הפרק הבא בסאגת המאמר

[NorthernStar]

הפרק הבא בסאגת המאמר

אחרי כמה ימים מותחים במיוחד, המנחה שולח לי מייל קצר: נהניתי מאוד לקרוא את המאמר, well done. בואי ניפגש מיד כדי לדון בהערות שלי. אז עזבתי כל מה שעשיתי באותו הרגע ונסעתי בחום הנורא של אתמול לפגוש אותו. הוא אכן החזיר לי את העבודה (מודפסת, אני שלחתי מייל. מעניין כמה שזה נראה אחרת וארוך במיוחד כשזה מודפס) עם הרבה מאוד הערות והארות, חלקן תיקונים קוסמטיים וחלקן הצעות לשיפור. אז שאלה: לפחות חלק מהתיקונים הקוסמטיים נראים לי כמו פונקציה של סגנון אישי יותר מאשר משהו עקרוני (כמו למשל מספור תתי פרקים, כי ראש החוג למשל אומר שהסטודנטיות שלו לא מחלקות מאמרים לתת פרקים בדר"כ) - השאלה היא כמה עקרוני וחשוב שאני אשנה דברים קטנים כאלה רק כי הוא אמר לי. זה לא עניין של טעם, או שאין סיבה להתווכח ורק לשנות? ועוד שאלה - התיקונים היותר מהותיים, אלה שמציעים תוספות משמעותיות לניתוח הטקסטים - עד כמה הם מחייבים אותי? כי את חלקם אני נוטה מאוד לקבל, וחלק מהם נשמע לי כאילו הוא עלול לקחת את כל הסיפור לכיוון קצת אחר. קיצוץ בטקסט - יש לי חלק בטקסט שאני בהחלט מרגישה שהוא חשוב, והוא מסכים אתי, אבל הציע לקצץ בו בכל זאת. איך לעזאזל אני עושה את זה בלי לאבד שומדבר חשוב (וזה אחרי שבשלב הכתיבה כבר קיצצתי)? או בקיצור - זהו, נגמר לי החופש. עכשיו אני חייבת להתחיל לעבוד על מקצה שיפורים למאמר, ואני רוצה לסיים עד סוף אוגוסט מסיבות ברורות.

 

[ניצת הגפן]

כמה תשובות

קודם כל - איזה יופי! מזל טוב על המעבר לשלב הבא. לגבי שאלותייך: תראי, מה שהוא סגנון אישי - את יכולה ל אלקבל. מילת המפתח בעניין הזה, וגם במה שהוא עציע לך מבחינת שינויים תוכניים היא להתייעץ איתו. כלומר - לשמוע מה ההערות זה לא מספיק. יש מקום - אחרי ששמעת את ההערות, ואחרי שעברת על המאמר לבדך - ליצור איתו קשר נוסף ולהגיד לו מ האת חושבת עכשיו, אחרי שאת כבר יותר מגובשת לעצמך. ולהגי ד לו מה נרא הלך נכוןלשנות ומ הלא. (אם הוא רשום ככותב איתך, את חייבת להתחשב יותר, אם לא - אז פחות. אם המאמר הוא חלק מהדוקטורט - יותר אם הו אמסכם מחקר קודם - פחות... את מבינה, יש כל מיני דברים חיצוניים שיכולים לסייע גם בהחלטה על מידת המעורבות שאת נותנת לו) יש כמובן גם את הדרך שאות ה אני נוקטת, אם אני לא לגמרי שלמה עם תיקונים כאל האו אחרים - אני מנסה לכתוב טיוטה נוספת, ולשנות אותם באופן מינורי, ובכל זאת לשמור על הדברים שנראים לי יותר אהובים עליי. ואז... נותננת לו לקרוא אותה שוב. תתפלאי, איך דברים שנקראו אל משהו בקריאה הראשונה, הופכים ליותר "קלים לעיכול" ואפילו אהודים בפעם השנייה. לגבי לקצר - כן, זו שאלה בעייתית, אבל - כמו שכבר הציעו כאן לא פעם - הדרך הטובה ביותר היא ליצור "קובץ זבל" ולחתוך לתוכו כל מה שנראה לך שאת יכולה להסתדר בלעדיו. לראות מה התוצאה אחרי שזרת את כל הדברים לתוך הקובץ הזה. ואז להציץ גם בו - בנפרד ולוודא שלא זרקת במקרה משהו אקטוי. זהו. בהצלחה

 

[NorthernStar]

תודה

לא חשבתי על עניין הקרדיט המשותף. לפחות עד עכשיו זה לא עלה, והוא מתייחס לזה כאל פרויקט שלי שהוא רק מייעץ לי בו. את חושבת שאני צריכה לשקול קרדיט משותף? כל הנושא של פרסום חדש לי, וגם לא לגמרי ברורה לי האתיקה שלו. האם מאמרים שנכתבו תוך התייעצות מאסיבית עם המנחה צריכים להופיע בקרדיט כפול? המאמר הוא לא חלק מהדוקטורט. אני בטוחה שחלקים קטנים ממנו יופיעו בצורה זאת או אחרת בדוקטורט, אבל באופן עקרוני, זה סוג של אקסקורסוס, לא לגמרי אוף-טופיק, אבל כזה שמשקף גם את התפיסה שלי לגבי הדיסציפלינה כפרקטיקה אתית. אני בטוחה שהחלק הכי בעייתי בשבילי יהיה הקיצוץ, כי אני כל-כך "בתוך" הסיפור, שקשה לקחת צעד אחד אחורה ולקבל פרספקטיבה. נראה לי שאולי אני אבקש מעוד מישהי לקרוא. לא יזיקו עוד זוג עיניים כאן. אני רק מקווה שזה נחשב לאתי ושהוא לא יכעס או משהו אם אני מתייעצת באופן בלתי רשמי עם עוד גורם.

 

[ניצת הגפן]

מצטרפת למאיה ולמיסקוטלנד - עקרונית

מסכימה לגמרי עם הגישה של להקשיב למנחה. הוא באמת יודע יותר מכולנו, וגם אני סומכת על שלי בד"כ (לא בעינים עצומות, אבל לפחות בעין עצומה ואחת מצומצמת...) אבל - מה שחשוב הוא שמכיון שאת המחקר המתפרסם את ערכת, את היא האדם שהכי בקיא בו, ולכן - ייתכן שבמקומות שבהם הוא העיר דברים של תוכן (ולא של סגנון) יש מקום לדבר לעיהם, ולרדת לסוף דעתו. ייתכן, כמו שאת אמרת, שהוא מכוון את הדברים למקום אחר לגמרי ממה שאת רצית לקחת אותו - ואז - עלייך להחליט אם את רוצה ללכת למקום החדש או לא. כדאי גם לשמוע ממנו למה הוא מכוון לשם - אצלי למשל היתה פעם אחתכזאת שהואכיוון למקום אחר לגמרי, וזה היה פשוט כי הוא העריך, שכתב העת שלו יועד המאמר הזה - מצפה לדברים ברוח תיאורטית מסוימת, ולכן הציע להתייחס לדברים מהכיוון ההוא. אם זה לא מסיבות פרגמטיות ומעשיות כאלה, אין ספק שיש לדבר על זה ולהחליט ביחד מה נכון ומה לא. מה שצריך להוביל אותך בהחלטה, לטעמי - הוא לא רק לשמוע ולדעת מה הם התיקונים שהוא מציע, אלא גם להבין את הסיבה להם. ככה יהיה לך יותר קל להפעיל שיקול דעת באשר לקבלתם או אי-קבלתם.

 

[מממאיה35]

אני חושבת

שבדברים שהוא תיקן לך ואת לא ממש מסכימה איתם - את יכולה לדבר איתו עליהם, להסביר לו את העמדה/גישה שלך, לשמוע את הגישה שלו בהרחבה (מניחה שיהיו כמה תוספות מידע בעפ שלא נכתבו בהארות שהוא נתן לך) ואז להחליט. לגבי שאר התיקונים שלך, אני נוטה לקבל תיקונים של המנחה שלי יהיו אשר יהיו (כמובן לא בעיניים עצומות אבל באופן כללי..) הוא המנחה שלי, לשם כך הוא נועד. הוא כתב עשרות מאמרים בחייו בעוד אני במאמר השני או השלישי שלי - הניסיון שלו והמקצועיות שלו נותנים לי שקט נפשי שהוא מתקן תיקונים משמעותיים ורלוונטיים שישפרו וישדרגו את המאמר ולא תיקונים קטנוניים על מנת שתהיה לו טביעת אצבע במאמר. סה"כ אני יודעת שהמנחה שלי רוצה שאני אפיק את המאמר הכי טוב שאפשר (במסגרת התנאים וכו') ולכן אני סומכת על התיקונים שלו. בקיצור מה שרציתי להגיד - תסמכי על המנחה שלך, על הניסיון שלו ועל המיומנות שלו.

 

[MissScotland2004]

חושבת בדיוק כמוך!

אני סומכת כמעט בעיניים עצומות על המנחה שלי ונוטה לקבל כמעט כל תיקון. יחד עם זאת, המנחים שלי לא כופים עלי שום דבר ומשאירים לי תמיד את ההחלטה הסופית בלי לתת לי הרגשה שאיכזבתי אותם או שעשיתי משהו לא בסדר. בקיצור, מסכימה איתך לחלוטין.

 

[NorthernStar]

קודם כל תודה לכולן

אני בעיקרון כמובן סומכת על המנחה שלי (אף פעם לא בעיניים עצומות, כי אני לעולם לא אסמוך על אף אחד בעיניים עצומות), ואני יודעת שהוא מבין טוב ממני מה עורכים מעדיפים (גם הוא ערך מאמרים באחד מכתבי העת). אני פשוט רוצה שהעבודה שלי תישאר שלי עם האמירה שלי. מכל ההערות הבונות שלו, רק עם אחת אני מתלבטת באמת כי היא יכולה לקחת לפחות חלק מהניתוח שלי למקום קצת אחר. אני אשב בסוף השבוע עם הקובץ שוב ואני לשחק בו קצת, להזיז דברים ולראות אם אני יכולה לצאת מהמבנה שיצרתי ולשנות כמה דברים מהותיים.