הצ´אט, הלילה ואני...
ואני נשאר לי עם ההרהורים שלי... עם עצמי... עם המחשבות שעוברות בראש בקצב מסחרר... לא יודע מה עובר עלי. לא יודע מה אני רוצה. המחשב עשה לי בעיות וכשחזרתי אחרי פחות מדקה, מומין ויפעת נעלמו. נשארתי. מתוך שיעמום. אולי מתוך תקווה שיהיה לי עם מי לדבר...את מי לשתף... המגיפה שרים לי בווליום מטורף שנשים זו מחלה. אני מחייך לעצמי ואומר שאני מוציא הודעת גינוי על ההכללה...
אני מציץ לחלון הצ´אט שעדיין פתוח. יש התפתחות. הודעה פרטית מ-משעמם לי: בחור או בחורה? טאצ´י: בחור הודעה פרטית מ-משעמם לי: באמת? טאצ´י: באמת הודעה פרטית מ-משעמם לי: גיי? טאצ´י: כן הודעה פרטית מ-משעמם לי: ביי טאצ´י: למה את/ה מתפלא/ת? משעמם לי עזב/ה את החדר אני שוב יושב לי לבד...שומע מוזיקה. תחושה של ריקנות ממלאת אותי. בשעות האחרונות נתתי לעצמי מחמאה על זה שהגעתי לפורום. עכשיו אני מרגיש...לא יודע...תחושה לא מוסברת. ריק לגמרי. אני שונא את עצמי. שונא את מי שאני...אני ליברל, פתוח, מבין, מקבל. אבל לא יודע לקבל את עצמי. אני שונא את זה.
ואני נשאר לי עם ההרהורים שלי... עם עצמי... עם המחשבות שעוברות בראש בקצב מסחרר... לא יודע מה עובר עלי. לא יודע מה אני רוצה. המחשב עשה לי בעיות וכשחזרתי אחרי פחות מדקה, מומין ויפעת נעלמו. נשארתי. מתוך שיעמום. אולי מתוך תקווה שיהיה לי עם מי לדבר...את מי לשתף... המגיפה שרים לי בווליום מטורף שנשים זו מחלה. אני מחייך לעצמי ואומר שאני מוציא הודעת גינוי על ההכללה...
