הפרעת אישיות גבולית והורות יחידנית
אני בת רבע ל- 43, הנני מאובחנת כסובלת מהפרעה זו, וכידוע איכות החיים לא מלהיבה, וכדי שתהיה סבירה, פחות או יותר, אני מטופלת ברמרון ולוסטרל. בערך בסוף מאי, החלטתי שאני רוצה להיות אם יחידנית מתרומת זרע, כל התהליך רץ מאוד מהר, הגיל..., ולאחרונה התחילו שוב המחשבות, שמנעו ממני את הרעיון להיות אם... אני מאוד מפחדת מעצמי, כאשר אני בדאון- או כמו שאני קוראת לזה התקפי זעם (צעקות)... והיום מי שסופג זאת, הם הבע"ח, כמה שאני מנסה להתאפק... ובמצבים אלו אני אומרת, אני לא יכולה להרשות לעצמי ילד, ובטח לא כשאני לבד... באיזשהו מקום האם לזנוח את רעיון ההורות? או כמו שרופאי אומר, יכול להיות שייהיה תיקון... אני לא מוכנה להטיל מעמסה זו על פעוט שטרם נולד. ואולי זה מאוחר מדי, כי עברתי הזרעה לפני כשבוע... אודה לכל עזרה. תודה
אני בת רבע ל- 43, הנני מאובחנת כסובלת מהפרעה זו, וכידוע איכות החיים לא מלהיבה, וכדי שתהיה סבירה, פחות או יותר, אני מטופלת ברמרון ולוסטרל. בערך בסוף מאי, החלטתי שאני רוצה להיות אם יחידנית מתרומת זרע, כל התהליך רץ מאוד מהר, הגיל..., ולאחרונה התחילו שוב המחשבות, שמנעו ממני את הרעיון להיות אם... אני מאוד מפחדת מעצמי, כאשר אני בדאון- או כמו שאני קוראת לזה התקפי זעם (צעקות)... והיום מי שסופג זאת, הם הבע"ח, כמה שאני מנסה להתאפק... ובמצבים אלו אני אומרת, אני לא יכולה להרשות לעצמי ילד, ובטח לא כשאני לבד... באיזשהו מקום האם לזנוח את רעיון ההורות? או כמו שרופאי אומר, יכול להיות שייהיה תיקון... אני לא מוכנה להטיל מעמסה זו על פעוט שטרם נולד. ואולי זה מאוחר מדי, כי עברתי הזרעה לפני כשבוע... אודה לכל עזרה. תודה