הצגת מקרה..

[touti]

הצגת מקרה..

במצב של חברים שנחשבים כבני זוג, שניהם גרושים... נוצר המקרה הבא: ידידה של חבר שלי מתכננת טיול לאן שהוא ומזמינה אותו להצטרף בהדגשה שיבוא לבד, מה עליו לענות? סליחה..מה עם חברה שלי? אני לא לבד.../ בלי חברה שלי לא מצטרף... יאללה אני בא.... מתקשר לחברה..תשמעי פלונית כך וכך, יש מקום רק לאחד......מברר מה הרגשות שלה בנושא, מתחשב בדעתה, מתייעץ עמה? באיזו אופציה לדעתכם, עליו היה לבחור? ואם הוא בחר באופציה השניה מה זה מלמד חוץ מתקשורת דפוקה?

 

[מחשבה אחרת]

לדעתי

אין כאן תשובה אחת נכונה. לא בגלל חוסר הנתונים שאנו כקוראים לוקים בו, אלא כי אין תשובה נכונה. פשוט לא קיימת. זהו מקרה קלאסי לדעתי של יחד ולחוד בתוך זוגיות. עד כמה עושים דברים ביחד ועד כמה עושים דברים לחוד. כיוון שהסיפור כאן לא נכנס לפרטים (טוטי, תוכלי לפרט קצת יותר?) באופן כללי ביותר ניתן לומר: כאשר עושים דברים יחד זה מקרב בין בני הזוג, קושר אותם אחד לשני, נותן הרגשת בטחון ועונה על הצורך בשיתוף פעולה ובאיכפתיות. כאשר עושים דברים לחוד זה נותן מרחב, עצמאות וחופש. לפעמים זה גם נותן בטחון שאפשר לסמוך אחד על השני. זה נותן מקום לצמיחה ולהתפתחות אישית. מילת המפתח היא איזון. אך אין דבר כזה "האיזון הנכון". בכל זוגיות זה שונה. החוכמה זה לדבר על זה. האם עניתי במשהו ? את מזדהה ?

 

[touti]

תגובה...

כאשר עושים דברים לחוד זה נותן מרחב, עצמאות וחופש. לפעמים זה גם נותן בטחון שאפשר לסמוך אחד על השני. זה נותן מקום לצמיחה ולהתפתחות אישית אבל זה לא נותן לביחד ולהתפתחות של הביחד.

 

[מחשבה אחרת]

נכון, אבל

האם ה"ביחד" צריך תמיד לבוא על חשבון היחיד ? יותר מדי ביחד יכול גם להביא לתסכול, מתח והרגשת מחנק. אבל נדמה לי כל הזמן שאנחנו מדברים על מקרה כללי, תאורטי. יותר חשוב לי לשמוע מה את מרגישה. השתמשת קודם בבטוי "תקשורת דפוקה". מה התכוונת ? מה כל כך רצית להגיד והיה נדמה לך שאת מדברת לקיר ?

 

[l שי l]

נקודות של לבד ונקודות של ביחד

עבורי הביחד הוא היכולת לשתף את בן הזוג בחוויות והתנסויות שנעשות ביחד ולחוד הביחד הפיזי הוא רק חלק מתחושת ה"יחד" הזו שכל כך מיחלים לה אפשר להיות ביחד, לגור באותו מקום ולעשות הכל יחד ועדיין להיות בודד לגמרי היכולת לאסוף "חיים" ממקומות של לבד ולהביא אותם אל ה"ביחד" ולשתף בהם על כל גווניהם זה עבורי כר מצויין להתפתחות הביחד ומעשיר ומרחיב את מסגרת ה"ביחד" מתחבר לך?

 

[l שי l]

שאלה קטנה נוספת

הקושי הגדול שלך הוא בהעמדתו אותך בפני עובדה מוגמרת? האם את מרגישה שהוא לא מכבד את התחושות שלך? מפרשת את זה כאקט של חוסר התחשבות?

 

[touti]

כן בדיוק

אם היה מתקשר ומשתף..פלונית התקשרה והציעה..ואמרה..ו...הייתי מפרגנת לו ונותנת לו את התרמיל שלי... ההתעלמות המוחלטת מנוכחותי היא זו שהפריעה לי... ואני לא אחת שבאה בדרישות ולא דורשת מעצמי, אני נוהגת לשתף, לחלוק ואם מתארגנת יציאה אני קודם כל מבררת אם הוא יכול להצטרף..ומה התוכניות שלו...ואם זה ערב בנות הוא שותף מלא במהלך הערב ולאורך כל הערב אני מדברת איתו ושולחת לו הודעות ולרגע לא נותנת לו הרגכשה שהוא מחוץ לתמונה.... לעומת זאת אני לא מרגישה כך מצידו, יוצא עם חברים...יוצא לטיול..פשוט עובדה מוגמרת..אז איפה השיתוף? ואיפה הלהיות חלק מהחיים שלי כפי שהוא טוען?

 

[l שי l]

פרשנויות...

את מרגישה פגועה את מפרשת את ההתנהגות שלו כהתעלמות מוחלטת מנוכחותך אבל האם יכולה להיות אפשרות שהוא רואה מציאות אחרת?

 

[touti]

מאוד מתחבר ולזה אני מתכוונת

בסך הכל אנחנו לא גרים ביחד, אננחו לא בני אותה עיר, ואנחנו לא יכולים להיפגש כל יום, בתנאים כאלה יש חשיבות לתקשורת המילולית ולשיתופיות בחיי היום היום, מצבים, ארועים וכדו. אחרי שחזר מהטיול שלח לי הודעה..אני עדיין מאמין בנו למרות הכל...איזה בנו? המושג הזה לא קיים... לבינתיים הוא התנצל והתפייסנו , ובכן למרות שהתפייסנו זו עדיין נקודה שמציקה לי. כאילו אני יודעת שיהיה עוד בום...

 

[l שי l]

התנצלויות והתפייסויות.

עבורי יש מוצא קל וקצת בעייתי בהתפייסות התפייסות היא במקום מסויים על פי תפיסתי "כביש עוקף דיאלוג" - בבחינת "אני טועה ואני מודה בכך לכן לא צריך לגעת בזה יותר" - בעוד שאני מרגיש תמיד שאני מחמיץ הזדמנות להתקרב. אני לא מומחה גדול במערכות יחסים אבל כשהבן שלי אומר לי "אבא - סליחה" אני אומר לו שאני מעדיף הבנה על סליחה מעדיף שיקשיב לצרכים שלי ולא יבקש את סליחתי ושיסביר את הצרכים שלו ושיטול אחריות עליהם ושנמצא דרך לקיים אותם ונשמע לי מהדברים שאת אומרת שהסליחה שלו לא ממש עזרה לך להעביר את הצרכים שלך אליו ולא ממש היתה "התפייסות" - אני שומע נכון?

 

[Iעוברת ושבהI]

יכול להיות

שבבקשת הסליחה ישנה כבר הבנה? "עשיתי משהו שאני מבין שהוא מכעיס אותך או שהוא לא נעים לך ואני מבין שהייתי יכול לפעל אחרת ולכן אני מבקש סליחה?" בקשת סליחה יכולה לבוא ממקום של הבנה. אפשר גם מהסליחה להמשיך ולשוחח. לברר אם יש באמת הבנה או הכרה במצב של הצד השני. בין מבוגרים זה אפילו קל יותר. כי אפשר לבקש ולברר האם בקשת הסליחה היא אכן כביש עוקף דיאלוג. מה דעתך? ועוד מילה לגבי ה"ביחד" שהוזכר שם מקודם: אני מפרשת את האמירה הזו שלך כ"המלצה" לחוויות אינדבידואליות בתוספת היכולת להביא אותן למקום בו תהיה לנו האפשרות לחלוק אותן. וזה באמת נחמד, אך האם כך נבנה הביחד? לטעמי הביחד הוא באמת היכולת להביא מהאינדיבידואל אולם גם ליצור מקומות משותפים, ליצור חוויות משותפות יחד עם היכולת להביא גם את המקומות שאינם "ביחד". ליצור מקומות משותפים פירושו להיות ביחד גם בפיזי וגם עם היכולת שבלשמוח עם השהות המשותפת הזו וגם, על אף הידיעה שהחוויה נחווית בשניים, עדיין להתעניין ולנסות לראות את המקומות דרך עיניו של השני. יש לי חבר טוב מאד, שדקה אחרי שאנחנו נפרדים, אנחנו מוצאים עצמנו משתפים זה את זו בחוויה המשותפת שהיתה לנו. וזה מדהים אותי בכל פעם מחדש לגלות מקומות שבזמן שחווינו אותם "יחד" לא הייתי מודעת אליהם. ויש גם את המקום האינדיבידואלי שתורם לביחד שלנו. עדיין, לטעמי, רצוי שיהיה השילוב של השניים.- האינדיבידואל והביחד שמביאים בעצם לאינדיבידואל ולביחד מלאים יותר. ככה אני רואה את זה.

 

[l שי l]

כן... יש הרבה במה שאת אומרת לטעמי

אבל כל זה אם הסליחה אינה המטרה עצמה,סוף דבר, או סיום הדיאלוג אלא אמצעי להגיע ולגעת בבעיה שעוררה אותה. לכן אני אומר היום שהסליחה עבורי היא מיותרת, מה שחשוב לי הוא הדיאלוג. ובנוגע לביחד, זוהי לא המלצה כלל וכלל, יכול להיות שלא הצלחתי להסביר את עצמי ואני אנסה שוב. לי היתה נטייה פעם להחליף את תחושת הביחד הפנימית הזו ל"ביחד" של חלוקת זמן משותפת יחד. מבחינת נוסחת קסם "יותר שעות ויותר חוויות יחד יצרו אצלי חיבור טוב יותר" ומן הסתם לא כך הוא הדבר. מה שאני אומר הוא שבילוי של הרבה זמן יחד אינו מוביל בהכרח לתחושת "יחד" ומה שמוביל אותי לחיבור כזה של "יחד" הוא היכולת לשתף ולהביא את האינדבדואל - גם האינדבדואל שנוצר מתוך חוויה משותפת. הצלחתי להסביר את עצמי?

 

[Iעוברת ושבהI]

עבורי הסברת את עצמך

גם בפעם הראשונה. ואתה, מרגיש שהצלחת להסביר את עצמך? בסך הכל אנחנו מדברים כאן, לטעמי, על דברים מאד קרובים. בתחושה שלי היתה שם שימת דגש שלך על האינדיבידואל גם בתוך הביחד וזה מקום שאני מאד מתחברת אליו. כי לטעמי בכל ביחד יש את האינדיבידואל וכל ביחד הוא בעצם חיבור של שני אינדיבידואלים. לטעמי לפחות. עדיין, יצירה של חוויות משותפות מתוך מקום של "ביחד", הן עבורי ולטעמי מקומות רצויים על מנת לשמר את הביחד, לפרות אותו ולהזין אותו, ללא כל סתירה למקומו של האינדיבידואל בתוך הביחד הזה, וגם בנפרד מהביחד הזה. כל זאת כמובן אם יש גם את הרצון ליצור מקומות שכאלו. אחרת, אפשר באמת לחיות כאינדיבידואל גם בתוך הביחד. ואני, הצלחתי להעביר כאן מסר?