הצביעות של המגזר הערבי

[ציוני בדם 10]

הצביעות של המגזר הערבי

לפני 8 שנים ערביי ישראל פתחו באיתיפאדה הם קוראים לזה הפגנה אבל הם רק שכחו איך יהודים פחדו לצאת מהבתים שלהם איך איזורים בצפון נותקו ממדינת ישראל איך הם שרפו סממנים יהודים של מדינת ישראל איך נרצח איש שכל חטאו שהוא יהודי שעבר במקום הלא נכון בזמן הלא נכון משמום מה ערביי ישראל לא סופרים את אותו יהודי מסכן אלא רק את ה 13 הפלסטינים שנהרגו באותה איתיפאדה הגיע הזמן לחרם על המגזר הזה די נמאסכבר עם הצביעות

 

[סלטעון עצבני]

אין כאן שום עניין של צביעות

היו הפגנות קשות וחסימות כבישים שפרצו מהרג של פלסטינים ע"י ישראל במתחם מסגד אלאקס'א, המשטרה קיבלה הנחיות של לפתוח כבישים "בכל מחיר" על אף שבמרבית המקרים לא היה לא כוח אדם וציוד מתאים להתמודד עם מפגינים אזרחים. התוצאה היתה שימוש בנשק חם וירי על מנת להרוג תוך הפרה של הוראות הפתיחה באש, כאשר לא נשקף מצב של סכנת חיים מידית או ברורה, לעיתים אף ירי בגבם של אנשים שעזבו את ההפגנה, כמו פעיל השלום אס'יל עאסלי ז"ל (בתמונה). את כל זאת קבעה וועדת החקירה שהוקמה בעקבות הטרגדיה. למרות כל זאת, עד היום לא נפתח אף תיק לשוטרים שהיו מעורבים בהריגה. ניתן להבין את הכאב והזעם של כל הורה שכול, ושל החברה הפלסטינית בישראל ככלל.

 

[אהרן תמוז]

שקר וכזב

ועדת החקירה קבעה שהמתפרעים הערבים השתוללו, הפעילו אלימות קשה נגד הנוסעים היהודיים בכבישים וניסו לבצע בהם לינץ'. היא גם תיעדה את הרצח האכזרי של ז'אן בכור ע"י פורעים ערבים ליד ג'יסר א-זרקא. ועדת החקירה גם קבעה את אשמת המסיתים הערבים - חברי כנסת ו'מנהיגים אחרים - באירגון המהומות והמליצה על פתיחת הליכים נגדם. לכל המעוניין לקרוא את הדו"ח ולא את השקרים שלך: http://elyon1.court.gov.il/heb/veadot/or/inside_index.htm

 

[עופר גלעד]

הוא לא שיקר וגם אתה לא..

כל אחד מכם התייחס לחלק של האמת הנוחה לו לעיכול. אתה צודק שהעניינים יצאו משליטה ונראו בעיני רוב הישראלים יותר כמו אינתיפאדה מפחידה מאשר כמו הפגנות מעוררות אמפתיה, ואתה צודק שלאמיתו של דבר לא היה הרג או נזק למסגד אלאקס'א והתלהטות הרוחות היתה תוצאה של הסתה פרועה וחסרת רסן. ז'אן בכור נהרג, עד כמה שזכור לי, מאבן שפגעה במכוניתו בכביש החוף - לא בלינץ' כמו ברמאללה. אם אתה שואל אותי, מי http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-207488,00.html את האבן לא ידע שהוא עומד להרוג מישהו. גם בית המשפט האשים אותו בהריגה ולא ברצח, וזה קרוב לוודאי סוגר את הנושא. עמית צודק בעניין ההוראות הנחרצות שהמשטרה קיבלה, וגם בעניין אי המוכנות של המשטרה לתרחיש כזה של הפגנות אלימות מצד פלסטינים-ישראלים. אני זוכר כאילו זה היה היום בבוקר איך התוצאות היכו אותי בהלם מוחלט.

 

[סלטעון עצבני]

תודה רבה על הקישור ../images/Emo13.gif ובתוכו אנו מוצאים ש..

אם אלפחם: "מכל מקום, התנהגות השוטרים במקום, עובר לירי הצלפים ובמהלכו, מלמדת שלא היה חשש ממשי מפגיעה של אבנים שהצדיק ירי של אש חיה לעבר זורקי האבנים"... "ניתן להסיק מדברים אלה, שנוסף לרצון להרתיע, אין לשלול שגם יסוד של ענישה או של לימוד לקח שיחק תפקיד כלשהו בהחלטה להשתמש בירי הצלפים"... "במסגרת שיקול דעתו היה הוא רשאי להחליט על סגירת ציר ואדי עארה ועל פינוי אנשי המשטרה מהמקום על פי הנסיבות, ובהן ההלוויה שהיתה צפויה להתקיים תוך זמן קצר באום אל-פחם, כמו גם על פי עוצמת העימותים במקום. לא רק שהדבר היה נתון לסמכותו, אלא שיודעים אנו שפעמיים ניתנה הוראה לסגירת הציר מטעמו של ניצב משנה בנצי סאו. ניצב רון ביטל את ההוראה האחת וביקש לברר מי החליט על האחרת בניגוד לדעתו. על פי הוראתו, נמשך ירי הצלפים במקום, אף שלא קידם כל תכלית, עד שניצב רון הגיע למסקנה המתבקשת, שהמתיחות וההתפרעות במקום אינן מאפשרות את שמירת הציר פתוח אלא במחיר כבד של נפגעים נוספים"..."... סיכומם של דברים, לא היתה הצדקה, בנסיבות כפי שהיו בצומת אום אל-פחם ביום 2.10.00, לעשות שימוש בירי צלפים אל המתפרעים במקום.. קודם שהחל ירי הצלפים לא ניתנה כל אזהרה לציבור המתפרעים על כך שכוחות המשטרה עומדים לעשות שימוש בירי אש חיה בידי צלפים. השימוש בירי צלפים, בלא שקדמה לו כריזה כזו, נגד את ההוראות הנהוגות במשטרה. מה גם שלאזהרה באמצעות כריזה היתה עשויה להיות תועלת, במובן זה שהיא היתה עשויה להרתיע לפחות חלק מן המתפרעים מפני המשך מעשיהם" נצרת: "השימוש בירי על ידי צלפים נעשה בנצרת ביום 2.10.00 לעבר זורקי אבנים בקלע. לא נעשה בו שימוש נגד משליכי בקבוקי תבערה. לגבי הסיכון שנבע מאותם מיידי אבנים, נוכל לומר בקיצור, כי לא שוכנענו מהראיות שבפנינו שהירי נעשה לעבר אנשים שסיכנו שוטרים שהיו בסמוך להם, כטענת הצלפים"..."לכך יש להוסיף, כי בהודעתו בפני אוספי החומר מטעם הוועדה העיד ע' ש', כי שוטרי מג"ב שהיו על הגג ירו גלילוני גומי וכי ירי זה הפחית את יידוי האבנים. גם על רקע זה עולה, כי לא היתה הצדקה לירי של תחמושת חיה.".."ממילא, גם על פי עדות זו לא נוצרה בנסיבות האירוע סכנת חיים ממשית ומיידית לכוח שעל גג המבנה. אכן, תיאור האירוע בהודעתו של נ' ל' אינו מצביע על סכנת חיים, אלא על מעין "משחק" של חתול ועכבר בין הצעירים המקומיים, אשר הגיחו מבין הסימטאות להרף עין על מנת ליידות חלקי מתכת באמצעות קלע דוד שבידיהם, לבינו, שהיה עסוק בניסיון לפגוע בהם בעת שהם הגיחו מבעד למקומות מסתור"..."יתר על כן, על פי הראיות שבפנינו היה המצב באותו יום באזור תחנת המשטרה שקט באופן כללי ולא היתה הצדקה לירי של אש חיה"..."לנוכח השתלבותן של כלל הראיות, ניתן לקבוע בנסיבות אלה, כי הפגיעה הקטלנית בלואבנה היתה תוצאה של פעילות כוח המשטרה. ניתן לקבוע גם, כי בנתוני האירוע לא היתה הצדקה לשימוש בכוח קטלני כנגד הצעירים. מספר המתפרעים מכיוון הסימטה היורדת לשכונה המזרחית היה קטן. פעילותם היתה ספורדית. המתפרעים יצרו בהחלט אפקט מטריד, אשר דרש מכוחות המשטרה תשומת לב מתמדת. עם זאת, הם לא היוו איום על חיי השוטרים או על שלומם, בין היתר, משום שהיו רחוקים מהם, ובפועל גם איש מהשוטרים לא נפגע". עראבה: " וגם זאת נוכל לקבוע, שבשלב בו נורה אסיל לא היתה הצדקה לירי של שוטרים לעברו בעת בריחתו מהם. הוא לא היווה כל סכנה עבורם, וכך גם בעת הגיעו אל מטע הזיתים. אכן, איש מהשוטרים שרצו אחרי אסיל או ראוהו במטע הזיתים לא טען שהיתה הצדקה בנסיבות המקרה לירי לעברו, אם ירי של אש חיה ואם ירי גומי"... "על אף המצב הקשה אליו נקלעו השוטרים במקום, כמבואר לעיל, עולה השאלה, אם היתה הצדקה לשימוש בירי של אש חיה או ירי של גלילוני גומי מצידם בכל אחד מפרקי הזמן של האירוע. כפי שהראנו לעיל, לא היתה הצדקה לשימוש כזה כלפי המנוח אסיל, ואם אמנם ירי של איש משטרה כלפי המנוח עלאא הוא שגרם למותו, גם לכך לא היתה הצדקה." סח'נין: "המסקנה שלפיה רב פקד רייף לא נמצא במצב של סכנה המצדיק עשיית שימוש בכוח קטלני, וכי כך אף הוא הבין זאת, עולה ממספר עובדות"..."מנסיבות המקרה גם עולה, שלא היתה לכאורה הצדקה לירי של אש חיה לעבר גופם של הצעירים" סיכום דברי הוועדה: "לסיכום נושא ירי הצלפים נוכל לומר, שבשלוש הזדמנויות נעשה שימוש בירי כזה באירועי אוקטובר, כמתואר לעיל. בכל שלוש ההזדמנויות לא היתה לכך הצדקה, באשר השימוש בו נעשה בנסיבות בהן לא היתה סכנת חיים מיידית ממשית שהצדיקה ירי של אש חיה." נ"ב אגב, ז'אן בכור ז"ל, למען הסר ספק, נהרג מאבן שיודתה למכוניתו ליד ג'יסר ופגעה בו.

 

[אהרן תמוז]

הציטוטים שלך סלקטיביים ומעוותים

לגבי אסיל רצוי שהקוראים יקראו את כל הנאמר בדו"ח וכל העדויות (בפרק על ההתפרעויות בעראבה). הינה דוגמא ל-PALLYWOOD הפלסטיני המוכר: "58. קיימות סתירות לא מעטות הן בין עדויות האזרחים תושבי עראבּה בינן לבין עצמן, הן בין עדויות השוטרים בינן לבין עצמן, והן בין עדויות תושבי עראבּה לבין עדויות השוטרים. סתירות אלה מתייחסות הן לנתיב ריצתו של המנוח אסיל וריצתם של השוטרים, והן לגבי מקומו ומצבו של אסיל בעת שהתגלה ובעת שהגיעו אליו השוטרים. תקצר היריעה מלפרט את הסתירות כולן, ולנוכח מסקנתנו שתבוא בהמשך, אין גם טעם שנעסוק בכך. עניין אחד ראוי בכל זאת שנזכירו, והוא, שלא נעלמה מעינינו עדותו של אביו של המנוח אסיל, מר חסן עאסלה, אשר מסר עדות מפורטת על נסיבות מותו של בנו. עדות זו, כפי שנמסרה בפנינו, היתה עדות של עד ראייה לכל דבר. הוא העיד שראה את בנו אסיל כשהתקדם וישב מתחת לעץ זית. לאחר זאת ראה את השוטרים שירדו מהג'יפ רצים ריצת אמוק לכיוון המפגינים, ואחר כך ראה את שלושה השוטרים קופצים על בנו. הם בעטו בו, היכו אותו, לרבות בקת רובה. מר עאסלה מסר, כי ראה את בנו נופל ארצה, שמע יריות וראה את שלושת השוטרים יוצאים החוצה ממטע הזיתים. ברם, מתברר כי סמוך לאירועים, ביום 6.10.00, התפרסם ריאיון עם מר עאסלה בעיתון "סוות אל-חק ואל-חורייה", ובו מסר גרסה שונה באופן מהותי. באותה גרסה לא טען מר עאסלה כי היה עד ראייה לאירוע, אלא כי שמע על פרטיו מתוך "מה שסיפרו הצעירים". כמו כן, סותרת גרסתו עובדות, אשר הוכחו לשביעות רצוננו, כמו העובדה שלא השוטרים שירדו מהג'יפ הם שרצו לעבר בנו ופגעו בו. במצב זה, לא ניתן לקבוע ממצאים כלשהם באשר לנסיבות בהן נפגע המנוח אסיל על יסוד עדותו של מר עאסלה בפנינו." כדאי להזכיר שמשפחות המתפרעים ההרוגים סרבו בעקשנות להסכים לניתוחים אחרי המוות כדי לקבוע את הסיבות והנסיבות המדוייקות של מותם - גם בהשתתפות של מומחים מטעמם - ובכלל, סרבו לשתף פעולה עם מח"ש. זה לא הפריע להם (11 מתוך 13) לחתום על הסכמי פיצויים עם המדינה השנואה עליהם ולגרוף מיליונים לכיסיהם. על מה שקרה אז כדאי לקרוא בפרוטרוט, כי השטן כידוע נמצא בפרטים. למשל בפורידיס: "5. בתאריך 1.10.00 בשעה 11:00 לערך, דיווח יומנאי תחנת זכרון יעקב לניידת הסיור על התקהלות בכניסה הראשית לכפר פרדיס [א]. ניידת הסיור חלפה במקום והשוטרים ראו 20-30 צעירים מפגינים בכניסה ליישוב, כשהם מניפים דגלים שחורים לאות אבל ודגלים ירוקים של התנועה האסלאמית. השוטרים לא התעכבו במקום והמשיכו בדרכם. לאחר זמן קצר קיבלו שוטרי הסיור הודעה נוספת מהיומנאי, על כך שהמפגינים החלו "להציק" לכלי רכב שחולפים בכביש חיפה-תל אביב הישן והם מונעים כניסת כלי רכב של יהודים לפרדיס. נאמר לשוטרים שבניידת לחזור לכניסה לכפר ולעמוד שם. השוטרים חזרו למקום והבחינו, כי מספר המפגינים גדל בינתיים והוא מונה כ-100 איש, וכן הבחינו בכך שהגיעו למקום פעילים של התנועה האסלאמית והם נואמים בפני המפגינים. לשני שוטרי הסיור הצטרפה בשלב זה גם ניידת השיטור הכפרי ובה שני שוטרי משמר הגבול. בשלב מסוים הבחינו השוטרים ברכב של יהודי אשר הגיע לכניסה לפרדיס. מתפרעים מן המקום זרקו עליו אבנים ושברו את שמשות הרכב. שני שוטרים נכנסו אל בין ההמון וחילצו את הנהג עם רכבו. בינתיים, הלך וגדל מספר המפגינים. בשלב מסוים הצטרף אל השוטרים גם פקד דניאלי, ראש משרד הסיור. זמן קצר אחר כך, נתקבל דיווח כי בתוך הכפר מתנהלת תהלוכה של מפגינים, שאותם מוביל השייח' עבד אל-רחמאן אבו אל-היג'ה מן התנועה האסלאמית. התהלוכה נעה בתוך הכפר לכיוון היציאה הצפונית של היישוב, שגם היא נמצאת על כביש חיפה-תל אביב הישן [ד]. כ-150 עד 200 מפגינים ירדו לכביש חיפה-תל אביב והלכו על השוליים לכיוון הכניסה הדרומית של פרדיס [א], שהיא הכניסה הראשית ליישוב, ובה היו מפגינים נוספים. המפגינים שהלכו על שולי הכביש צעקו "מוות ליהודים" ודפקו על הפח של מכוניות שחלפו לאיטן על הכביש. בשלב מסוים החלו לגלוש אל הכביש עצמו, וכן החלו לאסוף ולהחזיק בידיהם קרשים שמצאו בדרכם. כל אותו זמן נסע מאחוריהם רכז המודיעין והוא דיווח לראש משרד הסיור, דניאלי, שהיה בסמוך לכניסה הדרומית [א], על המתרחש[4]. דניאלי, ביחד עם עוד שישה שוטרים, עזבו את הכניסה הדרומית ונעו על הכביש לכיוון המתגודדים. זמן קצר לאחר שדניאלי ושוטריו הגיעו אל מפרי הסדר, חסמו הללו לגמרי את כביש חיפה-תל אביב הישן. הם הגיעו למסעדה שבשולי הכביש, הידועה בשם "מסעדת מירו" [ה], השייכת לתושב פרדיס. בעל המסעדה נהג לתלות דגל ישראל בחזית המסעדה. באותה שעה ישבו לקוחות יהודים בתוך המסעדה ואכלו. חלק מהצעירים המקומיים פרצו לתוך המסעדה, קרעו את דגל ישראל, הרסו כל מה שנקרה בדרכם ותוך קריאות "מוות ליהודים" ניסו להגיע אל הלקוחות היהודים ולפגוע בהם. בעל המסעדה ביחד עם בני משפחתו שהיו במסעדה חצצו בין המתפרעים לבין הסועדים, כשהם מחזיקים בידיהם קרשים וסכינים, ואיימו לפגוע במתפרעים. המתפרעים לא הצליחו להגיע אל הלקוחות שהיו במסעדה ובשלב מסוים עזבו את המסעדה[5]. במהלך אירוע זה, או זמן קצר לאחריו, חברו המתפרעים שנעו על הכביש למתגודדים שהיו בכניסה הדרומית של פרדיס [א]. מספרם הגיע בינתיים, לפי הערכות השוטרים, ליותר מאלף איש. 6. פחות או יותר בשלב זה שלח פקד דניאלי שוטרים אחדים לחסום את כביש חיפה-זכרון יעקב, בקטע הכביש הנמצא צפונית לפרדיס. הכוונה היתה למנוע מכלי רכב שמגיעים מצפון להמשיך בנסיעה ולהגיע לאזור ההתפרעות. באותו שלב החלה התחנה להזעיק שוטרים מביתם. מפקד התחנה ומפקד המרחב הגיעו לאזור והיו בתחנת זכרון יעקב. נוסף לכך, הורה מפקד המרחב לתחנות חדרה, חיפה וזבולון לשלוח כל אחת ניידת סיור לעזרת תחנת זכרון יעקב.

 

[אהרן תמוז]

המשך:

7. לאחר שחברו שתי קבוצות המפגינים, החלה התפרעות קשה וכמויות גדולות של אבנים נזרקו לעבר השוטרים. חלק מהשוטרים נפגעו והשוטרים, שבעה במספר, נסוגו לאחור לכיוון צומת פרדיס [ג]. תוך כדי כך ירה פקד דניאלי אל עבר המתפרעים את כל אמצעי הגז המדמיע שברשותו. מדובר בשישה טילי גז ובעוד מספר מועט של רימוני גז. לפני ירי אמצעי הגז הכריז מפקד התחנה, רב פקד עשור, באמצעות מערכת הכריזה שברכבו, כי מדובר בהתקהלות אסורה, ואם לא יתפזרו, יינקטו אמצעים נגד המתקהלים. ירי הגז המדמיע לא הועיל והמתפרעים המשיכו להתקדם לעבר השוטרים, תוך כדי זריקת אבנים לעברם. בשלב זה, על מנת להרתיע את המתפרעים, שלף פקד דניאלי את אקדחו וירה מחסנית שלמה באוויר. גם השוטר רוני דקסה ירה באוויר 13 או 14 כדורים מרובה קרבין. הירי באוויר לא הרתיע את המתפרעים. השוטרים נאלצו להמשיך לסגת לאחור, כאשר תוך כדי כך דניאלי יורה באוויר מרובה מגל. לאחר שנגמרה התחמושת במגל, לקח פקד דניאלי רובה קרבין והמשיך לירות באוויר. גם ירי זה לא השפיע על המתפרעים, אשר המשיכו להתקדם לעבר השוטרים שהיו כל העת במגמת נסיגה לאחור. בעת נסיגת השוטרים נפל מכשיר הקשר של פקד דניאלי. המתפרעים תפסו את המכשיר, שברו אותו וזרקו אותו לצד הדרך. המתפרעים גם הציתו אוטובוס של חברת אגד שעמד בצד הכביש [ו]. בשלב זה נכנסו השוטרים לניידות המשטרה שהיו איתם במטרה לסגת לאחור. זרם האבנים הנזרקות גבר וכתוצאה מכך נופצו השמשות של ארבע ניידות שהיו במקום, שעה שהשוטרים היו בהן. השוטרים יצאו מהניידות ונסוגו לאחור, בעוד המתפרעים ממשיכים להתקדם לעברם. כך נסוגו השוטרים לאחור עד שהגיעו לצומת פרדיס [ג]. הצומת עצמה היתה מלאה בכלי רכב, אשר הגיעו מכיוון הצפון דרך ואדי מילכּ. על רקע המצב באזור פרדיס ניתנה הוראה לסגור את כביש ואדי מילכּ[6] מאזור בת שלמה. אך מאחר שהכביש היה עמוס, נשארו כלי רכב רבים בקטע הכביש שבין בת שלמה לבין צומת פרדיס, ונדרש זמן לא מועט כדי לפנות לגמרי את הכביש והצומת. על רקע מצב זה, בו היו לכודים כלי רכב בצומת ובקרבתה, דיווח פקד דניאלי למפקד המרחב, שהיה בתחנת המשטרה בזכרון יעקב, כי הירי באוויר שביצע לא עזר ולא הרתיע את המתפרעים, וכי אבנים החלו לפגוע במכוניות האזרחים התקועות בצומת. פקד דניאלי אמר למפקד המרחב, ש"אין לו כבר תחמושת, גז, ... וגם היריות באוויר לא עצרו את הפורעים, ואם לא נעצור אותם בדרך אחרת זה עלול לגרום לאסונות בנפש ליושבי המכוניות שחטפו אבנים ולא יכלו לברוח כי היה שם פקק אחד גדול"[7]. דניאלי עצמו אמר בהודעתו[8], כי "הבחנתי שאין ברירה, ואני חייב לירות לכיוון הרגליים, אחרת המפגינים יגיעו לצומת ויהיה לינץ' בנהגים". במצב זה ביקש פקד דניאלי ממפקד המרחב אישור לירי של אש חיה לעבר המתפרעים. מפקד המרחב אישר את הירי, בתנאי שרק פקד דניאלי בעצמו יירה וכי הירי יבוצע אל רגלי המתפרעים. כאשר המתפרעים הגיעו למרחק 20 עד 30 מטר מהצומת [ג], דיווח פקד דניאלי בקשר שהוא יורה, ואז כרע ברך על הכביש מול המפגינים וירה 10-15 כדורים מרובה קרבין. הירי בוצע דרך הכוונות לכיוון רגלי המתפרעים שהיו 20 עד 25 מטר ממנו. הירי היה מהיר והסתיים תוך שתיים עד שלוש דקות. כתוצאה מהירי הגיעו שישה נפגעים לטיפול בבתי חולים, כולם עם פגיעות ברגליים. השפעת הירי היתה מיידית. בסוף הירי האמור וכתוצאה ממנו חדלו המתפרעים מלהתקדם לעבר השוטרים ונסוגו לאחור למרחק של 150-200 מטרים מהשוטרים, וממרחק זה המשיכו ליידות אבנים. זמן קצר לאחר הירי הגיעו כוחות סיוע לאזור, ביניהם כוחות מיס"מ חוף, יס"מ לכיש, אנשי ימ"מ ותגבורות נוספות. התגבור הרב הגיע למקום, בין היתר, בעקבות ידיעה שנפוצה בדבר ירי על שוטרים בפרדיס. כפי שהתברר אחר כך, ידיעה זו לא היתה נכונה. נוסף לכך הגיעו למקום גם המפכ"ל ומפקד המחוז הצפוני. כוחות המשטרה נערכו מול המתפרעים. כעבור זמן קצר נוצרה הידברות בין אישי ציבור מפרדיס לבין קציני המשטרה שבמקום, ובסופו של דבר, פונה הכביש ליד פרדיס מהמתפרעים, נוקה ונפתח לתנועה. במהלך הימים שלאחר מכן היו עוד אירועים בודדים של יידויי אבנים על כלי רכב שעברו בכביש, וכוחות יס"מ נכחו במקום במהלך כל אותו שבוע. 8. שקלנו את נסיבות המקרה, והגענו למסקנה כי הירי של פקד דניאלי כלפי המתפרעים היה מוצדק..." למשל ביפו: "40. יפו. תחילתם של האירועים בעיר היתה בהפגנה, שקיימו כ-15 מאנשי המועדון הערבי הלאומי, בראשותו של עו"ד אמיר בּדראן. ההפגנה התקיימה באזור גן התמר ברחוב יפת, הוא הרחוב הראשי בעיר, והחלה בסביבות השעה 16:00[160]. המשטרה היתה מודעת לקיומה[161]. כשהתפנו המפגינים החלה התגודדות של מאות אנשים במקום בו עמדו[162]. מרישומי מוקד המשטרה עולה, כי בסביבות השעה 17:45 התקבל דיווח על כך שברחוב יפת מתקהלים צעירים האוחזים באבנים וצועקים "אללה אכבּר". זמן קצר לאחר מכן דווח, כי "מספר נערים בני מיעוטים אוחזים אבנים ליד גלידת אנדרי". מנקודת זמן זו ואילך התרבו הדיווחים על זריקות אבנים לעבר כלי רכב של אזרחים. דווח גם על השלכת אבנים לעבר ניידת. בין השאר, נמסרה בוועדה עדות על רכב דיפלומטי שעבר במקום, נרגם במטר של אבנים ואל שמשתו הקדמית הוטחה לבנת בניין ממרחק של מטר ספורים[163]. 41. על רקע מצב זה, חסמה המשטרה לתנועה שני צמתים ברחוב יפת, באופן שמנע הגעת כלי רכב לאזור גן התמר. בשלב זה של האירועים, החל בסביבות השעה 19:00, הושלכו אבנים ובקבוקי תבערה לעבר כוח המשטרה שבמקום[164]. אחד השוטרים נפצע בראשו. שוטר אחר נפצע במרפקו. לטענת מפקד הכוח, הוא חש סכנה לחיי האנשים שבפיקודו, בשל המרחק הקטן והולך בין מיידי האבנים לבין הכוח[165] ולנוכח השימוש בבקבוקי תבערה[166]. במצב זה כרז למתפרעים באמצעות המגפון שברשותו, וביקש מהם לעזוב את המקום. עוד הורה מפקד הכוח על שימוש בירי של גלילוני גומי לעבר המתפרעים. בשעה 21:30 בקירוב הגיעו מפקדי המשטרה במקום להסכם עם אישי ציבור מן המקום, לפיו המשטרה תסיג את כוחותיה מרחוב יפת ואישי הציבור ירגיעו את הצעירים שברחוב[167]. המשטרה כיבדה את חלקה בהסכם ונסוגה מן המקום[168]. חרף זאת, כאשר הבחינו הצעירים בצוות של ערוץ 1 של הטלוויזיה אשר ביקש לצלם את הזירה, פנו לעבר אנשי הצוות והיכו אותם קשות[169]. בהמשך לכך ביצע המון של צעירים מעשי ונדליזם שונים, ובכלל זה שבירת שמשות של חנויות באזור גן התמר, הצתת חנויות, הצתת דוכן מפעל הפיס, הצתת סניף דואר, עקירת תחנת אוטובוס, פריצה לדירות של יהודים וזריקות אבנים לעבר שמשות "הבית הירוק" (מבנה ברחוב יפת המשמש, בין היתר, את הפרקליטות הצבאית)[170]. בשלב זה נוצר עימות נוסף עם המשטרה, לאחר שכוח יס"מ יצא מאזור הבית הירוק כדי להפסיק את המעשים[171]. האירוע הסתיים לאחר שבוצעו במקום מעצרים של 16 תושבי המקום, בהם 12 בגירים וארבעה קטינים. באירוע האחרון נפצע עו"ד בלחה מיפו. עו"ד בלחה העיד, כי כאשר התגלו השוטרים שהיו ב"בית הירוק", השליך אחד הצעירים אבן לעברם. הוא מצידו התקדם לעבר הבחור, כדי לבקש ממנו שיחדול ממעשיו, ואז נפגע מגליל גומי שירה שוטר. הוא נפגע בשפתו, פונה לבית חולים, שפתו העליונה נתפרה ובאותו יום שוחרר לביתו. "

 

[סלטעון עצבני]

כמו שלך? ../images/Emo13.gif כל אחד בוחר בנתונים שתומכים

בטיעונו, רק שהציטוטים שלי מכסים את הטיעון שלי ואילו הציטוטים שבחרת אתה אולי מוסיפים רקע, אך לא סותרים את מה שאני טוען. השורה התחתונה של הוועדה, לאחר ששיקללה את העדויות השונות של כל הצדדים, כולל ההתאמות וכולל הסתירות שהבאת (של משפחות הקרבנות או השוטרים), היתה בנוגע לירי הצלפים "לסיכום נושא ירי הצלפים נוכל לומר, שבשלוש הזדמנויות נעשה שימוש בירי כזה באירועי אוקטובר, כמתואר לעיל. בכל שלוש ההזדמנויות לא היתה לכך הצדקה, באשר השימוש בו נעשה בנסיבות בהן לא היתה סכנת חיים מיידית ממשית שהצדיקה ירי של אש חיה." ואז אם נחזור לנושא השרשור: הגולש "ציוני בדם" חשב שיש צביעות בכך שהאוכלוסיה הערבית בארץ זועמת על אי ההעמדה לדין. בעזרת הדו"ח שהבאת באדיבותך כדי לעזור לי לאמת ולבסס עוד יותר את ה"שקר וכזב"

, הראיתי לו שיש לקהילה הערבית בארץ ולכל אדם הגון כל סיבה לזעום, אם למרות מסקנות הוועדה על כך שלא היתה הצדקה להריגה, נסגרים תיקי החקירה ואף אחד לא מועמד אפילו לדין. המשך יום נעים נ"ב על יפו אין כל טענה והיא גם לא קשורה לענין השביתה במגזר הערבי, כי התנהגות המשטרה במקום היתה מספיק זהירה ונמנעו קורבנות בנפש.

 

[אהרן תמוז]

אם היה להם עניין בדיון משפטי אז הם היו

משתפים פעולה בחקירה כדי להגיע לאמת. אבל הם סרבו לש"פ, סרבו לנתיחה לאחר המוות וביימו עדויות (כמו העדות של אביו של אסיל). ובסוף 11 מתוך 13 חתמו על הסכם פיצויים מהמדינה ולקחו כסף. אחרי כל זה ההצגות שלהם היום הן דמעות תנין. ולגבי הארועים עצמם: אין ספק שברוב המקרים נשקפה סכנה לשוטרים ולאזרחים יהודיים והשוטרים ככלל פעלו מתוך הגנה עצמית, גם אם יכולות להיות ספקות מסויימים במקרים ספציפיים. אבל מי שמנע חקירה רצינית הם המסיתים והפורעים במגזר הערבי שבשבילם היה חשוב לנהל הסתה מתמדת ברוח ההסתה שקדמה להתפרעויות ולשמור על גובה הלהבות. לאחר ש-11 משפחות מתוך 13 הסכימו לחתום על הסכם הפיצויים הן הושמצו כ'בוגדים' ו'משת"פים' ש'תקעו סכין' בגב ה'מאבק'. זה מראה את השפלות של אלה העומדים מאחורי ההסתה.

 

[עופר גלעד]

../images/Emo45.gif

 

[ציוני בדם 10]

אז ככה אתם קוראים לאנשים שניסו לפגוע ביהודים

הבנתי אז ככה אתם קוראים לאנשים שמנסים לפגוע ביהודיםובמדינת ישראל פעילי שלום אני לא רוצה לדעת איך אתם קוראים למחבלים שרוצחים יהודים אהה כן נזכרתי שהידים נכון?חחחחחחחחחח פעילי שלום הצחקת אותי ראיתי פעם תוכנית על אותם 13 ערבים שנהרגו בארועי אוקטובר ובבית של אחד אותם אנשים יש מפה של ישראל אבל כל כולה בצע הדגל הפלסטיני פעילי שלום הצלחת להצחיק אותי על הבוקר

 

[אהרן תמוז]

הוא היה פעיל שלום בערך כמו שסלטעון פעיל שלום

אם קומוניסט הופך ל'פעיל חברתי' אז תומך טרור הופך ל'פעיל שלום'.

 

[סלטעון עצבני]

"פעילי" זה מדמיונך. מה שכתוב למעלה זה פעיל

אני לא חושב ש"ציונים בדם" הם האנשים המתאימים לחלק ציונים לפעילי שלום אמיתיים, כמו אס'יל עאסלי. אסיל היה פעיל בתנועת http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%A8%D7%A2%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D7%9C_%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D, וכשנורה בגבו לבש את חולצת השלום שלה.

 

[אהרן תמוז]

אסור להפריע לשביתה במגזר הערבי

להיפך: צריך לתת לה אפשרות להימשך ללא הגבלת זמן כדי להמאיס על המגזר את החג' אמינים המנהיגים אותו. כשייגמר הכסף ל'שובתים' וכשהם יפוטרו ממקומות עבודתם וילדיהם יתחילו לרעוב ללחם הם יתחילו לחפש עם סכינים ביד את המסיתים שדחפו אותם למרד בעוד הם ממשיכים לקבל משכורות שמנות כח"כים ע"ח משלמי המיסים. צריך רק להבהיר להם באופן שאיננו משתמע לשתי פנים, שכל ניסיון למהומות ידוכא ללא פשרות וביד ברזל. לערביי הארץ יש ניסיון מר עם שביתות לאומניות, החל מהשביתה הכללית של 1936 שפתחה את מה שהם קוראים לו 'המרד הערבי' והסתיים בשפיכות דמים נוראה ובתבוסה, דרך השביתה הכללית המשולבת בטרור ורצח של ה-30 בנובמבר 1947 בתגובה על החלטת החלוקה - שהסתיימה בשבילם, כידוע, בנכבה, ועש לשביתה של יום האדמה של 1976 שהסתימה המהומות דמים עם 6 הרוגים וכרגיל - בתבוסה. החכמים לומדים מניסיונם של אחרים, החכמים פחות - מניסיונם שלהם, והטפשים לא לומדים כלום אלא חוזרים על שטויותיהם.