הפרפר עודנו נחמד
חצר המשק, חשובה ככל שתהיה, איננה העולם כולו. גם מי שרגליו טובלות בבוץ העמק, יכול וכדאי לו להרים עיניו לכוכבים: במרחק 80 שנה מצאתו לאור, 'בוא אליי פרפר נחמד' של פניה ברגשטיין, ובאיוריה של אילזה קנטור, עדיין מצליח להעמיד את הילדים במרכזמור פוגלמן דבורקין
"התפללנו להיות לגשר בין קן הבית החם ורוך הילדות, ובין סמלי המחר הגדולים". במילים אלו תיארה המשוררת והסופרת פניה ברגשטיין את השאיפות שלה ושל חבריה להכשרה החלוצית בליטא, ונדמה כי אותן מילים מתארות גם מהותו של נכס התרבות הבולט ביותר שיצרה בחייה: הספר 'בוא אליי פרפר נחמד', שראה אור ב-1945 והיה לאבן פינה בספרות הילדים העברית.
הספר נולד ביוזמת ועדת החינוך של תנועת הקיבוץ המאוחד, ששאפה להביא לילדי הקיבוצים יצירות שיעסקו בחיי הקיבוץ וייכתבו על ידי חבריו, שישקפו את רעיונותיו ושאיפותיו. לשם כך פנו לברגשטיין שהייתה חברת קיבוץ גבת ולמאיירת אילזה קנטור, חברת נען, שנענו לאתגר ברצון. ועם זאת, הספר שיצרו השתיים רחוק מלהיות מסמך פרופגנדה של ההתיישבות העובדת, והוא מכיל מסרים מורכבים וסימני שאלה באשר לדרכה, שדווקא בהם טמון חלק מהותי מקסמו.
(איור מתוך 'בוא אליי פרפר נחמד': אילזה קנטור)
במבט ראשון, נדמה כי הספר אכן מצייר תמונה אידילית של ילדות, שכמו יצאה מסרטון תעמולה: ברגשטיין מציגה את המשק הקיבוצי כמרחב חופשי ומסקרן, בחריזה ובמצלול המאפשרים לילד המאזין לשירים להיות שותף לחוויותיהם של ילדי הקיבוץ בחושיו ממש. כך, בשיר על הטרקטור, המכיל 14 מילים בלבד, חוזרת האות ר' 8 פעמים ויוצרת טרטור מתמשך, ובשיר 'לפרה האדומה' החריזה הצמודה של המילים 'אדומה' ו'חומה' יוצרת מעין צליל געייה חוזר. איוריה של קנטור משלימים את התמונה הפסטורלית עם דמויות ילדים יחפים, חייכנים וורודי לחיים, המטיילים בהנאה ובביטחון של שייכות בחצר המשק, ותוך כדי כך עוברים סוציאליזציה לעבודתו ולשמירתו.
אולם קריאה מעמיקה יותר מגלה עיסוק מרובד בתמונת העולם האידילית הזו, הנוגע בשני תחומים שסביבם התקיים דיון מתמשך בחברה הקיבוצית לאורך עשורים: מקומן של המשפחה והאמנות.
נדמה שברגשטיין התקשתה להסכים בלב שלם עם השיטה החינוכית שבזה למבנה המשפחה המסורתי והפכה את ההורים לדמויות שוליות כמעט בחיי ילדיהם, ולכן ניסתה לאתגר אותה ואולי אף להציגה כבלתי טבעית. כך, למעט שיר אחד שבו מופיעה אמא ואיור אחר ובו מטפלת ונהג טרקטור, הילדים בספר משוטטים בעולם ריק מדמויות הוריות אנושיות, ניגוד חד וברור להורות הטבעית והאינטימית של עולם החי המוצג בו: הפרה המלקקת-מנשקת את עגלתה, אמא הדוגרת ש"איתה הולכים, הולכים, יחד כל האפרוחים" והטלה הקטן המאויר בסמוך לאמו הכבשה, המביטה בו במבט מעודד בעודו צועד את צעדיו הראשונים. באיור לשיר האחרון בספר, 'כלבי הנאמן', נדמה שקנטור ניסתה להעניק לילדים הדוברים מעין משפחה חלופית: חלון בית הילדים ממסגר תמונה משפחתית של הכלב השומר כדמות אב, הלבנה המשגיחה ומחייכת משמים כאם טובה וחומלת, ולצידה שלושה כוכבים - תמונת מראה לשלושת הילדים הערים באיור. עם זאת, קנטור הוסיפה רשת ברורה על חלון בית הילדים, שהופכת את המשפחה הטבעית והשלמה הזו לקרובה כל כך, אך בלתי מושגת.
רשת, גדר או מחסום, מופיעים בתצורות שונות בכל איורי הספר, ומהווים נוכחות דומיננטית מתמדת. על פניו, אפשר לייחס אותם לרצון להנכיח תחושת מוגנות בעולמם של ילדים החיים באזור סְפָר ושזה עתה חוו מלחמה עולמית. אולם המוגנות מצויה כבר בעיצוב האיורים כמעין בועות של צבעוניות רכה, התחומות בבירור על רקע הדפים הלבנים. אם כך לשם מה הגדרות הנוקשות? ייתכן שקנטור רצתה להעביר ביקורת על החברה הקיבוצית, שאמנם מעניקה לפרט מרחב פעולה פיזי, אך מבחינה חברתית, רעיונית ויצירתית, מפקחת ומגבילה את צעדיו — הגבלה שהיא כאמנית נאלצה להתמודד עימה סביב איור הספר: "למזכירות נען הגיע מכתב רשמי לשחרר אותי מעבודתי הקבועה במסגרייה לעשיית הציורים", סיפרה קנטור. "המסגרים טענו שיום העבודה של אילזה גבוה פי כמה ממה שההוצאה יכולה לשלם, ולא שיחררו אותי. אלא שאני כבר נדלקתי והחלטתי לצייר בלילות, בשעות הפנאי".
המרדנות של קנטור שיצאה נגד חברה המחשיבה את עבודת הפועל יותר מזו של האמן, ניכרת גם בכתיבתה של ברגשטיין ואפילו בסדר השירים: הילדה בשיר השני המפצירה באמה העובדת לעצור ולהריח את הפרח הוורוד שקטפה עבורה, וכמובן הבחירה לפתוח יצירה שעוסקת בחיי חברת הפועלים דווקא בשיר על פרפר — בעל חיים בלתי מועיל שכל מהותו יופי, צבע וחן אסתטי — ואף לתת לספר את שמו, מעידים על רצונן של ברגשטיין וקנטור להזכיר לקוראיהן הרכים שחצר המשק, חשובה ככל שתהיה, איננה העולם כולו. וכי גם מי שרגליו טובלות בבוץ העמק, יכול וכדאי לו להרים עיניו לכוכבים. •
בוא אליי פרפר נחמד // פניה ברגשטיין } איירה אילזה קנטור } הוצ' הקיבוץ המאוחד } 19 עמ'
הפרפר עודנו נחמד
חצר המשק, חשובה ככל שתהיה, איננה העולם כולו. גם מי שרגליו טובלות בבוץ העמק, יכול וכדאי לו להרים עיניו לכוכבים: במרחק 80 שנה מצאתו לאור, 'בוא אליי פרפר נחמד' של פניה ברגשטיין, ובאיוריה של אילזה קנטור, עדיין מצליח להעמיד את הילדים במרכז
www.ynet.co.il