הפרק השלישי!!!!!!
פרק 3 : פורט אנג'ל "ג'ק! נגב את עצמך, או משהו!" אמרה ג'ני. "זה היה מאוד מטופש מצידך לסכן כך את חייך, רק בשביל לחלץ כמה בקבוקים-שממילא עכשיו במעמקי האוקיינוס.. אני מניחה ששלושת הבקבוקים ששתית-לא סייעו לשיווי המשקל שלך כאשר התכופפת.." "רוקסןןןןן" צעק ג'ק. "רוקסן!!" צעק ג'ק, שתוי. "שששש, ג'ק!!! אפילו המים לא ציננו אותך?! תפסיק לצעוק, רוקסן בטח עסוקה!", "כןןן.. עסוקה בלנשק את וויל, הא?", "היא נשקה את וויל?", "אוהוהו..", "אתה בטוח?" שאלה ג'ני. "בטוח? לא נראה לי ששכחתי איך מתנשקים!", "אני בטוחה שלא שכחת." אמרה רוקסן שהגיעה לסיפון. "קראת לי?", "טוב, נראה לי שאני אזוז..." אמרה ג'ני ופנתה ללכת, לא לפני ששלחה לכיוונה של רוקסן מבט, בואו נגיד-לא מלא סימפתיה ואהדה. "אז, זו הסיבה שנאסר עלינו להתנשק?! וויל?! הבחור פועל מהר, אני חייב לציין. איך הוא? מנשק יותר טוב ממני?", "ג'ק.. תפסיק לעשות את זה, הרום רק מזיק לך." אמרה רוקסן. "הרום.." הוא פסק, התייצב והמשיך "מפקח אותי!" לפתע הוא הבחין בתיבה קטנה שהיתה בידה של רוקסן. "מה יש לך שם?!", "כלום!" מיהרה להסתיר את התיבה. "ג'ק, אתה יודע היטב שאין ביני לבין וויל שום דבר!", "כן, זה מסביר את העובדה שאת אוכלת איתו, מטפלת בו-ואף נישקת אותו!", "הוא נישק אותי! ג'ק, אתה מאבד את שיקול הדעת שלך, כשאתה שתוי ככה!", "מה אכפת לך?", "אכפת..." היא הניחה בצד את התיבה. "רוקסן.....את חתיכת בחורה מסתורית!" אמר ג'ק. "אפילו בשבילי. אני לא יודע עליך דבר מלבד שמך הפרטי... ", "אתה לא צריך לדעת" הוא נקטע על ידיה. "לחיי המסתוריות!" אמר, והעמיד פנים כי הוא מרים כוסית. "למה נכנסתי..." מלמלה רוקסן. "מה?", "אתה כריזמטי!" תיקנה את עצמה.. וגלגלה את עיניה. "רוקסן, רוקסן..את יודעת שברגע שאגיע לטורטוגה, זו תהיה הפעם האחרונה שנתראה?", "כן" ענתה לו. "אז למה אינך מנצלת את ההזדמנות?", "למה?", "להינות." אמר. "ג'ק...", "אם היית נהנית כפי שאני נהניתי למשל לטייל בים התיכון...המראות.. בעלי החיים הנדירים!..." "ג'ק.. באמת כדאי שאלך. אני יושבת כאן בחוסר מעש כבר שעתיים!... אתה לא חושב ששמעתי מספיק?", "אבל לא שמעת על איך שנלחמתי בויקינגים האחרונים של הקוטב הצפוני!" , "ג'ק, מספיק! שתית יותר מדי... בוא אני אקח אותך לחדר שלך." "חכי! עוד לא שמעת את הסיפור על החרוז הזה!" הוא הצביע על החרוז האמצעי שקלוע בצמתו הארוכה. "ג'ק...", "יודעת מה, קחי את החרוז האחרון. הוא מסמל על הניצחון בפנינה השחורה... את יכולה לקחת אותו, רוקסן... תמכרי אותו או משהו בסגנון. הוא זהב אמיתי-נלקח מהמערה בה הונחה התיבה עם הזהב האצטקי...", "כן.. והדם.. אני יודעת." "את יודעת?... אני אולי שתוי, אבל אני לא זוכר שדיברתי על ברבוסה.. לפחות לא הגענו לשם.", "ג'ק אתה מבולבל." אמרה רוקסן בהתחמקות [יה רייט..]. "מוטב שנלך לישון...ההגה על הילוך תמידי, ואין סיבה שנשאר ערים", "את בטוחה?" הוא חייך. "יוהו, יוהו-א פיירטס לייף פור מי....את יודעת למה נהפכתי לפיראט שאני היום?" "למה?" שאלה רוקסן, מקווה שלא תיאלץ להצטער על ששאלה. 'אם מהר אפשר, אני אעריך את זה..' חשבה לעצמה. "תמיד רציתי לפגוש בחורות יפות" הוא חייך. "אבל חוץ מזה, ומהעובדה שזה תמיד היה טבוע אצלי בדם, רציתי את העולם." רוקסן הרימה גבה.. "את העולם?", "ובכן.. כן! רציתי לראות אותו-להרגיש אותו.. לטעום מכל פיסת אדמה שיש! רציתי שהעולם יהיה שלי, ולאו דווקא מבחינת שליטה. את מבינה, פחדתי לפספס... להחמיץ הזדמנויות בעלות ערך רב.. להלחם, סיף, אוצרות-אלו רק בונוסים, אם כי בונוסים נכבדים מאד.. מאד" הוא חייך. "כולם אומרים שיש 7 פלאי תבל. אני מוצא שכל רגע ועצם נתון.. הינם פלאים." רוקסן ליוותה את ג'ק לחדרו... [לא.. לא מהבחינה הזאת-סוטים!] "עבר עליך יום ארוך, לך לישון. לילה טוב." היא הסתכלה כיצד הוא משתטח על מיטתו, ממלמל-"לילה טוב" היא חיכה. "ג'ק..", "ה..?", "נהניתי מהסיפורים שלך." רוקסן חזרה בשקט אל הסיפון, לקחה את התיבה אשר השאירה מאחור, והלכה לחדרה. מתוך התיבה, שלפה רוקסן פיסת קלף עם הכתוב 'טורטוגה, פונדק "הסוס המרקד".' רוקסן שקעה בהרהורים. למחרת בבוקר, קם ג'ק, מצפה לפגוש את רוקסן מנווטת, אך ההגה עדיין על הילוך תמידי. [מעין טייס אוטומטי כזה..] "היי ג'ק, מייט!" אמר וויל, שהחליט לצאת אל האוויר הצח שבחוץ. ג'ק, שהשמיע גניחה, במקום היי, פנה ללכת לחדר האוכל. "ג'ק.. הכל בסדר?", "למה, זה חשוב לך?" "למעשה, כן! או ששכחת שאנחנו חברים, פתאום?" "חבר, הא?" גיחך ג'ק. כ"כ מתאים לך.. מניפולטיבי.. אתה חבר של אנשים, רק כשמתאים לך, הלא זה כך תמיד?" "אתה חבר נאמן-לא יותר מברבוסה!", "סליחה?!" "בזמנים כאלו-הייתי צריך כבר לקבל את זה, לא לבטוח באף אחד" אמר ג'ק. "אתה רוצה לשתף אותי, כי אין לי מושג מה אתה רוצה ממני", "אני? אני לא רוצה ממך כלום! מה אתה רוצה מרוקסן?", "ג'ק, תראה-העובדה שאתה בוחר לך נערה חדשה כל יום, אמורה להפריע לי לבטא את האהבה שלי כלפי רוקסן?", "האהבה שלך?! אפשר לחשוב כמה זמן אתה מכיר אותה!", "אפשר לחשוב כמה זמן אתה מכיר אותה!!" הטיח בו וויל. "או שמא שכחת שהצטרפתי אליך, מהר מאד?", "כן, ובמקום להרוס לי את
פרק 3 : פורט אנג'ל "ג'ק! נגב את עצמך, או משהו!" אמרה ג'ני. "זה היה מאוד מטופש מצידך לסכן כך את חייך, רק בשביל לחלץ כמה בקבוקים-שממילא עכשיו במעמקי האוקיינוס.. אני מניחה ששלושת הבקבוקים ששתית-לא סייעו לשיווי המשקל שלך כאשר התכופפת.." "רוקסןןןןן" צעק ג'ק. "רוקסן!!" צעק ג'ק, שתוי. "שששש, ג'ק!!! אפילו המים לא ציננו אותך?! תפסיק לצעוק, רוקסן בטח עסוקה!", "כןןן.. עסוקה בלנשק את וויל, הא?", "היא נשקה את וויל?", "אוהוהו..", "אתה בטוח?" שאלה ג'ני. "בטוח? לא נראה לי ששכחתי איך מתנשקים!", "אני בטוחה שלא שכחת." אמרה רוקסן שהגיעה לסיפון. "קראת לי?", "טוב, נראה לי שאני אזוז..." אמרה ג'ני ופנתה ללכת, לא לפני ששלחה לכיוונה של רוקסן מבט, בואו נגיד-לא מלא סימפתיה ואהדה. "אז, זו הסיבה שנאסר עלינו להתנשק?! וויל?! הבחור פועל מהר, אני חייב לציין. איך הוא? מנשק יותר טוב ממני?", "ג'ק.. תפסיק לעשות את זה, הרום רק מזיק לך." אמרה רוקסן. "הרום.." הוא פסק, התייצב והמשיך "מפקח אותי!" לפתע הוא הבחין בתיבה קטנה שהיתה בידה של רוקסן. "מה יש לך שם?!", "כלום!" מיהרה להסתיר את התיבה. "ג'ק, אתה יודע היטב שאין ביני לבין וויל שום דבר!", "כן, זה מסביר את העובדה שאת אוכלת איתו, מטפלת בו-ואף נישקת אותו!", "הוא נישק אותי! ג'ק, אתה מאבד את שיקול הדעת שלך, כשאתה שתוי ככה!", "מה אכפת לך?", "אכפת..." היא הניחה בצד את התיבה. "רוקסן.....את חתיכת בחורה מסתורית!" אמר ג'ק. "אפילו בשבילי. אני לא יודע עליך דבר מלבד שמך הפרטי... ", "אתה לא צריך לדעת" הוא נקטע על ידיה. "לחיי המסתוריות!" אמר, והעמיד פנים כי הוא מרים כוסית. "למה נכנסתי..." מלמלה רוקסן. "מה?", "אתה כריזמטי!" תיקנה את עצמה.. וגלגלה את עיניה. "רוקסן, רוקסן..את יודעת שברגע שאגיע לטורטוגה, זו תהיה הפעם האחרונה שנתראה?", "כן" ענתה לו. "אז למה אינך מנצלת את ההזדמנות?", "למה?", "להינות." אמר. "ג'ק...", "אם היית נהנית כפי שאני נהניתי למשל לטייל בים התיכון...המראות.. בעלי החיים הנדירים!..." "ג'ק.. באמת כדאי שאלך. אני יושבת כאן בחוסר מעש כבר שעתיים!... אתה לא חושב ששמעתי מספיק?", "אבל לא שמעת על איך שנלחמתי בויקינגים האחרונים של הקוטב הצפוני!" , "ג'ק, מספיק! שתית יותר מדי... בוא אני אקח אותך לחדר שלך." "חכי! עוד לא שמעת את הסיפור על החרוז הזה!" הוא הצביע על החרוז האמצעי שקלוע בצמתו הארוכה. "ג'ק...", "יודעת מה, קחי את החרוז האחרון. הוא מסמל על הניצחון בפנינה השחורה... את יכולה לקחת אותו, רוקסן... תמכרי אותו או משהו בסגנון. הוא זהב אמיתי-נלקח מהמערה בה הונחה התיבה עם הזהב האצטקי...", "כן.. והדם.. אני יודעת." "את יודעת?... אני אולי שתוי, אבל אני לא זוכר שדיברתי על ברבוסה.. לפחות לא הגענו לשם.", "ג'ק אתה מבולבל." אמרה רוקסן בהתחמקות [יה רייט..]. "מוטב שנלך לישון...ההגה על הילוך תמידי, ואין סיבה שנשאר ערים", "את בטוחה?" הוא חייך. "יוהו, יוהו-א פיירטס לייף פור מי....את יודעת למה נהפכתי לפיראט שאני היום?" "למה?" שאלה רוקסן, מקווה שלא תיאלץ להצטער על ששאלה. 'אם מהר אפשר, אני אעריך את זה..' חשבה לעצמה. "תמיד רציתי לפגוש בחורות יפות" הוא חייך. "אבל חוץ מזה, ומהעובדה שזה תמיד היה טבוע אצלי בדם, רציתי את העולם." רוקסן הרימה גבה.. "את העולם?", "ובכן.. כן! רציתי לראות אותו-להרגיש אותו.. לטעום מכל פיסת אדמה שיש! רציתי שהעולם יהיה שלי, ולאו דווקא מבחינת שליטה. את מבינה, פחדתי לפספס... להחמיץ הזדמנויות בעלות ערך רב.. להלחם, סיף, אוצרות-אלו רק בונוסים, אם כי בונוסים נכבדים מאד.. מאד" הוא חייך. "כולם אומרים שיש 7 פלאי תבל. אני מוצא שכל רגע ועצם נתון.. הינם פלאים." רוקסן ליוותה את ג'ק לחדרו... [לא.. לא מהבחינה הזאת-סוטים!] "עבר עליך יום ארוך, לך לישון. לילה טוב." היא הסתכלה כיצד הוא משתטח על מיטתו, ממלמל-"לילה טוב" היא חיכה. "ג'ק..", "ה..?", "נהניתי מהסיפורים שלך." רוקסן חזרה בשקט אל הסיפון, לקחה את התיבה אשר השאירה מאחור, והלכה לחדרה. מתוך התיבה, שלפה רוקסן פיסת קלף עם הכתוב 'טורטוגה, פונדק "הסוס המרקד".' רוקסן שקעה בהרהורים. למחרת בבוקר, קם ג'ק, מצפה לפגוש את רוקסן מנווטת, אך ההגה עדיין על הילוך תמידי. [מעין טייס אוטומטי כזה..] "היי ג'ק, מייט!" אמר וויל, שהחליט לצאת אל האוויר הצח שבחוץ. ג'ק, שהשמיע גניחה, במקום היי, פנה ללכת לחדר האוכל. "ג'ק.. הכל בסדר?", "למה, זה חשוב לך?" "למעשה, כן! או ששכחת שאנחנו חברים, פתאום?" "חבר, הא?" גיחך ג'ק. כ"כ מתאים לך.. מניפולטיבי.. אתה חבר של אנשים, רק כשמתאים לך, הלא זה כך תמיד?" "אתה חבר נאמן-לא יותר מברבוסה!", "סליחה?!" "בזמנים כאלו-הייתי צריך כבר לקבל את זה, לא לבטוח באף אחד" אמר ג'ק. "אתה רוצה לשתף אותי, כי אין לי מושג מה אתה רוצה ממני", "אני? אני לא רוצה ממך כלום! מה אתה רוצה מרוקסן?", "ג'ק, תראה-העובדה שאתה בוחר לך נערה חדשה כל יום, אמורה להפריע לי לבטא את האהבה שלי כלפי רוקסן?", "האהבה שלך?! אפשר לחשוב כמה זמן אתה מכיר אותה!", "אפשר לחשוב כמה זמן אתה מכיר אותה!!" הטיח בו וויל. "או שמא שכחת שהצטרפתי אליך, מהר מאד?", "כן, ובמקום להרוס לי את
] "אנחנו נהיה מוגנים פה, הסופה אינה בשיאה במעגן הזה, כאן הספינה בטוחה" אמר ג'ק. "אני אשאר בבטן הספינה, אם מישהו צריך אותי" אמר וויל, "ג'ני, כנסי גם את." אמר ג'ק. "הייתי שמחה להשאר, אבל לי יש עבודה לעשות. הלכתי לחדש את מלאי האוכל", "צריכה עזרה?" שאל ג'ק. "לא! תישאר פה! תשגיח עליהם.. לא יודעת" ניסתה להתחמק-ומיהרה עם שק מטבעות זהב אל הרציף. "הבחורה הזאת מסתורית למדי..." אמרה ג'ני לג'ק. "יותר מדי..", "כן, אבל היא מיוחדת במינה." אמר ג'ק. "דוד ג'ק..", "א. אמרתי לך להפסיק לקרוא לי כך, ב. את תראי שהיא תהיה שלי.", "אפשר לחשוב שאתה מתכנן לכבוש אי, אך צבא שלם עוצר בעדך." "לא הייתי מתפלא.." אמר והביט בה מתרחקת. ג'ק שרק והביט בסופה שהחלה לשקוט. "דוד ג'ק, אתה לא נכנס?" "אולי את צודקת, אין לי מה לעשות פה, אני אנסה לסייר בספינה-במקומות שלא ראיתי.." "יש מישהו על הסיפון?" נשמע קול זר מלמטה, "אה כן אנחנו כאן" ענתה ג'ני במבט מבולבל , למטה עמדו קבוצה גדולה של שומרים לבושים ירוק. "הספינה הזאת שלכם?" שאלו , "של עמיתה, למה?" , "אני מצטער לומר לכם, אך התקבלו דיווחים כי ספינה זאת גנובה." אמר מפקדם של חצי תריסר השומרים האחרים. "מגוחך" התערב ג'ק שחזר אל הסיפון ברגע ששמע. "הספינה של רוקסן היא לא גנובה" , "היא כן לפי מקורותינו נבקש ממכם לפנות את הספינה " , "בשום פנים ואופן לא" מחה וויל ששמע את אשר התרחש מחלון תאו וקפץ דרכו. "טוב ברור ששיקרו לך, מייט, אני מכיר את רוקסן זאת הספינה שלה" ענה לו ג'ק בעליזות יתרה, אחד השומרים עלה על סיפון האונייה "הזדהו! מי אתם? השם, כפי שפעמים רבות אמרתי.. לא חשוב. אני מצטער מייט אבל אין לנו כוונה לעזוב את הספינה הזאת" ענה לו ג'ק בטון מלגלג, השומר התקרב ותפס את זרועה של ג'ני, "אם כך, נפנה אתכם בכוח!"אמר והתחיל לגרור את ג'ני. "עזוב אותי!!" "אתם כולכם עצורים בעוון שותפות לגניבה-וסירוב לפקודת המשמר!" ג'ק שלף את חרבו במהירות ואיים את מפקדם של החיילים, שנשאר קפוא. "בחיים שלי לא פיספסתי ממרחק כזה. שחרר את אחייניתי ואולי הפעם אני אפספס" המפקד אפשר לג'ני לחמוק מאחיזתו. וויל התקרב לג'ני ולחש לה באוזן , "את יודעת להשתמש בחרב?" , בדברים המתכתיים האלו?" שאלה בטימטום, "אוי לא.. אנחנו בצרות" אמר וויל לעצמו ושלף את חרבו. "כדי להשיג את הספינה, תצטרכו לעבור דרכינו!" עד מהרה הם החלו להלחם בשומרים, שלא היססו להשיב מלחמה. ג'ני החלה לרוץ במהירות לכיוון הארגזים שעל הסיפון-מרימה את החרב שהיתה מונחת שם-ומצטרפת ללוחמה שהיתה כעת בשיאה. ג'ק ביצע פעלולים מרשימים ביותר-שהותירו את ג'ני פעורת פה, אך דבר זה לא מנע ממנה להפיל 2 שומרים שהחלו לתקוף אותה. "חשבתי שאת לא יודעת מה זו חרב!" אמר לה וויל בעודו נלחם, "מסתבר שטעיתי" היא חייכה. "טיפשים!!!" צעק המפקד. "לא משנה כמה תלחמו, ננצח אתכם!!", "קראת לרוקסן גנבת!" אמר וויל. "אם כך קוראים לבעלת הספינה הזאת כביכול, אז כן אני קורא לה גנבת!!", "עד כאן" אמר וויל והפיל באופן מפתיע את המפקד-שאף ספג חבטה במלוא העוצמה מהבעיטה של ג'ק, שאר השומרים כתגובה הסתערו בשנית. "אין לנו סיכוי!" צעקה ג'ני. "הם רבים מאיתנו" , "כן אבל אנחנו חכמים מהם" אמר ג'ק-שהספיק להבריח
