הצבע שלי הוא שחור ולבן מילים: בן לאון
כבשים לבנים בוהקים על גבעה ירוקה,
לעומתם השחורים בגבעה השחוקה.
מתענגים על הלובן העוטף את גופם,
כה רך ונעים הוא הצמר החם.
לא כמו "הכבשים" הללו השחורים,
מזהמים הם את הנוף עם לבושיהם הכהים.
אל הכבש הלבן בעל הברק התקבץ העדר,
כדרכם ליטול ממנו עצה ולבעיה למצוא פשר.
"היכן נמקם את הזאבים והנמרים,
אשר מאתנו מרווח ומקלט הם דורשים?" שאלו את הכבש הלבן בעל הברק.
"אין זו בעיה, הרי ידינו פתוחה.
מקמו אותם בגבעה הסמוכה.
הרי ללמוד לקבל צבעים שונים זו ברכה" פסק הכבש הלבן בעל הברק.
אנו נגשים את החזון הנבואי "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ!"
הלהיט הכבש הלבן את עדרו המקובץ.
אז בגבעה הסמוכה הפחות ירוקה,
גרו הנמר, הזאב והכבשה.
הזאבים והנמרים התחילו להרוג, לאנוס, לבזות ולהבעית את הכבשים השחורים.
"לא לימדו אתכם הכנסת אורחים? למה אתם גזענים?"
הטיחו הזאבים והנמרים בכבשים השבורים.
נזדרזו כבשים שחורים אל הכבש הלבן,
"הזאבים והנמרים מהווים סכנה קיומית,
עליינו להתעורר מהר ולגבש תכנית!"
טענו כמה כבשים שחורים בפני הרודן.
"זה המחיר שעלינו לשלם בתור כבשים מוסריים"
הסביר הכבש הלבן כדי לעשות שלום "כאהרון" בין השכנים.
"הזאבים והנמרים יקומו על הכבשים הלבנים גם כן.
למלחמה על קיום הכבשים עליינו להתכונן!"
טענו כמה כבשים שחורים, אבל בזויה היא חכמת המסכן.
"בורות מובילה לגזענות! אמונתכם חשוכת מרפא!
שונאי זרים, לימדו מהכבשים הצבעוניים שאל הקשת סוגדים"
הסביר הכבש הלבן והיפה.
"אבל אתם אחים שלנו! היכן היא האחווה?" תמהו כמה שחורים.
"אנחנו אחים של כבשים שחורים?
לעולם לא! אין בי שום קשר לשחור,
כולי לבן בוהק ומקרין אור!" התגאה הכבש הלבן.
"נלחם למען השוויון והחופש! לא נכיל שיש בנו צד שחור!
צמרנו כולו לבן וטהור!
את כולם אנו מקבלים,
אצלנו בהר יש מקום לכל העמים".
"שיני הזאב וניבי הנמר אינם מבדילים בין כבש לכבש,
דם רב יישפך ויתחולל המון הרס.
חלום השלום ינחל כישלון,
הדם על הצמר ייחשב אות קלון.
אצלנו הוא ייספג בצמר השחור,
אולי אז תראו שכולנו בגוונים של אפור"
הבהירו הכבשים
וביקשו
יהי רצון שבמהרה נזכה לאהבת אמת ותאיר נשמתנו
כבשים לבנים בוהקים על גבעה ירוקה,
לעומתם השחורים בגבעה השחוקה.
מתענגים על הלובן העוטף את גופם,
כה רך ונעים הוא הצמר החם.
לא כמו "הכבשים" הללו השחורים,
מזהמים הם את הנוף עם לבושיהם הכהים.
אל הכבש הלבן בעל הברק התקבץ העדר,
כדרכם ליטול ממנו עצה ולבעיה למצוא פשר.
"היכן נמקם את הזאבים והנמרים,
אשר מאתנו מרווח ומקלט הם דורשים?" שאלו את הכבש הלבן בעל הברק.
"אין זו בעיה, הרי ידינו פתוחה.
מקמו אותם בגבעה הסמוכה.
הרי ללמוד לקבל צבעים שונים זו ברכה" פסק הכבש הלבן בעל הברק.
אנו נגשים את החזון הנבואי "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ!"
הלהיט הכבש הלבן את עדרו המקובץ.
אז בגבעה הסמוכה הפחות ירוקה,
גרו הנמר, הזאב והכבשה.
הזאבים והנמרים התחילו להרוג, לאנוס, לבזות ולהבעית את הכבשים השחורים.
"לא לימדו אתכם הכנסת אורחים? למה אתם גזענים?"
הטיחו הזאבים והנמרים בכבשים השבורים.
נזדרזו כבשים שחורים אל הכבש הלבן,
"הזאבים והנמרים מהווים סכנה קיומית,
עליינו להתעורר מהר ולגבש תכנית!"
טענו כמה כבשים שחורים בפני הרודן.
"זה המחיר שעלינו לשלם בתור כבשים מוסריים"
הסביר הכבש הלבן כדי לעשות שלום "כאהרון" בין השכנים.
"הזאבים והנמרים יקומו על הכבשים הלבנים גם כן.
למלחמה על קיום הכבשים עליינו להתכונן!"
טענו כמה כבשים שחורים, אבל בזויה היא חכמת המסכן.
"בורות מובילה לגזענות! אמונתכם חשוכת מרפא!
שונאי זרים, לימדו מהכבשים הצבעוניים שאל הקשת סוגדים"
הסביר הכבש הלבן והיפה.
"אבל אתם אחים שלנו! היכן היא האחווה?" תמהו כמה שחורים.
"אנחנו אחים של כבשים שחורים?
לעולם לא! אין בי שום קשר לשחור,
כולי לבן בוהק ומקרין אור!" התגאה הכבש הלבן.
"נלחם למען השוויון והחופש! לא נכיל שיש בנו צד שחור!
צמרנו כולו לבן וטהור!
את כולם אנו מקבלים,
אצלנו בהר יש מקום לכל העמים".
"שיני הזאב וניבי הנמר אינם מבדילים בין כבש לכבש,
דם רב יישפך ויתחולל המון הרס.
חלום השלום ינחל כישלון,
הדם על הצמר ייחשב אות קלון.
אצלנו הוא ייספג בצמר השחור,
אולי אז תראו שכולנו בגוונים של אפור"
הבהירו הכבשים
וביקשו
יהי רצון שבמהרה נזכה לאהבת אמת ותאיר נשמתנו