הפרעת אכילה.

[ixmix]

הפרעת אכילה.

נערה בת 16, ירדה כ 12-13 קילו בשמונה חודשים, ע"י דיאטה ולאחר מכן הקאות יזומות. אינה נמצאת בתת משקל עדיין, אך מצבה הרגשי קשה. חוששת לספר להורים (אם כי הבהרתי שהמידע הזה חייב לעבור כדי לקבל טיפול). היא סומכת עלי בקשר, מבינה את חומרת המצב ורוצה סיוע, ולהערכתי תהיה מוכנה לשתף את ההורים לאחר כמה ימי עבודה. השאלה - בשלב הבא אני פונה לקופ"ח לקבל סיוע מקצועי בטיפול בהפרעת אכילה. האם למישהו ידועות אופציות אחרות בירושלים (קופ"ח, המרכז ברחוב אתיופיה והדסה הקטנה הם גופים שעמדתי איתם בקשר עבודה בעבר על רקע זה), ועוד רעיונות.

 

[roberto491]

לא ברור

שלום לך לא ברור בשביל מה אתה צריך סיוע לאחר שתבנה קשר איתה אולי אפשר להפנות אותה לדיאטיקנית לקבל הדרכה בהכילה אם חשוב לה ענין המשקל אבל אתה צריך לטפל בה שכולל לבנות קשר טיפולי, להכיל אותה לעבוד על יחסים עם הוריה בעיכר אני משאר עם אמא ואם הקשר הוא מוצלח תרגיש לעט לעט שינוי בהתנהגות שלה ובהאגלי אכילה שלה אם אתה פוחד ממנה חבל על הזמן אם מדובר בקבלת הדרכה זה שונה אבל בשביל מה לערב גורמים נוספים מרסלו

 

[SuperGirl 25]

יש מטפלים/גופים שמוסמכים לטפל

ספציפית בקושי מסויים (הפרעות אכילה, התמכרויות וכד'). נראה לי שזה לא מדוייק לומר שאנו, שסיימנו את הכשרתינו הבסיסית בטיפול פרטני/קבוצתי וכו', נוכל לטפל בכל בעיה. מעבר לקשר הטיפולי, שיכול לעזור הרבה, השינוי צריך לבוא בעזרת רצונה האמיתי של הנערה לשינוי וכן קבלת כלים ספציפיים להתמודדות עם הפרעת האכילה. הפרעת אכילה היא הפרעה קשה ואני לא מאמינה שקשר טיפולי של עו"ס כמוני למשל, יביא לשיוני גדול. לפעמים אנו "רק" המתווכים. איקסמיקס-מדוע אתה שואל על עוד גופים? האם אתה לא בטוח בגופים שהזכרת?

 

[ixmix]

אני עובד כעו"ס בבית ספר.

1. המנדט שלי שונה משל עו"ס בלשכה, ששונה משל קב"ן, ששונה משל עו"ס בבית חולים וכו'. חובת הדיווח שלי שונה, רמת הסודיות שלי כמטפל, מול רמת הדיווח הנדרש בנהלי המשרד מעלים קשיים לא פשוטים. אותו הדבר בטיפול בבעיות מסוימות. עו"ס בי"ס / יועץ בי"ס אינו מוסמך כלל ועיקר לטפל בהפרעת אכילה שכזו - לא מבחינת אחריות ולא מבחינת נהלי וכללי משרד החינוך. 2. ממילא לא הייתי מנסה לטפל בבעיה, אלא ללוות אותה בתהליך הטיפול במקום המתמחה בכך. בוודאי שלא אטפל בבעיה שאיני מומחה לה, של ילדה שיש לה הפרעה שללא טיפול מתאים היא קטלנית ב 25% מהמקרים (כך לפי dsm). כך אעשה בכל מקרה - אפנה לגורם הטיפולי, אדאג שתגיע ואלווה אותה, כאשר אני מניח שיצוצו גם רקשיים בתוך בי"ס ובכלל, שאצטרך להכיל. הדרכת הורים נעשית בד"כ במקומות אלה, וממשיכים אותה בתוך בי"ס. 3. לגבי השאלה - האם אני סומך על גורמים קיימים / למה אני מחפש עוד גורמים - אני לא מומחה בתחום, הגופים שתיארתי הם שעבדתי איתם - ואולי יש גוף אחר, שנותן שירות טוב יותר.

 

[עוסג]

חובת דיווח

מה זאת אומרת חובת דיווח שונה? האם אינך חייב ליידע הורים או לחילופין פקידת סעד?

 

[ixmix]

אז כך:

בכל מקרה של סכנה מיידית לילד אני חייב ליידע גורמים שונים. שימוש בסמים - אני חייב ליידע משרד החינוך, משטרה (לעיתים ניתן ללא שם), שירותי הרווחה, הורים. סחר בסמים - משרד החינוך, משטרה (דיווח שמי), רווחה, הורים. הריון - משרד החינוך, הורים. הפרעת רכילה - הורים, משרד החינוך, שירותי בריאות (לא פקידת סעד). עוד?... בקיצ - חובת הדיווח שלי אחרת - כולל בין שירותים שונים (לא רק פק"ס), להורים, למנהלת על הכל כמעט, למשטרה ולמשרד על דברים מסוימים. בהחלט יש דילמות.

 

[עוסג]

חובת דיווח

מוזר, דווקא לגבי קטינה בהריון, קיים בחוק היתר לבצע הפסקת הריון ללא יידוע ההורים, במקרה והקטינה לא מעוניינת לשתף הורים - ניתן לפנות לפקידת סעד. בעניין חובת דיווח, אני מבינה שיש נהלים ספציפיים במשרד החינוך המחייבים אותך, אך ככל שידוע לי, בחוק קיימת חובת דיווח אך ורק לפקיד/ת סעד או למשטרה וזאת בכל מקרה של חשד לקטין בסיכון או קטין שנעברה בו עברה.

 

[SuperGirl 25]

וואו ממש שטינקר ../images/Emo8.gif

ממש קשה, לדעתי, לנהל שיחה אמיתית וכנה עם נערים, כשהם יודעים שאתה הולך לדווח עליהם אם הם מעשנים סמים/בהריון. נכון שאם אתה עובד בביה"ס, הכלל הוא ליידע את ההורים בכל, אך איך אפשר לנהל כך קשר עם נערים? הם פתוחים איתך? אני לא רואה שימוש מזדמן בסמים או הריון כסכנה מיידית. זו בעיה גדולה ורצינית מאוד, אבל לא חושבת שישר צריך ליידע את ההורים ואת משרד החינוך. מה המטרה של הדיווח? האמת היא שלאחרונה אני בדילמה רצינית. אני רואה למול עיני נער ש"משחק באש", מסתובב עם האנשים הלא-נכונים, לעיתים מעשן סמים (כשהוא רוצה להימלט מכאב נפשי כלהו), לא מוסרי וכו'. יש לו קשר טוב עימי, הוא לא מוותר על פגישות ואף לוקח את הקשר ברצינות (לפי אימו). ניסיתי לאותת לה שתשים אליו יותר לב (למרות שההורים מאוד מנסים להיות מעורבים), אבל לא יכולתי לספר לה את האמת, שכן אני אאבד אותו מצד אחד ומצד שני (הדבר היותר מכריע) שהוא לא בסכנה מיידית

השבוע אתייעץ עם המדריכה שלי, שכן אני לא חושבת שאני צריכה לדווח להורים, אך כן משהו מדאיג בו. ואני מקווה, שאם מישהו ירצה להגיב-אז בלי ירידות (כפי שהיו בשרשורים אחרים). אני פותחת פה את ליבי המקצועי וגם ככה העבודה היא מצפונית, אז בלי עוד חבטות למיניהן בבקשה. זה המקום שלנו, אז בוא נשמור עליו שיהיה נעים ומקבל, גם אם אנו שונים בדעותינו. שהרי, כפי שאבי רשם, אין צודק ולא צודק. כולנו צודקים בדעותינו. תודה.

 

[אבי חברוני]

את מתלבטת לגבי שיתוף האם

כעקרון, או שאת חושבת שלתשומת לב מצידה תהיה השפעה ממש מכריעה על העבודה איתו? יש אפשרות להמשיך לעבוד עם הנער ללא צורך אמיתי בשיתוף של אמו?

 

[SuperGirl 25]

שיתוף כעיקרון,

גם ככה היא בחרדות לגביו (הועף מביה"ס), אז אם "אגלה" לה מי בנה באמת, זה ישבור אותה. אני בטוחה. לדעתי, השפעה טובה לא תצא מכך לטווח הקצר לפחות. אני חוששת שיש בידי מידע רב אודותיו...לא יודעת איך להסביר את עצמי. אולי מחר בבוקר

 

[ixmix]

כאשר הדברים ידועים מראש

ומסוכמים - אין כאן בעיה של חוסר בטחון. הנערים מחליטים מראש מה להגיד, בידיעה ברורה שאני פורש במפגש ראשון של גבולות הסודיות וחובת הדיווח (אני מסביר בדיוק על מה אני חייב בדיווח, כמו פה, ויותר). רובם פתוחים, ורובם רוצים את הסיוע, גם במחיר חשיפה - וודאי במקרים הקיצוניים.

 

[פסיכולוגית מושיקיתתת]

לחברה מאוד טובה שלי יש בדיוק את...

אותה בעיה

אני לא יודעת מה לעשות. אף אחד לא יודע עלייה, חוץ ממני, אבל הבעיה היא שחברתי בעצמה אינה יודעת שאני מודעת למצבה (קראתי ממש במקרה הודעות שהיא רשמה בפורום "הפרעות אכילה" וכל גיליתי) תמיד כשאני פותחת את הנושא ורוצה לדבר איתה על כך, היא מעבירה נושא או מתכחשת. שאלתי היא- האם כדאי לפנות ליועצת בית-הספר ולבקש את עזרתה? למרות שאני יודעת שחברה שלי לא תקבל את זה ברוח טובה. חשבתי לספר זאת להורים שלה, אבל אני בטוחה שהם לא יעזרו לה ולא יתמכו בה, ואני יודעת שהיא תצליח להכחיש זאת גם בפני הוריה. מה עושים?

 

[עוסג]

חברה טובה

קודם כל, אני חושבת שזה שהחברה שלך פנתה בפורום - אומר שהיא מודעת למצבה, וזה כבר טוב. אני לא יודעת אם זה מספיק. אם את מודאגת לגביה, אני מציעה לך לא להשאר עם זה לבד. קשה לענות לך אם לפנות ולמי לפנות - זה תלוי בחומרת הבעייה אצלה, במידת הדאגה שלך ובדמויות המטפלות. אם את דואגת, ומתרשמת שבאמת יש לה בעייה - את יכולה שוב לנסות לשוחח איתה או לפנות למישהו שאת סומכת עליו - שיידע לבדוק את העניין בעדינות ויידע כיצד לטפל. אפשרות נוספת היא להתייעץ, בשלב ראשון, בלי לחשוף את זהותה ורק אחר כך להחליט כיצד לנהוג.

 

[פסיכולוגית מושיקיתתת]

../images/Emo51.gif רבה! ../images/Emo13.gif

בשלב הראשון, אני אדבר עם היועצת של הבית-ספר. נראה מה יהיה הלאה... בכל אופן, תודה! שבוע טוב