הפרעת אכילה וחוסר עליה במשקל
ברור לי שהנושא הבא קצת קשה לתשובה על פני פורום, אבל אשמח לעזרה / תמיכה / טיפים / חיזוקים...
הבן שלי (אחד מתאומים, נולד שבוע 31, 1150 גר') בן 8 חודשים (6 מתוקן) ושוקל 5.5 קג', שזה רחוק מתחת לעקומות, למרות שלא שובר עקומות, פשוט לא כ"כ מדביק את הפער. הוא הוגדר FTT. היה תלוי בחמצן די הרבה זמן ונגמל רק לאחרונה, וכמובן שסובל מריפלוקס. מטופל בזנטק במינון המקסימלי לפי משקלו.
עקב הריפלוקס התחיל לפתח Oral aversion לבקבוק. מגיל 6 חודשים אוכל שתי ארוחות ביום של מוצקים (פירות ומרק מרוסקים, היום כבר מוצקים ממש- עם אורז ופירה וקציצות וכו'). אוכל הרבה יותר טוב עם המטפלת מאשר איתנו ההורים (פיתח אנטגוניזם ולחץ כי הכרחנו אותו לאכול) ואוכל גם בלילה ארוחה אחת (ז"א, לא באמת כואב לו משהו).
אנחנו בטיפול בהתפתחות הילד ומה שהומלץ כרגע זה לא להכריח יותר, לתת לו לשבת בכיסא ולשחק עם הבקבוק ולשלוט על מתי הוא מכניס את הפטמה לפה, ופשוט להפסיק להתעסק עם האישיו של אוכל. אבל הוא כ"כ קטן! זה ממש מלחיץ לראות אותו אוכל ארוחה של 40 סמ"ק ולשחרר, לתת לו לשחק... הוא משחק המון עם הבקבוק, מנסה להחזיק את הכפית בעצמו- אבל אוכל ממש מעט. עם המטפלת שרגועה יותר, ושרה לו וכו זזה עובד קצת יותר טוב. אבל אז סופי השבוע הם סיוט!
מציינת שהתפתחותית מוטורית וחברתית הוא משלים פערים נפלא! אבל כדי להתגבר על מחלת הריאות הוא חייב לגדול, וגם ככה זה הולך לאט, עולה כ-120-140 גר בשבוע מאז השחרור מהפגייה.
עיצות? תמיכה נפשית? אני מרגישה נורא שההפרעות אכילה שלו הם בגללי, ושהוא ממש מפחד כשאני מאכילה אותו...
תודה
ברור לי שהנושא הבא קצת קשה לתשובה על פני פורום, אבל אשמח לעזרה / תמיכה / טיפים / חיזוקים...
הבן שלי (אחד מתאומים, נולד שבוע 31, 1150 גר') בן 8 חודשים (6 מתוקן) ושוקל 5.5 קג', שזה רחוק מתחת לעקומות, למרות שלא שובר עקומות, פשוט לא כ"כ מדביק את הפער. הוא הוגדר FTT. היה תלוי בחמצן די הרבה זמן ונגמל רק לאחרונה, וכמובן שסובל מריפלוקס. מטופל בזנטק במינון המקסימלי לפי משקלו.
עקב הריפלוקס התחיל לפתח Oral aversion לבקבוק. מגיל 6 חודשים אוכל שתי ארוחות ביום של מוצקים (פירות ומרק מרוסקים, היום כבר מוצקים ממש- עם אורז ופירה וקציצות וכו'). אוכל הרבה יותר טוב עם המטפלת מאשר איתנו ההורים (פיתח אנטגוניזם ולחץ כי הכרחנו אותו לאכול) ואוכל גם בלילה ארוחה אחת (ז"א, לא באמת כואב לו משהו).
אנחנו בטיפול בהתפתחות הילד ומה שהומלץ כרגע זה לא להכריח יותר, לתת לו לשבת בכיסא ולשחק עם הבקבוק ולשלוט על מתי הוא מכניס את הפטמה לפה, ופשוט להפסיק להתעסק עם האישיו של אוכל. אבל הוא כ"כ קטן! זה ממש מלחיץ לראות אותו אוכל ארוחה של 40 סמ"ק ולשחרר, לתת לו לשחק... הוא משחק המון עם הבקבוק, מנסה להחזיק את הכפית בעצמו- אבל אוכל ממש מעט. עם המטפלת שרגועה יותר, ושרה לו וכו זזה עובד קצת יותר טוב. אבל אז סופי השבוע הם סיוט!
מציינת שהתפתחותית מוטורית וחברתית הוא משלים פערים נפלא! אבל כדי להתגבר על מחלת הריאות הוא חייב לגדול, וגם ככה זה הולך לאט, עולה כ-120-140 גר בשבוע מאז השחרור מהפגייה.
עיצות? תמיכה נפשית? אני מרגישה נורא שההפרעות אכילה שלו הם בגללי, ושהוא ממש מפחד כשאני מאכילה אותו...
תודה