תומאאאאאס
תומאס התנהג היום בצורה שהזכירה לי את כל אותם הורים שמאיצים בילדים שלהם ודוחפים אותם קדימה, כדי שהילדים שלהם יגשימו את כל השאיפות שההורים עצמם לא היטיבו להגשים בצעירותם... די שקוף שהוא רוצה שנינה תצליח רק כדי שהוא יקטף את הפירות, בתור "נותן החסות" שלה, ובכך גם לפצות על היעדר היצירתיות של עצמו. אבל תומאס, הסופר המחונן והמוכשר, כנראה שכח משהו מאוד חשוב שקשור לכתיבה: אי-אפשר להאיץ בה. מדובר בדבר יצירתי, שאמור לבוא מעצמו מתוך תשוקה עזה לכתוב וליצור, ולא בגלל מחוייבויות ועבודה. אז נכון שזו תפיסה קצת "רומנטית" של תהליך היצירה (ואגב, הקורס שלי בקניין רוחני דווקא דן בתפיסה של "היוצר הרומנטי" בצורה לא ממש אוהדת...), אבל אני רוצה להאמין לפחות שאותה תפיסה רומנטית כן מתארת חלק נכבד מתהליך היצירה. איך נינה המסכנה יכולה להתחבר לאותו להט ולאותה תשוקה, כשתומאס יושב לה על הווריד, לא נותן לה לשבת לבד בחדר סגור ופשוט לכתוב, ובנוסף גם מנתק אותה מהעולם ומונע ממנה לראות את הבן שלה?! שירגיע קצת, נינה לא אמורה להיענש על התסכול שלו מעצמו. ולעניין יותר מוצלח: פיליס נתנה היום הופעה ממש טובה, ואני מסכימה עם מה שנאמר פה בקשר לזה. קודם להיכנס למשרד של ויקטוריה כאילו שאבא שלה בנה אותו, אח"כ לנפנף באלגנטיות את המזכירה, ואז להפנות את הגב לבריטני, שאיתה דווקא היה נראה עד עכשיו שהיא משתפת פעולה. ביצ' כמו שאנחנו אוהבים