הצבא דפק אותי - מחובש קרבי לשק"מ.
אמצע טירונות 02 חיל האוויר, קיבלנו שאלון עדיפויות. האופציות הן: קשב טקטי, לוחמה אלקטרונית וחובש קרבי. ביררתי עם חברים על חובש קרבי, התלהבתי... מאוד רציתי את זה. כל הזמן רק חיכיתי ליום שיביאו לי את הצו שיודיע לי שאני הולך להיות חובש. נפגשתי עם קצין מיון, דיברתי איתו על זה... הוא אמר לי "וואו, קיבלת את האופציות הכי טובות שאפשר בשאלון"... חייכתי באושר. הטירונות נגמרה, לפני העלייה לאוטובוס הביתה אני מקבל צו: 'יום ראשון, שעה 8:00 להתייצב בימ"ם שבשדה דב'. באוטובוס אני כבר מתכנן שאם יציעו לי ל"א או קשב טקטי אני אוותר כדי להגיע להיות חובש קרבי! כי כך הובטח לי בקצין מיון. הגעתי ביום ראשון, חיכיתי 5 שעות בשמש, קראו לי לחלון "תחזור מחר!" כך גם היה בשני... בשלישי קיבלתי צו סיפוח לפלמחים... שאלתי אותה בחלון "למה סיפוח???" היא ענתה "כפי שכנראה כבר ידוע לך, אתה מיועד להיות חובש... אך הקורס מתחיל רק עוד שבועיים." אני וחבר שלי חגגנו וצהלנו כל הדרך הביתה אותו היום... חיכינו כבר להתחיל את הסיפוח שבעצם מאשר את הגעתו לקורס חובשים! (אחרת למה שנחכה שבועיים בסיפוח?) כעבור שבועיים... הנה זה בא, קורס חובשים... טעות! המ"ע שלנו אומר "חבר'ה... אתם פה עוד שבוע" רגע רגע רגע... הקורס מתחיל ביום ראשון... אם נחכה שבוע נפספס אותו. טוב, ביררנו את העניין ואמרו לנו שהקורס נדחה בשבוע ולכן אנחנו נשארים בסיפוח. נרגענו והמשכנו בעבודתינו בסיפוח. סוף שבוע אחרון בסיפוח התחיל... חמישי בבוקר בפלמחים, כבר בצהריים – בבית... הגעתי הביתה, הורדתי מדים אכלתי ו... שיחת טלפון מהימ"ם. פקיד חביב מודיע "דן? כן, אתה יודע שבראשון אתה מתחיל קורס חובשים נכון? אז תבוא בראשון לימ"ם... תיק לשבועיים! יום טוב." חייכתי, ניתקתי, והתחלתי לרקוד משמחה בחדרי הקטן. סופ"ש עבר, אני בימ"ם עם תיק לשבועיים פוגש את חברי הטוב מהטירונות (זה שמיועד לבוא איתי לקורס). מדברים, צוחקים ומחכים לצו שישלח אותנו לבה"ד 10 שבצריפין לתחילת קורס "מאיה" מעורב קרביים לחובשים. קיבלנו את הצו, נסענו למרכזית תל-אביב, באנו לעלות לאוטובוס ו... חברי מקבל שיחה מהימ"ם שהוא לא הולך איתי לקורס והוא צריך לחזור לימ"ם לראות קצינת מיון. אני והוא נלחצים "מה?? לא נהיה יחד? איזה באסה..." נפרדים לשלום, ואני עולה לבד על האוטובוס לצריפין. הגעתי, אני רואה קבוצה מאוד גדולה של ירוקים ממלאים טפסים... סיימתי למלא טפסים וחיכיתי להכנס לראיון. מגיע נציג מחיל האוויר ואומר "חכה, אני פה כדי לקלוט אותך... אני אברר לך מה קורה" חיכיתי 5 שעות בערך ברחבה עם התיק המגודל לתשובה מהנציג... הוא בא אליי עם פנים אדישות ואומר "היום אתה לא נקלט בקורס, אין מקום" אני מבואס... מדוכא... מה קרה? למה שולחים אותי שוב לימ"ם?? יום למחרת אני בימ"ם שוב... מחכה. מגיע ב8 בבוקר, מחכה עד 13:00 ומקבל צו לחזור מחר... כך עוברים שני שלישי רביעי... בחמישי אני מקבל צו לחזור לימ"ם בראשון עם תיק לשבועיים... שאלתי את הפקידה "על מה ולמה?" היא מחייכת ועונה לי "קורס חובשים". כמעט בכיתי מאושר שגיליתי שאני שוב בקורס! חזרתי הביתה לסופ"ש... יום ראשון מגיע... אני בימ"ם... מחכה 4 שעות... קוראים לי ל... קצינת מיון?! למה? אני אמור להשלח לקורס. אני נכנס לחדר 7, קצינת מיון עם 3 ארונות על הכותפת, מחייכת ואומרת "שלום דן, תצדיע ושב." היא מסבירה לי בנעימות שכבר חודש וחצי הם "נלחמים" עליי שאני אכנס לקורס אבל המחזור הזה ראה יותר מדי חיל האוויר... ואינו רוצה עוד. היא דאגה לרשום בפרוטוקול ש"לחייל הוסבר שהקרוס לא קלט אותו מהסיבה שהוא לא קולט יותר חיל אוויר". שאלתי אותה עם תקווה שיש לפחות תפקיד אחר באותה רמה שאני יכול לעשות, "אז מה האופציות שלי?" היא ענתה לי "עובד כללי או בפלמחים או במצפה רמון" אני שואל "עובד כללי??? למה לא משהו יותר איכותי?" היא אומרת "זה מה יש... אה! רגע, אני רואה שאתה גר בירושלים! יש לי בשבילך עוד אופציה שאני לא אמורה להגיד לך, אבל אני רוצה לעזור לך" שאלתי אותה "מה?" היא אמרה לי "גם עובד כללי, אבל בבסיס ממש ממש קרוב לירושלים... מאוד מבוקש ומאוד כיפי וקרוב... אבל זה *נחשב* בשטחים" אמרתי לה "אממ... אוקיי, ואיזה תפקיד אני אקבל שם? שלא יתקעו אותי טבח או נהג חס וחלילה" היא אמרה "אל תדאג, לא ישימו אותך טבח, אבל עובד כללי יכול להיות משהו איכותי ומשהו גרוע, תלוי מה יתנו לך" שאלתי אותה "אין משהו אחר?" היא אמרה "לא! זה מה יש". היא הוסיפה "אם אתה שואל אותי? לך על הבסיס ליד ירושלים, בסיס טוב ויש לך סיכוי טוב לקבל משהו טוב שם." אמרתי לה "אממ... אוקיי" מתוך חוסר ידיעה מוחלט. יצאתי מחדרה, התקשרתי לאחי והוא אמר לי מיד "לא!!! תחזור אליה מיד ותגיד לה שתשבץ אותך במשהו אחר! היא עובדת עליך כדי למלא חורים בבסיס הזה" נבהלתי מיד, רצתי לחלון ואמרתי "אני מעוניין לדבר עם הקצינת מיון שוב, לפני שהבקשה מעוברת, אני רוצה לשנות אופציה..." הפקיד אמר לי "לא בעיה שלי, אם אתה רוצה תעמוד ליד הדלת שלה ותנסה לדבר איתה." חיכיתי מול חדרה לפחות שעה ורבע. לקצינה ה"נחמדה" השתנה הפרצוף מחייכני לזעפני... היא חזרה ואמרה לי בצעקה "לא כרגע!!". פניתי למש"ק משמעת שם, שבטוח מבין פה יותר ממני, וביקשתי עזרה. הוא חייך ואמר לי "לחלון"... אמרתי לו שהם לא עוזרים לי, הוא אמר לי שוב ושוב "לחלון"... אמרתי לו שיעזור לי, הוא ענה "אתה לא בעיה שלי! אתה בעיה של החלון". הגעתי לחלון שוב, לחוץ ומיואש, שאלתי את הפקידה למה לא עוזרים לי, היא ענתה לי "דן, יש לך צו לבוא מחר לבסיס בגבול רמאללה ירושלים בשם יב"א 503." אמרתי לה "לא ולא, את לא תדפיסי את זה כי אני לא מתפנה עד שתתנו לי לדבר עם קצינת מיון!". מאחורי הפקיד קפץ פקיד אחר (כנראה הממונה עליה) ואמר "דיברתי עם הקצינה כבר! היא לא רוצה לדבר איתך בכלל! או שתקח את הצו או שלא תתייצב מחר בבסיס... מה שלא יהיה אתה לא בעיה שלנו" הוא חתם על הצו וזרק אותו מחוץ לחלון. אני צריך לחזור ביום ראשון לבסיס בשטחים, שקמיסט מסריח שלא עושה כלום, ולבזבז את כללללל השירות שלי כך. אני רוצה לשרת ולתרום, אבל הצבא כנראה לא רוצה אותי. ואגב, יש לי פרופיל 97 וקב"א גבוה (54-56) ואני ממש ממש מדוכא.
אמצע טירונות 02 חיל האוויר, קיבלנו שאלון עדיפויות. האופציות הן: קשב טקטי, לוחמה אלקטרונית וחובש קרבי. ביררתי עם חברים על חובש קרבי, התלהבתי... מאוד רציתי את זה. כל הזמן רק חיכיתי ליום שיביאו לי את הצו שיודיע לי שאני הולך להיות חובש. נפגשתי עם קצין מיון, דיברתי איתו על זה... הוא אמר לי "וואו, קיבלת את האופציות הכי טובות שאפשר בשאלון"... חייכתי באושר. הטירונות נגמרה, לפני העלייה לאוטובוס הביתה אני מקבל צו: 'יום ראשון, שעה 8:00 להתייצב בימ"ם שבשדה דב'. באוטובוס אני כבר מתכנן שאם יציעו לי ל"א או קשב טקטי אני אוותר כדי להגיע להיות חובש קרבי! כי כך הובטח לי בקצין מיון. הגעתי ביום ראשון, חיכיתי 5 שעות בשמש, קראו לי לחלון "תחזור מחר!" כך גם היה בשני... בשלישי קיבלתי צו סיפוח לפלמחים... שאלתי אותה בחלון "למה סיפוח???" היא ענתה "כפי שכנראה כבר ידוע לך, אתה מיועד להיות חובש... אך הקורס מתחיל רק עוד שבועיים." אני וחבר שלי חגגנו וצהלנו כל הדרך הביתה אותו היום... חיכינו כבר להתחיל את הסיפוח שבעצם מאשר את הגעתו לקורס חובשים! (אחרת למה שנחכה שבועיים בסיפוח?) כעבור שבועיים... הנה זה בא, קורס חובשים... טעות! המ"ע שלנו אומר "חבר'ה... אתם פה עוד שבוע" רגע רגע רגע... הקורס מתחיל ביום ראשון... אם נחכה שבוע נפספס אותו. טוב, ביררנו את העניין ואמרו לנו שהקורס נדחה בשבוע ולכן אנחנו נשארים בסיפוח. נרגענו והמשכנו בעבודתינו בסיפוח. סוף שבוע אחרון בסיפוח התחיל... חמישי בבוקר בפלמחים, כבר בצהריים – בבית... הגעתי הביתה, הורדתי מדים אכלתי ו... שיחת טלפון מהימ"ם. פקיד חביב מודיע "דן? כן, אתה יודע שבראשון אתה מתחיל קורס חובשים נכון? אז תבוא בראשון לימ"ם... תיק לשבועיים! יום טוב." חייכתי, ניתקתי, והתחלתי לרקוד משמחה בחדרי הקטן. סופ"ש עבר, אני בימ"ם עם תיק לשבועיים פוגש את חברי הטוב מהטירונות (זה שמיועד לבוא איתי לקורס). מדברים, צוחקים ומחכים לצו שישלח אותנו לבה"ד 10 שבצריפין לתחילת קורס "מאיה" מעורב קרביים לחובשים. קיבלנו את הצו, נסענו למרכזית תל-אביב, באנו לעלות לאוטובוס ו... חברי מקבל שיחה מהימ"ם שהוא לא הולך איתי לקורס והוא צריך לחזור לימ"ם לראות קצינת מיון. אני והוא נלחצים "מה?? לא נהיה יחד? איזה באסה..." נפרדים לשלום, ואני עולה לבד על האוטובוס לצריפין. הגעתי, אני רואה קבוצה מאוד גדולה של ירוקים ממלאים טפסים... סיימתי למלא טפסים וחיכיתי להכנס לראיון. מגיע נציג מחיל האוויר ואומר "חכה, אני פה כדי לקלוט אותך... אני אברר לך מה קורה" חיכיתי 5 שעות בערך ברחבה עם התיק המגודל לתשובה מהנציג... הוא בא אליי עם פנים אדישות ואומר "היום אתה לא נקלט בקורס, אין מקום" אני מבואס... מדוכא... מה קרה? למה שולחים אותי שוב לימ"ם?? יום למחרת אני בימ"ם שוב... מחכה. מגיע ב8 בבוקר, מחכה עד 13:00 ומקבל צו לחזור מחר... כך עוברים שני שלישי רביעי... בחמישי אני מקבל צו לחזור לימ"ם בראשון עם תיק לשבועיים... שאלתי את הפקידה "על מה ולמה?" היא מחייכת ועונה לי "קורס חובשים". כמעט בכיתי מאושר שגיליתי שאני שוב בקורס! חזרתי הביתה לסופ"ש... יום ראשון מגיע... אני בימ"ם... מחכה 4 שעות... קוראים לי ל... קצינת מיון?! למה? אני אמור להשלח לקורס. אני נכנס לחדר 7, קצינת מיון עם 3 ארונות על הכותפת, מחייכת ואומרת "שלום דן, תצדיע ושב." היא מסבירה לי בנעימות שכבר חודש וחצי הם "נלחמים" עליי שאני אכנס לקורס אבל המחזור הזה ראה יותר מדי חיל האוויר... ואינו רוצה עוד. היא דאגה לרשום בפרוטוקול ש"לחייל הוסבר שהקרוס לא קלט אותו מהסיבה שהוא לא קולט יותר חיל אוויר". שאלתי אותה עם תקווה שיש לפחות תפקיד אחר באותה רמה שאני יכול לעשות, "אז מה האופציות שלי?" היא ענתה לי "עובד כללי או בפלמחים או במצפה רמון" אני שואל "עובד כללי??? למה לא משהו יותר איכותי?" היא אומרת "זה מה יש... אה! רגע, אני רואה שאתה גר בירושלים! יש לי בשבילך עוד אופציה שאני לא אמורה להגיד לך, אבל אני רוצה לעזור לך" שאלתי אותה "מה?" היא אמרה לי "גם עובד כללי, אבל בבסיס ממש ממש קרוב לירושלים... מאוד מבוקש ומאוד כיפי וקרוב... אבל זה *נחשב* בשטחים" אמרתי לה "אממ... אוקיי, ואיזה תפקיד אני אקבל שם? שלא יתקעו אותי טבח או נהג חס וחלילה" היא אמרה "אל תדאג, לא ישימו אותך טבח, אבל עובד כללי יכול להיות משהו איכותי ומשהו גרוע, תלוי מה יתנו לך" שאלתי אותה "אין משהו אחר?" היא אמרה "לא! זה מה יש". היא הוסיפה "אם אתה שואל אותי? לך על הבסיס ליד ירושלים, בסיס טוב ויש לך סיכוי טוב לקבל משהו טוב שם." אמרתי לה "אממ... אוקיי" מתוך חוסר ידיעה מוחלט. יצאתי מחדרה, התקשרתי לאחי והוא אמר לי מיד "לא!!! תחזור אליה מיד ותגיד לה שתשבץ אותך במשהו אחר! היא עובדת עליך כדי למלא חורים בבסיס הזה" נבהלתי מיד, רצתי לחלון ואמרתי "אני מעוניין לדבר עם הקצינת מיון שוב, לפני שהבקשה מעוברת, אני רוצה לשנות אופציה..." הפקיד אמר לי "לא בעיה שלי, אם אתה רוצה תעמוד ליד הדלת שלה ותנסה לדבר איתה." חיכיתי מול חדרה לפחות שעה ורבע. לקצינה ה"נחמדה" השתנה הפרצוף מחייכני לזעפני... היא חזרה ואמרה לי בצעקה "לא כרגע!!". פניתי למש"ק משמעת שם, שבטוח מבין פה יותר ממני, וביקשתי עזרה. הוא חייך ואמר לי "לחלון"... אמרתי לו שהם לא עוזרים לי, הוא אמר לי שוב ושוב "לחלון"... אמרתי לו שיעזור לי, הוא ענה "אתה לא בעיה שלי! אתה בעיה של החלון". הגעתי לחלון שוב, לחוץ ומיואש, שאלתי את הפקידה למה לא עוזרים לי, היא ענתה לי "דן, יש לך צו לבוא מחר לבסיס בגבול רמאללה ירושלים בשם יב"א 503." אמרתי לה "לא ולא, את לא תדפיסי את זה כי אני לא מתפנה עד שתתנו לי לדבר עם קצינת מיון!". מאחורי הפקיד קפץ פקיד אחר (כנראה הממונה עליה) ואמר "דיברתי עם הקצינה כבר! היא לא רוצה לדבר איתך בכלל! או שתקח את הצו או שלא תתייצב מחר בבסיס... מה שלא יהיה אתה לא בעיה שלנו" הוא חתם על הצו וזרק אותו מחוץ לחלון. אני צריך לחזור ביום ראשון לבסיס בשטחים, שקמיסט מסריח שלא עושה כלום, ולבזבז את כללללל השירות שלי כך. אני רוצה לשרת ולתרום, אבל הצבא כנראה לא רוצה אותי. ואגב, יש לי פרופיל 97 וקב"א גבוה (54-56) ואני ממש ממש מדוכא.
