורציונלית כאחד, עצלנות, תלונתיות עיקשת, מאניה דיפרסיה עמוקה ואי קבלה של מצבים מסיבות שאינם ידועות לי מדוע הבחורה מתנהגת ככה, אני מאמין גדול בזה שהמנטליות הפרימיטיבית גרמה לה לזה, אבל נחזור לעיקר -
ההחלטה להתגרש ולהפסיק לשקר ולהתחיל לחיות בשלום עם העולם קורצת לי, הרצון להתקדם ולהצליח חרף כל הממצאים שהצגתי כאן בוער בליבי , לקחתי טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי , הפחתתי עם השקרים באופן משמעותי, מקפיד לקחת את הכדורים (מירו, לוסטרל, ולמיקטל) ואכן לאחר כמה חודשים אני מרגיש טוב הרבה יותר, אף על פי שהרצון להתגרש ולהתחיל לחיות עדיין בוער בליבי.
היום אני הולך לספר לחבריי הקרובים על הפרעת האישיות הגבולית שלי ולספר להם ששקרתי להם בתקווה שהם יסלחו ויבינו ולאחר מיכאן נוכל להיות חברי אמת מבלי לפחד כשאני לידם.
לאחר שקראת את כל הממצאים אשמח לדעת את דעתך בנושא - האם להתגרש אף על פי שהיא בהריון? האם לומר לחבריי את האמת באמת יגרום לי לנחת או לפרנויה נוספת עקב כך שהם יריצו בראשם את כל מה שאמרתי במהלך שנות החברות איתם דבר שיגרום ללא מעט שאלות שאני עדיין טיפה פוחד לענות עליהם ?
אשמח לתגובות ותודה שקראתם את הפוסט הראשון שלי
