הנפט אזל בבית שלי, ברור...
ועכשיו אשתף אתכם במשהו אחר. אשמח לשמוע מה הייתם עושים במקרה כזה... אתמול היתה לי הצגה בגן בחיפה. באתי, הקמתי פרגוד אחורי, חיברתי תאורה, וכשהגיע תור הבמה, גיליתי לאימתי ש ש כ ח ת י את החלק האחורי שלה - אליו מתחברים החשמלים, ההגברה, כלי העבודה של הסנדלר ("הסנדלר והגמדים"- זאת ההצגה...)- בקיצור- אי אפשר להציג!!!- פעם ראשונה בחיי שקורה לי דבר כזה. תמיד אני באה עם רזרבות הסטריות לכל דבר- מנורות, סוללות, חוטי תפירה, אפילו יש לי כמה כפות ידיים למקרה למקרה שאיזה כף יד תשבר (זה עדיין לא קרה, תודה לאל, אבל ראיתי פעם הצגה של מישהו עם כף יד שבורה לאחת הבובות ולא מתאים לי ...). דבר ראשון, כמעט חטפתי התקף לב. אחרי שהתאוששתי, דבר שני , ניסיתי לראות אם אפשר לאלתר הצגה בלי גב הבמה.- המסקנה היתה- אי אפשר לחלוטין- זה כמו בערך להגיש מרק ביום חורף קפוא בלי קעריות, כפות ומצקת, וגם בלי אפשרות לחמם את המרק.(וגם בלי הסיר) . בסוף אמרתי- לא הצגה? נספר סיפורים. כבר נסעתי שעה וחצי, כבר חפשתי חנייה עוד חצי שעה, כבר פרקתי מהאוטו את כל הציוד,(עוד חצי שעה) כבר העבירו את ילדי הגן השני לגן המארח, כבר אמרו לילדים שיש הצגה...מה, נבטל? אמרתי לצוות שתהיה שעת סיפורים במקום- מזלי שהן היו חמודות וניחמו אותי שהכל בסדר. הסיפור הראשון שסיפרתי היה- על איך באתי לגן והקמתי הכל... וגיליתי ששכחתי...וכמעט בכיתי... היתה הזדהות מוחלטת מכיוון הילדים וגם אנשי הצוות... אח"כ סיפרתי עוד סיפורים ששגורים במוחי- היה מקסים, הילדים הקשיבו בעיניים נוצצות (שני גנים- 60 ילדים מעט טעוני טיפוח- סביבה לא פשוטה..ואפילו הגננות ממש נהנו) אבל אני התקשתי לסלוח לעצמי על הפדיחה הרצינית הזאת. מזל שהם מכירים אותי מפעמים קודמות ויודעים שאני בחורה אחראית בדרך כלל,ולא פיטרו אותי מיד..אז מה אתם הייתם עושים???
