הצדק יצא לאור!
אחרי כמעט שנתיים שלמות שאני מרגישה מושפלת, ושאני עשיתי משהו לא בסדר בגלל שהתלוננתי, האמת יצאה לאור. והוא הורשע בכל הסעיפים שמיוחסים לו. שבוע הבא אני אוכל אפילו להראות לכם את ההכרעת דין אני אספר לכם קצת איך עבר עליי היום שבו ירד ממני העול הנוראי הזה מהלב. ביום חמישי, התאריך שבו קבע בית המשפט שאותו אדם צריך לקבל את העונש. הייתי כל כך מדוכאת.. איכשהו ההרגשה העצובה ששוב הכל לא יסתדר. ושבטח לא יאמינו לי, הרי אני בעצמי שכמעט לא האמנתי לעצמי. שכבתי במיטה נרדמתי ופשוט בכיתי ונרדמתי שוב אחרי שעה או שעתיים העובדת הסוציאלית של המקום שאני נמצאת בו באה לחדר שלי ודיברה איתי.. ופרצתי בבכי ואמרתי כל כך הרבה דברים וכל כך הרבה כאב נשפך ממני כל ההשפלה וכל הרגשות שתמיד הדחקתי ומדי פעם עלו, עלו שוב. בערך בשעה שתיים התקשרה העובדת הסוציאלית שלי (אורית) למקום שבו אני גרה. והם קראו לי לעלות למשרד ישבו שם האחראית ועוד שני מדריכים האחראית דיברה עם אמא שלי בטלפון ואחרי דקה בערך. היא חייכה אליי ואמרה לי שהוא יצא אשם. ואני זרחתי כמו שבחיים שלי לא זרחתי הרגשתי שאני מעופפת באוויר מרוב אושר זה היה מדהים זהו. זה נגמר. מאמינים לי ועכשיו אני יכולה להאמין לעצמי. הותקפתי מינית. נגנב ממני אחד הדברים הכי יפים שלי. אבל זה נגמר. נסגר. נחתם. אני ממשיכה הלאה. אני מתחילה לבנות את החיים שלי אני מרגישה כמו תינוק שעכשיו נולד. ולפניו יש דרך ארוכה וכל כך הרבה דברים לגלות. אף אחד לא ישבור אותי. וגם אם כן אני תמיד אקום. כמו שקמתי עכשיו. למרות כל המחשבות על לא להתלונן ועל איזה שטות עשיתי. אני לא מתחרטת. עשיתי את הדבר הנכון. ולא אכפת לי מה יהיה העונש שלו. העיקר שהוא יצא אשם. העיקר שהשקרים שלו לא המשיכו לחיות. עכשיו האמת חיה. וזה הכי חשוב. האמת שלי. תודה לכולכם על התמיכה ועל האהבה הגדולה שהענקתם לי. אני מחוזקת בזכותכם. את המלחמה שלי סיימתי. אבל את המלחמה שלכם עוד לא. ואני אמשיך. אני מבטיחה. בכל דרך אפשרית. אני לא אשכח אותכם לעולם. תודה לכולכם. שמרו על עצמכם. שלכם, נטלי.
אחרי כמעט שנתיים שלמות שאני מרגישה מושפלת, ושאני עשיתי משהו לא בסדר בגלל שהתלוננתי, האמת יצאה לאור. והוא הורשע בכל הסעיפים שמיוחסים לו. שבוע הבא אני אוכל אפילו להראות לכם את ההכרעת דין אני אספר לכם קצת איך עבר עליי היום שבו ירד ממני העול הנוראי הזה מהלב. ביום חמישי, התאריך שבו קבע בית המשפט שאותו אדם צריך לקבל את העונש. הייתי כל כך מדוכאת.. איכשהו ההרגשה העצובה ששוב הכל לא יסתדר. ושבטח לא יאמינו לי, הרי אני בעצמי שכמעט לא האמנתי לעצמי. שכבתי במיטה נרדמתי ופשוט בכיתי ונרדמתי שוב אחרי שעה או שעתיים העובדת הסוציאלית של המקום שאני נמצאת בו באה לחדר שלי ודיברה איתי.. ופרצתי בבכי ואמרתי כל כך הרבה דברים וכל כך הרבה כאב נשפך ממני כל ההשפלה וכל הרגשות שתמיד הדחקתי ומדי פעם עלו, עלו שוב. בערך בשעה שתיים התקשרה העובדת הסוציאלית שלי (אורית) למקום שבו אני גרה. והם קראו לי לעלות למשרד ישבו שם האחראית ועוד שני מדריכים האחראית דיברה עם אמא שלי בטלפון ואחרי דקה בערך. היא חייכה אליי ואמרה לי שהוא יצא אשם. ואני זרחתי כמו שבחיים שלי לא זרחתי הרגשתי שאני מעופפת באוויר מרוב אושר זה היה מדהים זהו. זה נגמר. מאמינים לי ועכשיו אני יכולה להאמין לעצמי. הותקפתי מינית. נגנב ממני אחד הדברים הכי יפים שלי. אבל זה נגמר. נסגר. נחתם. אני ממשיכה הלאה. אני מתחילה לבנות את החיים שלי אני מרגישה כמו תינוק שעכשיו נולד. ולפניו יש דרך ארוכה וכל כך הרבה דברים לגלות. אף אחד לא ישבור אותי. וגם אם כן אני תמיד אקום. כמו שקמתי עכשיו. למרות כל המחשבות על לא להתלונן ועל איזה שטות עשיתי. אני לא מתחרטת. עשיתי את הדבר הנכון. ולא אכפת לי מה יהיה העונש שלו. העיקר שהוא יצא אשם. העיקר שהשקרים שלו לא המשיכו לחיות. עכשיו האמת חיה. וזה הכי חשוב. האמת שלי. תודה לכולכם על התמיכה ועל האהבה הגדולה שהענקתם לי. אני מחוזקת בזכותכם. את המלחמה שלי סיימתי. אבל את המלחמה שלכם עוד לא. ואני אמשיך. אני מבטיחה. בכל דרך אפשרית. אני לא אשכח אותכם לעולם. תודה לכולכם. שמרו על עצמכם. שלכם, נטלי.
