בתור חרדתית לשעבר שנגד כדורים
אתן את 2 הסנט שלי
 
אני באופן מוחלט נגד כדורים. ואני מבינה לגמרי כמה זה קשה. כדור אמור להיות תרופת פלא, שמצילה אותנו מהשאול הזה שנקרא חרדה.
 
אני מודעת לכך שאני אדם שסוחב מטען לא פשוט, והלכתי לשני פסיכולוגיים שונים בעבר בנסיון לעבד כל מני דברים ודפיוקיות במטרה לשיפור עצמי. הטיפולים היו אחלה אבל לא העמיקו ונגעו בנקודות האמיתיות אלא עבדו על דברים יותר מעל פני השטח. שנים רבות לאחר מכן, באמצע קניון עזריאלי, במהלך שיחה עם מוכרת בחנות בגדים, נפלה עלי הפרעת החרדה. וכמובן שעברתי את מה שכולם עוברים- בלבול, הכחשה, פחד, חוסר אונים וכו'. הייתי בטוחה שזה משהו פיזי. וכו' וכו'. בסוף אחרי מליון בדיקות והאומץ לראשונה מזה 20 שנה להודות בחולשה הבנתי שזה מה שקורה. הרמתי את עצמי לטיפול פסיכולוגי, על אף ההמלצות לקחת כדורים מפסיכיאטרים ורופאים (וגם בפורום הנ"ל) שמתי את הציפרלקס במגירה והחלטתי שזו לא הדרך שלי. והתחלתי טיפול פסיכולוגי. הפעם באתי מוכנה לעבוד. יכולתי להגיד על סמך הטיפולים הקודמים שהפסיכולוגיה לא עוזרת, עובדה שהלכתי פעמיים מרצוני החופשי וזה לא מנע את הפרעת החרדה. אבל הפעם באתי באמת מוכנה. מוכנה לחטט בפצעים, מוכנה לכאב, מוכנה להיחשף ולקלף את השכבות. הטיפול היה מאוד אינטנסיבי ולרגעים שובר. כל הזמן היו תקופות של עליות וירידות. לאט לאט התחלתי להרגיש טוב יותר. במקביל הקפדתי על תזונה טובה, תרגילי יוגה ומדיטציה יומיים והרבה פעילות גופנית. ברגעים קשים כתבתי את מה שעובר עלי. הפסקתי להדחיק ולהחזיק בבטן והחרדה גם לא נתנה לי.
 
אחרי שנה זרקתי את אריזת הציפרלקס שמעולם לא פתחתי מהמגירה. הייתי מספיק בטוחה עצמי שלעולם לא אצטרך אותה. זאת הייתה חגיגה בשבילי. אחרי שנה וחצי סיימתי את הטיפול. התחלתי להתמודד אחרת עם הבעיות שלי, באמצעות הכלים שרכשתי בטיפול.
 
המטרה של כל הסיפור הזה היא להסביר שגם אם טיפול מסויים בזמן מסויים אצל מטפל מסויים לא הוכיח את עצמו, זה לא אומר שטיפול הוא חסר ערך. לפעמים אנחנו לא מוכנים מספיק או פתוחים מספיק, או שהטיימינג לא נכון, או שהמטפל לא מתאים לנו. חבל לזנוח את דרך הטיפול בחרדה המצויינת הזו.
 
אני מאמינה שרצון ונכונות אמיתית לעבוד, לא כדי להקיש באצבעות ועוד רגע יהיה בסדר (חוסר סבלנות- תופעה ידועה שלנו, החרדתיים
)אלא הבנה שיש כאן תהליך, שאין תרופות קסם, ושצריך להשקיע מרץ נפשי אדיר לתהליך,וגם להרשות לעצמנו להישען ולקבל תמיכה אמיתית במה שעובר עלינו, זה המתכון המנצח להצלחה בטיפול.
