הפרש גילאים -> בעד נגד

[שדונת משוגעת]

הפרש גילאים -> בעד ../images/Emo45.gif נגד ../images/Emo31.gif

האם אתם בעד/נגד הפרש גילאים גדול בין בני זוג? אם כן, יש גבול מסויים? או ש"לא חשוב הגיל העיקר התרגיל"?

 

[עתודאית]

לא חשוב הגיל

חשוב ששני בני הזוג יהיו באותו שלב בחיים

 

[Cobe Anan]

זה נורא תלוי באיזה גילאים מדובר,

וגם באיזה אנשים. יש לי חבר בסביבות ה30, החברה שלו בת 22. הפרש הגילאים די הטריד אותם בהתחלה, אבל הם הבינו שהם פשוט אוהבים להיות ביחד, אוהבים אחד את השני (ואני יכול להבין אותם.. הם שניהם אנשים מקסימים..), וזהו, הם כבר עוד מעט חוגגים חצי שנה.. אגב, בין דקלה לבין עבד יש 4 שנים שלא ממש מטרידות אותנו כמו שלפעמים ההשלכות של הפרש הגילאים פשוט סתם מציקות..

 

[שדונת משוגעת]

נכון...

זה נורא תלוי....בהמון דברים! אבל בעקרון עכשיו לדוגמא שאני בת 19 לא רואה את עצמי יוצאת עם מישהו מעל 25-26 או מישהו קטן ממני. פשוט לא

מהרבה סיבות...(קטן, גדול, סגנון חיים וכו)

 

[נרקי]

העיקר האהבה באוויר../images/Emo23.gif

אבל אני אישית לא הייתי יוצאת עם בן 40

פשוט לא הייתי הולכת על זה

 

[Zoharrr]

בוף...כתבתי משהו שנמחק :/

בכל אופן, אני מאמינה שמעל גיל 22 בערך זה הופך להיות משהו לא משמעותי לחלוטין... אבל לפני זה זה מאוד בעייתי. אני מכירה זוג שיצא 4 שנים,בהפרש גילאים של 10 שנים,מאז שהיא היתה בת 18 והוא היה בן 28,זה נגמר כי הוא הגיע לגיל 32 ורצה להתחתן ולהקים בית ומשפחה והיא עוד היתה ילדה... לעומת זאת,ההורים שלי יצאו מאז שאמא שלי היתה בת 17 ואבא שלי היה בן 27 ואחרי שנה הם התחתנו, אבל אמא שלי מבית דתי וזה מאוד מקובל. לפי דעתי, בחור מעל גיל 22 שמתעניין בבחורה בת 16 סטנדרטית ממש לא מחפש משהו רציני איתה. וגם רוב הסיכויים הם שהוא לא ימצא עיניין מנטלי בה כי היא ילדה. גיל זה רק מספר,אבל לרוב הוא גם מראה יותר מזה. ואני לא מאמינה בקשקוש של שלבים,שמישהי בתיכון לא תבין סטונדט או משהו כזה ושהיא לא עברה צבא שזה נורא מבגר, אני לא יעבור צבא אפעם,אז תמיד יחסר לי משהו? קשקוש ענקי. יצאתי עם סטודנט,הבנתי אותו מצוין,הלחץ שלו היה,גם לי היה... יצאתי עם חייל,הבנתי שהוא כפוף לגוף אחר בשלב הזה וזה לא הציק לי. ועכשיו אני יוצאת עם מישהו שגדול ממני בשנה ואין הבדל...

 

[עתודאית]

כשאמרתי שלב בחיים..

לאו דוקא התכוונתי למה הבן אדם עושה בחיים... שלב בחיים זה איך אני רואה את החיים שלי, למשל מבחינת בן זוג: האם אני רוצה להיפגש יתו כמה פעמים בשבוע. האם אני רוצה מגורים משותפים, האם אני רואה את עצמי נשואה תוך שנתיים וכאלה... וגם שלב בחיים מבחינת מה חשוב לך כרגע, סדר עדיפויות וכאלה. אם השלב בחיים של האנשים דומה לפי ההגדרה הזאת, הגיל לא משנה

 

[זכוכיות]

כמו שאמרו, זה קודם כל תלוי

באיזה טווח גילאים מדובר. אני מודה, בחורים בני 25 שיוצאים עם בנות 17 יוצרים אצלי רושם מאוד... אינפנטילי. כשהייתי בת 16-17 גם אני יצאתי עם בני 20 פלוס וחשבתי שהם שיא הבגרות, היום בדיעבד אני מפרשת את ההתנהגות שלהם בצורה אחרת, ברור לי שהסיבה שבן 25 יצא עם בת 17 היא העובדה שבת 17 תאדיר אותו הרבה יותר. בכל אופן, היום ממרומי גיל 21 לא הייתי יוצאת עם בחור שיש ביננו הפרש של מעל לשנתיים, לכאן או לכאן.

 

[כה ציפיתי ליום]

באמת??

לא הייתי חושבת שמשפט כזה יצא ממך. את בת 21 ושנתיים נראות לך הרבה? אני לא יודעת עם כמה בני 23 אני הייתי יוצאת....ברור שיש יוצאים מהכלל- אבל הם באמת ילדים עדיין, עוד לא עברו את שלב השטויות שלהם, עוד לא התבשלו עם עצמם ובסופו של דבר ה כל נופל עלייך, הכל נזרק לך בפרצוף כשהם מבולבלים ועושים שטויות. אני רוצה קשר רציני, ורוב הגברים בני ה 23 24, לא יתנו לי משהו אמיתי כזה. יצאתי עם בני 26, הכרתי תינוקות בני 30, האמת- גם לי יש גבולות, אבל לא תמיד בוחרים. המספר 30 מרתיע אותי, אבל 29 זה בסדר מוכנה לצאת עם צעירים ממני, עם כל הקושי שבעניין- אם יש בו משהו שעושה לי את זה אני לא אלחם.

 

[זכוכיות]

שום דבר שאני כותבת

הוא לא סופי וברור וחקוק באבן. אולי בגלל שאני לא מתיימרת להרגיש "בוגרת" אני מרגישה הכי נוח עם בני גילי... בגיל 19 הייתי בקשר עם בן 25, והרגשתי הכי לא קשורה בעולם. ולא, גם הוא לא היה בוגר באופן יוצא מגדר הרגיל אבל אני כן מאמינה והרגשתי שיש רבדים מסויימים של בגרות שכן, הגיל והשלב אחראים להם, ואין מה לעשות. אני הרגשתי בקשר ההוא כמו ילדה קטנה, וביננו נראה לי שגם הוא תפס ממני כזו, וה מה שהוא חיפש. עם בן זוגי הנוכחי [שצעיר ממני בחודש], ועם האקס האחרון [שהיה מבוגר ממני בחצי שנה] הרגשתי הרבה יותר בנוח, הרגשתי שיש מקום בקשר גם לחוסר בגרות, שיש מקום גם לשטויות... וגם לבעיות כאלה שההוא, בן ה25 פטר כ"תבגרי", והנוכחי מסוגל להבין ולהזדהות. יותר נעים וכיף לי במקום הזה.

 

[Piren]

לא בעד ולא נגד

שאנשים יעשו מה שבא להם, רק שברוב המקרים ככל שההבדל יותר גדול, ככה להם יהיה יותר קשה. בחורות שטוענות ל"בגרות" (בייחוד כשהן מתחת לגלאי ה-20) כמעט ואף פעם לא באמת ימשיכו עם הבן זוג כשהן יתבגרו (והוא יזדקן

), ואין להן אפילו טיפת מושג איך הבן זוג רואה אותן מבחינת בגרות. למרות כל הכוונות הטובות והרצון של זוהר, כן, שלב בחיים משפיע, בין אם את חושבת ככה או לא. זה כולל את הצבא (ואם כבר אני קיוויתי שהצבא יוציא ממך את הצורך לכתוב משהו מזעזע כמו "אפעם"

). חיילים קרביים רואים את זה הכי קרוב לבית; איך החברות נוטשות כי הן לא מבינות לא את תנאי השירות, ולא את הלחצים שמופעלים עלייך. מהר מאוד גם החיילים מבינים כי עם כל התחושה של בגרות שיש להן, קטינות הן קטינות. ביני ובין החברה יש מעל 3 שנים הפרש, ותאמינו לי - שלב בחיים זה הכל. העובדה שאני בתחילת הלימודים, והיא מסיימת, שמה אותי ואותה בעולמות אחרים לגמרי, וכל היחסים שלנו בנויים מסביב לזה - וזה ממש, לא עושה את היחסים קלים יותר. ושלא נדבר על העובדה שכל החברים שלה נשואים או בדרך לחתונה ואל תזכירו לי אפילו תינוקות

.

 

[Zoharrr]

יכול להיות שאני לא מסכימה

כי לא הייתי במערכת יחסים עד כדי כך רצינית כדי לדעת כמה זה מפריע בטווח הארוך.

 

[Dark Muse]

גיל...

בעקרון, בני 16 עם בני 20 זה לדעתי לרוב טיפשי (לרוב). אם בואי נגיד הם עברו את גיל הטיפשעשרה, לא חושב שזה משנה הרבה. למרות שתמיד לא אבין מה יש לבחורה בת 20 להסתובב עם בן 40 למשל...

 

[ChilD SouL]

אהמ....

אני בעד הפרשי גילאים גדול, עד גבול מסויים. אישית, לא אצא עם מישהו מעל גיל 25, גג 26 וזה גם אחרי ועדת חריגים [

] פשוט כי לדעתי בנאדם בגיל זה בשלב שונה ממני בחיים, למרות שיש גם יוצאים מהכלל. וכמובן שלא אצא עם מישהו קטן ממני או מישהו בגילי, 22 זה ה-MIN.

 

[נועם m]

never say never

אבל- יש לי הרבה הסתייגויות. אני מאמינה שלהפרש גילאים גדול או ל"שלב" אחר בחיים כן יש משקל. ואף פעם לא הבנתי את בני ה-20 פלוס שמוצאים את עצמם עם פקאצות בגיל הטיפש עשרה. (למרות שאני מניחה שבסופו של דבר, זה מה שהם מחפשים...) מרגע שעוברים את גיל ההתבגרות דברים יכולים להיות נזילים יותר, אבל בכלליות הפרש גדול די מרתיע אותי... בואו נגיד שאני לא בדיוק "אקפוץ" על מישהו שמבוגר ממני בעשר שנים, לא משנה בת כמה אני אהיה אז...