פעם 4 שאני רואה אותו בערך, ו...
אני תמיד יכולה לבכות מחדש. כשראיין מסתכל על מריסה מהאוטו בדיוק כמו בפרק הראשון, כשקירסטן בוכה על הסדינים, כשמריסה לוחשת לראיין "איי לאב יו" באוזן, כשסת' שבור, ובכלל, כשהכל נראה כזה... עצוב. אבל פרק הסיום של העונה ה-2 היה מדהים בעיני. הוא אמנם לא היה מרגש כל כך, אבל הוא באמת היה מרענן ומדבק למסך. קצת כמו סרט אימה...