הצבא הזה...

[Oren_nk]

הצבא הזה...

שלום לכולם קוראים לי אורן אני חייל... התגייסתי לפני 8 חודשים ועברתי טירונות לוחם 07 בנח"ל. 4 חודשים אחרי שהתגייסתי המצב הבריאותי של אבי התדרדר מחלות לב בשילוב עם סוכרת ושיתוק ודלקות למינהם שמונעות ממנו חיים "נורמלים" הגשתי בקשת הת"ש 5 ולאחר מאבק של 3 חודשים קיבלתי ת"ש 2 במהלך השלושה חודשים האלו הייתי נמצא במצב נפשי קשה אבל בחיים לא הייתה לי שום התפרצות רגשות לא בכיתי וכ"כ רציתי חשבתי שזה ישחרר אבל משום מה לא יכולתי...לא יודע למה...חתכתי את הורידים...זה הרב יותר קשה ממה שחושבים זה לא "פשוט לחתוך" צריך ממש להתאמץ מבחינה פיזית וגם אז אחרי שחתכתי ממש עמוק בקושי ירד דם...(מצטער על הויזואליות אבל אני מנסה להעביר שממש ניסיתי)...בקיצור אני עדיין פה זה לא הרג אותי לצערי. דרך אגב אף אחד לא יודע כלום ממה שאני אומר פה. מאז העבירו אותי לבסיס ליד אבי אבל עדיין לא נותנים לי ממש לראות אותו כי תאמת יש לי רק ת"ש 2 אז הם לא ממש חייבים אבל הם יכולים הם בוחרים פשוט לא להבין את המצב... בנוסף להכל אני במינוס ענקי בבנק...חברה שלי עזבה אותי כי הייתי קרבי ובקושי התראנו. ואני פתאום מגלה משיכה לא נורמלית למין הגברי...לא מבין מה קורה איתי בכלל...מאז הנסיון הלא מוצלח שלי זה לא יוצא לי מהראש זה נראה כאילו אין דרך אחרת. ואני יודע שזה יעשה רק רע לכל הצדדים המעורבים אבל למה הבני זו... לא מבינים אותי למה הם לא משחררים .כמו ילדים קטנים הם רק רוצים לעשות דווקא "תשמע אורן יש לך ת"ש 2 אז אנחנו לא חייבים לשחרר אותך הבייתה" "אבל אני גר כ"כ קרוב ואני גם ככה מסיים ב-4 ואתם לא צריכים אותי יותר" "מצטער אבל אני לא חייב אתה נשאר פה! לא מעניין אותי" (שיחה ממוצעת עם המפקד) באותו רגע אני חושב כמה זמן אתה (המפקד) תשב בכלא אם אני אקח את הנשק וישחרר צרור לתוך הראש!!!!!!! אני לא רוצה למות...אבל נגמרו לי הכוחות. משום מה אני מרגיד יותר טוב שאני חושב על התאבדות אני מרגיש כאילו זו הרשת ביטחון שלי... תודה שהקשבתם אורן

 

[Oren_nk]

xenex קסנקס

שלום שוב אני, מצטער על כל ההודעות...כמובן אני לא מצפה לתגובה ולא תלוי בה, זו רק דרך לשפוך את עצמי, כמו לחפור בור במדבר לצעוק פנימה כל מה שכואב עם דמעות בעיניים ולקוות שזה יעזור ובאיזה תקווה סמוייה ולא מורגשת לקוות שה"בור" ידבר בחזרה. הייתי רוצה לכתוב משהו קצר זה איזו מחשבה שאני משחק איתה כבר הרבה זמן אני כבר לא ישן כמו שצריך מאז שעברתי לפה...אני עובד כל היום ומגיע הרוג הביתה ומסיבה מוזרה אני לא מצליח להירדם בלילות ואני כ"כ עייף לקראת הבוקר אני מצליח לסדר משהו כמו חצי שעה שעה במקרה הטוב של שינה ואז אני צריך לקום ולהגיע לבסיס. אני קם כ"כ עייף. אתם מכירים את ההרגשה הזו שאתם ממש עייפים ואז צריך לקום ללכת לתחנה אני יושב בתחנה בשש בבוקר מת מעייפות ומסתכל על העולם מתעורר הרחוב נהיה יותר ויותר עמוס והצפירות בכביש נהיות יותר תכופות. המנקה רחובות מגיע ובחיוך מאולץ אומר לך בוקר טוב כי אתה רואה אותו כל יום באותה תחנה באותו רחוב, ה"דודה" הקשישה הזאת ברחוב ששאולת מתי מגיע קו אחד והאיש ששואל "יש לך אש אחי?" הכל זז הכל פועם ואני בתוך עצמי רואה הכל כאילו מרחוק...מרוב עייפות אני מרגיש כאילו המוח שלי מלא בצמר גפן אני מרגיש כ"כ לא שייך כאילו העולם מתעורר בבוקר ומתחיל לתפוס מהירות וכל בוקר אני מנסה ללא הצלחה לתפוס איתו טרמפ וליהיות כמו כולם אבל בוקר אחרי בוקר אני מגלה שאני לא יכול ואז אני מתחיל לחשוב "הלוואי ויכולתי עכשיו לחזור הבייתה ללכת לישון כמה שעות טובות להתעורר בערב ללכת לעשות מקלחת טובה, להתלבש בחליפה טובה ו"לשים פעמיי" אל המסעדה האהובה עלי...לשבת לבד לאכול ארוחה טובה בלי חשבון קינוח וקפה לשלם ולתת טיפ ענק לשבח את המלצרית על עבודה שנעשתה מצויין,ללכת קצת על החוף לראות את כל האנשים את כל הצעירים עושים את השטויות שלהם בקבוצות עם גיטרות על החוף נהנים עושים חיים ,לחזור הבייתה להוריד חבילה שלמה של כדורי הרדמה (שאין לי במציאות וחבל) ופשוט לישון ולא לקום" איזה מוזר לכתוב את זה...כל פעם אני מתענג על הרעיון הזה. זאת הרשת שלי. תודה שהקשבתם....אורן

 

[Oren_nk]

תיגע באלוהים תמיר

תמיר ילד כל כך חייכן כל כך שמח עשיתי טירונות איתו חייל מובחר בנח"ל...לוחם עשיתי איתו כמה שבתות בטירונות...הוא תמיד ניסה לגרום לכולם להרגיש יותר טוב...הוא היה שר לנו מחרוזות MTV כי היינו מבואסים שקיבלנו שבת... היה לו שיער ג´ינג´י מתולתל ומישקפיים תמיד היה מוכן לדבר ולשמוע תמיד יש לו מה לומר...פעיל בתרגילים בפלוגה...תמיד רצה ליהיות לוחם...הרבה מוטיבציה כל כך הרבה שמחת חיים והוא אהב אותם ב 25.8.2002 היום הולדת שלי...(בלי קשר) תמיר ירה בעצמו הוא התאבד... למה עשית את זה תמיר?? אני אוהב אותך אני אוהב אותך כ"כ אני בוכה אותך כ"כ אני אזכור אותך תמיד... יש לי תמונה שלך בראש שאנחנו יושבים באוהל אני זוכר אותך כ"כ מחייך אני מדמיין אותך למעלה מוקף מלאכים כי אתה היית ועדיין מלאך בעצמך אני אוהב אותך אני לא אשכח אותך תגיע באלוהים תמיר...

 

[סהר-תמיכה]

אורן יקר

נשמע שאתה חווה הרבה תסכולים במסגרת הצבא... אטימות של הממונים באשר למצב של אביך, ובאשר לרצונך להיות לצדו.. ולכך מצטרפים קשיים נוספים, כמו מצב כלכלי ופרידה מחברה, ומשיכה לבני מינך, דבר שנשמע שמעט מבלבל אותך... אתה לא רוצה למות, אורן... זה משפט המפתח... ההרגשה הטובה שאתה מרגיש כשאתה חושב על הצעד הקיצוני והבלתי הפיך הזה, יכולה להגיע גם בדרכים אחרות, ויש דרכים נוספות להתמודד, אורן... להתמודד ולא לברוח.. דימית את הכתיבה כאן לכניסה לבור, שבתוכו אתה צועק, כואב, בוכה ומקווה שהבור הזה ידבר חזרה... אז ה"בור" הזה מדבר חזרה, אורן וה"בור" הזה רוצה להקשיב... לכל מה שיש לך להגיד.. ולחשוב יחד איתך, על דרכים נוספות להקל עליך.. הצערנו לקרוא על תמיר... אם תרצה להוסיף לספר על התחושות שהמקרה הזה הותיר בך, אתה מוזמן... אתה מוזמן גם לבוא לשיחה אישית איתנו, בשעות הפעילות... העיקר שלא תישאר לבד עם כל התחושות האלה.. אנחנו כאן איתך, אורן...

 

[Oren_nk]

לוחם בישראל

http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/26082002/ART339332.html

 

[Oren_nk]

לוחם בישראל

 

[סהר-תמיכה]

(((((((((((אורן))))))))))))

קראנו את הכתבה... כאבנו את מותו הנורא הכואב משאיר חלל עצום משאיר שאלות כעסים משאיר אותנו צועקים חנוקים... מבינים את הקושי שלך הכרת את תמיר אתה מזדהה עם הקשיים שהוא עבר ואתה רואה סימן בתאריך מותו... זה הרבה וזה כואב כל כך... שתף אותנו בקשיים שלך, אורן אל תרשה לעצמך להגיע כל כך נמוך... תלמד מהדוגמא הכל כך קשה... תן לנו להיות איתך, מעט לנסות ולהקל. אנחנו איתך (((((((((((אורן))))))))))