הפתוח של העץ
התפוח של העץ ``לאן אנחנו נוסעים?`` אני שואל את הבחורה שלידי. `יש אנשים שישר כשתראה אתה תשנא, ושקרן זה שיגיד לך שזה לא נכון, אני לא יודע למה תשנא אותם, אבל אתה תשנא, זה לא המראה, זה מה שהם משדרים, והאנשים האלו הם בניגוד לאנשים האחרים, שרק כשתראה אותם, לא משנה שלא אמרו כלום, לא עשו לך שום דבר טוב או אני לא יודע מה, רק תראה אותם - וכבר תאהב. אולי בגלל שישרו עלייך אווירה טובה, אולי יעשו לך שמח ואולי סתם שלווה פנימית. אתה יודע, ליאור, אף פעם לא אמרתי לך מה לעשות, אף פעם לא בקשתי ממך שום דבר, האמת שלפעמים נראה לי שהייתי מתירני מדי, אבל, ואני מנצל את ההזדמנות הזו כי אם לא היום אני לא יודע מתי, אם יש דבר אחד שאני מבקש ממך, שזה בדיוק אותו הדבר שסבא שלך, אבא שלי, ביקש ממני בזמנו, אם יש רק דבר אחד שאני מבקש שינחה אותך בחיים שלך, ביחד עם מי ומה שאתה, אם יש דבר אחד - כשאתה פוגש את אלו שלא עושים לך טוב על הנשמה במבט ראשון - אל תחשוב מדי, אל תהרהר מדי ואל תהרוג יותר מדי תאים אפורים. פשוט תלך. ולכשתפגוש אנשים שכן יעשו לך טוב במבט ראשון, בלי דיבורים בלי כלום, תחזיק בהם לנצח. כמו בקרוסלה, כמו ברכבת הרים. תחזיק ואל תשחרר. לא כל יום תפגוש בן אדם שיעשה לך טוב על הנשמה במבט ראשון. ואם ירצה האל, הגורל או מי שזה לא יהיה, ותפגוש את זו הבחורה, גם אם דברים אחרים לא ימצאו חן בעינייך, תישא אותה לאשה. צריך אשה שעושה שלווה לפני שמוציאה מילה מהפה. אמרתי לך הרבה דברים בחיים, אני יודע, אבל אם יש משהו שאני מבקש, אולי אפילו פוקד, שינחה אותך, זה הרגש של מבט ראשון. כמו אורים ותומים. כמו כוכב צפון. כמו מצפן` - את הנאום הזה של אבא שלי אני לא זוכר כאילו זה היה אתמול, את הנאום הזה אני חי כל רגע. כל שניה הוא רץ לי בראש, כל מבט, כל תזוזה ומחשבה, תמיד יש שם משהו ברקע, תמיד משהו מהדד לי כמו גידי שפוט בשלוש בלילה על כביש שקט, כמו חליל רועים שקט שמתנגן אלי-מדבר, כמו אלפי זמזומים של מיליוני יתושות, כמו נקודת גהנום בים של גן עדן. או להפך. או להפך. אבא שלי אף פעם לא הוציא יותר מחמישה משפטים מחוברים בחיים שלו, ואם כבר גם הם רק בישיבה על הכיסא ושיעול של מי שיותר ממה שהוא חי בשביל לעשן הוא מעשן בשביל לחיות, ואם כבר חמישה משפטים אז תמיד משהו שלילי, תמיד משהו פוגעני, אז בפעם הראשונה שאבא שלכם יגיד לכם משהו כל כך ארוך ומשמעותי, איך, איך זה לא יהדד לכם לנצח? אבא אמר לי את המשפט הזה כשהתעוררתי באמצע הלילה לשתות בשביל להשקיט גרון ניכר, אבא אמר לי את הנאום זה כשעברתי יחף על פני הסלון והצצתי לחדר העבודה כי היו תקתוקים, אבא אמר לי את הנאום הזה אחרי שראיתי אותו רוכן ומדפיס משהו תוך כדי להקיא-את-הנשמה, אבא אמר לי הנאום הזה בבוקסר אדום עם נקודות שחורות שיושב לא-הכי-קלווין-קליין-על-גוף-שמן-דהוי-זקן-יבש-מדי, אבא אמר לי את הנאום הזה כשכל המפעל של וודקה סמינורף התנחל אצלו בנשימות, אבא אמר לי את הנאום הזה ביום האחרון שראיתי אותו בחיים על בוקסר אדום עם נקודות שחורות, ביום האחרון לחיים שלו - ביום הראשון למה שקרוי החיים שלי. למחרת בבוקר כשקמתי אבא כבר לא היה. כלומר, הוא כן היה, ככה מוטל על הרצפה, ריר על הכרית הלבנה שנפלה והנקודות השחורות לא עזבו את הבוקסר האדום, אבל מה שהיה בתוך אבא לא היה, הוא סתם כזה היה מוטל שם, ואמא צעקה ואמרה שהיא לא מאמינה, ו`אבנר, אבנר, תתעורר`, יעל הקטנה התעוררה והתחילה לבכות בעריסה הקטנה שהייתה החדר שלה, ינון ישר חייג למד`א, רק שבמקום מד`א יצא שהוא טילפן למכבי האש, אפילו לא אמר להם מה קרה ורק `תבואו לקרן קיימת 13, דירה 13, דחוף!!!!` וניתק להם את הטלפון, מה שאומר שכשדפקו לנו בדלת מצאנו כבאים ולא פרמדקים אבל אחר כך כשהאמיתים הגיעו התברר שזה כבר לא כל כך משנה כי אבא מת כבר באמצע הלילה, אבל בכל זאת, אני לא יודע למה, אולי בגלל שזה התפקיד שלהם, אולי בשביל לעשות לנו טוב על הנשמה שהם עשו הכל ואולי כי סתם היה משעמם, אז הם נתנו לאבא שוקים לתוך הלב, רק שהלב של אבא כבר הלך לישון ולא הקשיב לזה שדופקים לו על הדלת. בסופה של שעה עמדנו אמא, ינון ואני מביטים באיש שמן על רצפה קרה בבוקסר אדום עם נקודות שחורות עם שני חובשים, פרמדיק, שלושה כבאים, תינוקת אחת בוכה וכלב אחד שמילל. אחרי שהאפלה התפזרה, לקחו את אבא ורק אנחנו נותרנו לסגור עם חברה קדישא מי נגד מי, אבא רצה להיקבר בבית הקברות שבחולון אבל אמרו שאין כבר מקום וצריך בירקון ואמא אמרה שהיא לא מוכנה שלא ימלאו את המשאלה האחרונה של אבא, רק שהיא לא ידעה שהמשאלה האחרונה של אבא זה בכלל העצה-פקודה שהוא נתן לי, זה לא קשור לבית החדש שלו, איפה שהוא ימות לנצח, אבל אמא הפעילה המון קשרים, חברי
התפוח של העץ ``לאן אנחנו נוסעים?`` אני שואל את הבחורה שלידי. `יש אנשים שישר כשתראה אתה תשנא, ושקרן זה שיגיד לך שזה לא נכון, אני לא יודע למה תשנא אותם, אבל אתה תשנא, זה לא המראה, זה מה שהם משדרים, והאנשים האלו הם בניגוד לאנשים האחרים, שרק כשתראה אותם, לא משנה שלא אמרו כלום, לא עשו לך שום דבר טוב או אני לא יודע מה, רק תראה אותם - וכבר תאהב. אולי בגלל שישרו עלייך אווירה טובה, אולי יעשו לך שמח ואולי סתם שלווה פנימית. אתה יודע, ליאור, אף פעם לא אמרתי לך מה לעשות, אף פעם לא בקשתי ממך שום דבר, האמת שלפעמים נראה לי שהייתי מתירני מדי, אבל, ואני מנצל את ההזדמנות הזו כי אם לא היום אני לא יודע מתי, אם יש דבר אחד שאני מבקש ממך, שזה בדיוק אותו הדבר שסבא שלך, אבא שלי, ביקש ממני בזמנו, אם יש רק דבר אחד שאני מבקש שינחה אותך בחיים שלך, ביחד עם מי ומה שאתה, אם יש דבר אחד - כשאתה פוגש את אלו שלא עושים לך טוב על הנשמה במבט ראשון - אל תחשוב מדי, אל תהרהר מדי ואל תהרוג יותר מדי תאים אפורים. פשוט תלך. ולכשתפגוש אנשים שכן יעשו לך טוב במבט ראשון, בלי דיבורים בלי כלום, תחזיק בהם לנצח. כמו בקרוסלה, כמו ברכבת הרים. תחזיק ואל תשחרר. לא כל יום תפגוש בן אדם שיעשה לך טוב על הנשמה במבט ראשון. ואם ירצה האל, הגורל או מי שזה לא יהיה, ותפגוש את זו הבחורה, גם אם דברים אחרים לא ימצאו חן בעינייך, תישא אותה לאשה. צריך אשה שעושה שלווה לפני שמוציאה מילה מהפה. אמרתי לך הרבה דברים בחיים, אני יודע, אבל אם יש משהו שאני מבקש, אולי אפילו פוקד, שינחה אותך, זה הרגש של מבט ראשון. כמו אורים ותומים. כמו כוכב צפון. כמו מצפן` - את הנאום הזה של אבא שלי אני לא זוכר כאילו זה היה אתמול, את הנאום הזה אני חי כל רגע. כל שניה הוא רץ לי בראש, כל מבט, כל תזוזה ומחשבה, תמיד יש שם משהו ברקע, תמיד משהו מהדד לי כמו גידי שפוט בשלוש בלילה על כביש שקט, כמו חליל רועים שקט שמתנגן אלי-מדבר, כמו אלפי זמזומים של מיליוני יתושות, כמו נקודת גהנום בים של גן עדן. או להפך. או להפך. אבא שלי אף פעם לא הוציא יותר מחמישה משפטים מחוברים בחיים שלו, ואם כבר גם הם רק בישיבה על הכיסא ושיעול של מי שיותר ממה שהוא חי בשביל לעשן הוא מעשן בשביל לחיות, ואם כבר חמישה משפטים אז תמיד משהו שלילי, תמיד משהו פוגעני, אז בפעם הראשונה שאבא שלכם יגיד לכם משהו כל כך ארוך ומשמעותי, איך, איך זה לא יהדד לכם לנצח? אבא אמר לי את המשפט הזה כשהתעוררתי באמצע הלילה לשתות בשביל להשקיט גרון ניכר, אבא אמר לי את הנאום זה כשעברתי יחף על פני הסלון והצצתי לחדר העבודה כי היו תקתוקים, אבא אמר לי את הנאום הזה אחרי שראיתי אותו רוכן ומדפיס משהו תוך כדי להקיא-את-הנשמה, אבא אמר לי הנאום הזה בבוקסר אדום עם נקודות שחורות שיושב לא-הכי-קלווין-קליין-על-גוף-שמן-דהוי-זקן-יבש-מדי, אבא אמר לי את הנאום הזה כשכל המפעל של וודקה סמינורף התנחל אצלו בנשימות, אבא אמר לי את הנאום הזה ביום האחרון שראיתי אותו בחיים על בוקסר אדום עם נקודות שחורות, ביום האחרון לחיים שלו - ביום הראשון למה שקרוי החיים שלי. למחרת בבוקר כשקמתי אבא כבר לא היה. כלומר, הוא כן היה, ככה מוטל על הרצפה, ריר על הכרית הלבנה שנפלה והנקודות השחורות לא עזבו את הבוקסר האדום, אבל מה שהיה בתוך אבא לא היה, הוא סתם כזה היה מוטל שם, ואמא צעקה ואמרה שהיא לא מאמינה, ו`אבנר, אבנר, תתעורר`, יעל הקטנה התעוררה והתחילה לבכות בעריסה הקטנה שהייתה החדר שלה, ינון ישר חייג למד`א, רק שבמקום מד`א יצא שהוא טילפן למכבי האש, אפילו לא אמר להם מה קרה ורק `תבואו לקרן קיימת 13, דירה 13, דחוף!!!!` וניתק להם את הטלפון, מה שאומר שכשדפקו לנו בדלת מצאנו כבאים ולא פרמדקים אבל אחר כך כשהאמיתים הגיעו התברר שזה כבר לא כל כך משנה כי אבא מת כבר באמצע הלילה, אבל בכל זאת, אני לא יודע למה, אולי בגלל שזה התפקיד שלהם, אולי בשביל לעשות לנו טוב על הנשמה שהם עשו הכל ואולי כי סתם היה משעמם, אז הם נתנו לאבא שוקים לתוך הלב, רק שהלב של אבא כבר הלך לישון ולא הקשיב לזה שדופקים לו על הדלת. בסופה של שעה עמדנו אמא, ינון ואני מביטים באיש שמן על רצפה קרה בבוקסר אדום עם נקודות שחורות עם שני חובשים, פרמדיק, שלושה כבאים, תינוקת אחת בוכה וכלב אחד שמילל. אחרי שהאפלה התפזרה, לקחו את אבא ורק אנחנו נותרנו לסגור עם חברה קדישא מי נגד מי, אבא רצה להיקבר בבית הקברות שבחולון אבל אמרו שאין כבר מקום וצריך בירקון ואמא אמרה שהיא לא מוכנה שלא ימלאו את המשאלה האחרונה של אבא, רק שהיא לא ידעה שהמשאלה האחרונה של אבא זה בכלל העצה-פקודה שהוא נתן לי, זה לא קשור לבית החדש שלו, איפה שהוא ימות לנצח, אבל אמא הפעילה המון קשרים, חברי
) רותי