הצד האישי של החשיפה

לי מ ו ר

New member
הצד האישי של החשיפה

חשבתי הרבה אם לפתוח את ההודעה הזאת, ולבסוף החלטתי שכן. אנחנו חיים בקיבוץ גזית, חברה קטנה, שבה אנו מכירים את כולם, מבית התינוקות ועד... חצי קיבוץ ידע בצורה זו או אחרת (בכל זאת אנחנו נשואים 7 שנים), אבל היו גם כאלה שלא ידעו. אני גננת, אני עובדת עם ציבור רחב של אוכלוסיה, וילדים שעבדתי איתם בעבר (עוד טרם הייתי גננת), נמצאים כבר בכתה ח'. החשיפה של שנינו לא היתה קלה, ידענו שאם יש מישהו בקיבוץ שלא ידע, אז עכשיו הוא יידע. אבל ראינו את החרב שעומדת מעל כל מטופלי הפריון והחלטנו לעשות את המקסימום. המכתב שבעלי כתב, נכתב מהבטן, מתוך הכאב שלו, מתוך הידיעה שיש רבים שלא יזכו להיות הורים. בעלי מעולם לא ביקש דחיית שירות, הוא מהמורעלים. לא נעים לי לומר, אבל בתור חברת קיבוץ יש לי בטחון רפואי, שלא לכל אחד ואחת יש, ולמרות זאת הלכנו לראיון, והצטלמנו. הבנו שיש מלחמות שחייבים להילחם. בעקבות הכתבה, אף אחד לא חטף את שוק חייו. אלא התגלו רק גילויי איכפתיות. אדם אחד, השאיר לי בתא הדואר כתבה על שיטת ברטוב, אישה ותיקה התקשרה ואמרה שכל מה שאנחנו צריכים רק נבקש, ועוד הרבה באו וחיזקו את ידינו. הכתבה רק חיזקה את הסובבים אותנו, להעניק תמיכה רחבה יותר. אני כותבת את כל זה, מכיוון שאני יודעת שיש המון שלא מוכנים להיחשף. יש כאלה שהמשפחה שלהם לא יודעת, יש כאלה שהבוס לא יודע... אבל על מנת לנצח במלחמה הזו, לא מספיק להגיד אני יש מי שנחשף אני לא יכולה. מנקודת מבטי האישית, צריך להתעלות מעלינו ולהציג באופן גלוי את המאבק. מקווה שלא פגעתי באף אחד ואחת, אבל אם אנחנו אומרים שכל אשה שישית תעבור טיפולי פוריות כאלה או אחרים, אנחנו חייבים להראות שאנחנו רבים.
 
הודעה חשובה מאוד, לימור !!

שוב תודה על החשיפה שבעיתון ואני יודע ממקור ראשון שזו לא הייתה החלטה קלה שהתקבלה לאחר יד גם אני חווה בעבודה תגובות דומות כל מכתבי העצומה והמצגת יצאו בתפוצה מלאה בין כלל עובדי החברה הגיעו אלי בעקבותיה עובדים שבאו להגיד כי "אתה לא היחיד במאבק", גם בן משפחה זה או אחר (שלא לדבר עליהם עצמם) מטופלים המנהלים, ששמעו ממני על כך לא פעם, שמעו על כך שוב יתרה מכך, הם כולם מודעים לעובדה שאני גם מקדיש לכך חלק מזמני במהלך יום העבודה עם שם משפחה כמו שלנו, ברור שקבלנו גם פניות טלפוניות (אין בעיה לאתר) אני מקפיד ללכת עם סרט INCIID כל הזמן וכך הנושא עולה שוב כי תמיד יש מי ששואל מה המשמעות של הסרט (למי שלא מכיר - סרט בפורמט דומה לפורמט סרטי ההזדהות עם מחלות איידס או סרטן ועוד) וכך הנושא עולה שוב לשיחה אני לא נאיבי ברור לי שרבים שהסתירו עד היום ימשיכו להסתיר כי מי רוצה שהוריו יגלו זאת דווקא מהתקשורת ולא אחרי שיחה מסודרת ומתוכננת יש גם רבים שבוחרים להסתיר מחשש למשרתם או בגלל אופי משרתם אני בטוח שלכולם יש סיבות טובות אם תשאלו אותי (ואתם לא חייבים...) עדיף להיות חשוף בנכותנו (וכן, מתעקש לטעון כי מדובר בנכות) וללא גזרות מאשר עם סודנו שמור תחת כובד גזרות האוצר
 
יכול להיות שבקיבוץ הקהילה תומכת

למרות שהקיבוץ הוא קטן וכולם מכירים את כולם , יש מקומות שבהם החשיפה עלולה להתקבל בצורה פחות חיובית. אי אפשר לצפות מכולם שינהגו באותה דרך. במקרה שלי הסביבה שלי כולה יודעת שעברתי הפריות, אני גרה ביישוב קהילתי קטן כולם מכירים את כולם ואנשים היו מעורבים בטיפולים (פקידה שעובדת בקופת חולים וגרה בישוב היתה מביאה לי טופסי התחייבות, במקום שאסע עד לקופת חולים, שכנה אחרת עובדת במעבדה שם עשיתי את כל הבדיקות כולל הרגישות ביותר, שכנה אחרת היא אחות בבית חולים והיא הייתה מזריקה לי את האמפולות) בעבודה המורים שעובדים איתי יודעים, אבל אני לא חושבת שאני יכולה לחשוף את עצמי עד כדי כך שהתלמידים יגידו "הי המורה ראיתי אותך בטלויזיה הבת שלך נולדה מהפריות". אין דין ילדים בגן שהגננת מופיעה בטלויזיה וילדים מתבגרים שאני אמורה להיות דמות סמכותית עבורם. נראה לי הוגן לדרוש את זה מכולם ולתת את התחושה שמי שלא עושה זאת הוא לא בסדר
 
אני לא חושבת שיש כאן דרישה

לימור מנסה, בסך הכל, לעודד אחרים להחשף למען המטרה שכולנו מנסים להשיג. אני מבינה מאוד שבתור מורה זה לא פשוט. אם אני הייתי מורה בטח לא הייתי רוצה להחשף בפני התלמידים שלי, אבל יש עוד הרבה מטופלי פוריות שאינם מורים. אין כאן ביקורת כלפי אלה שלא רוצים להחשף ולספר למשפחה. איש איש ובחירותיו הוא. הבעיה היא שאם אותם אנשים מופיעים בכמה ראיונות בתקשורת זה נראה כאילו המאבק הוא של 5 משפחות נצלניות ולא של שישית מהאוכלוסיה.
 

kasa

New member
מה עם אותן משפחות שאינן מחוברות

לאינטרנט ?! אכן, הרושם הוא שהמאבק מתנהל בפורום ספציפי ברשת. האם אנשים שאינם נגישים לרשת מעודכנים ? בפעם האחרונה שהייתי בביה"ח, וגררתי את שאר הבנות לשיחה בנושא - הופתעתי לגלות שלרובן אין מושג וחצי מושג מהקיצוצים הנ"ל. כיצד ניתן לגרור את כל השישית מהאוכלוסיה למאבק ולא רק את מי שמחובר לרשת ?
 
נקודת המבט שלי

אני מיד אחרי ראש השנה חזרתי לעבוד כמורה. גם לפני ההריון עבדתי כמורה (כמו שכתוב בראיון פוטרתי בעקבות הטיפולים). לא היתה לי שום בעיה להחשף בעיתון של האוכלוסיה שלנו בשם מלא ואם תמונה בגודל חצי עמוד! וזה למרות שידעתי שמורותבבי"ס ותלמידים יקראו ויזהו אותי. מדובר כאן בתחושה אישית, לדעתי תחושה שנובעת מהשלמה עם המצב. הדברים שלימור כתבה אולי לא יגרמו לכולם לקפוץ ולומר "אני אתראיין" אבל בני זוג שהתלבטו אם כן לגשת או לא אולי ישתכנעו בעקבותיה. דרך אגב, למרות שאני יודעת שהרבה אנשים שאני מכירה קראו את העיתון אף אחד לא ניגש אלי אישית לומר משהו, זה מביך גם אותם.
 

רחל5

New member
לגבי המשפט האחרון

בדיוק מה שחשבתי! כבר שלוש פעמים נחשפתי בשמי המלא באמצעי תקשורת שונים (כן, "רחל5" נשאר עלה תאנה בלבד...), ועדיין אף אחד לא ניגש אלי וסיפר לי ששמע או קרא עלי. גם אחרי שאני מודיעה קבל עם ועדה שיש לנו בעיות פריון אנשים ממשיכים לחשוב שאלה דברים שהשתיקה יפה להם.
 

לי מ ו ר

New member
אני רק מנסה להראות את הצד השני

וכן חוץ מהיותי גננת, אני גם מלמדת במסגרת מכון של חינוך מיוחד ילדים בוגרים. בקיבוץ, החברה היא חברה תומכת, אבל בין השאר יש בה הרבה דברים שלילים, שמועות על הריון כל פעם שאת שוכבת בבית, שאלות על בניית המשפחה וכו'.... אני לא מנסה לדרוש מכולם את מה שאני דורשת מעצמי, אני רק מספרת שלמרות החשיפה החיים ממשיכים. אני גם לא אומרת שזה לא בסדר לא להיחשף אני רק מדברת מנקודת המבט שלי.
 

עמית@

New member
אני קיבלתי בעיקר תמיכה,

וגם תגובות איומות שלא ראוי לחזור עליהן. ובעיקר- קיבלתי טלפונים מאנשים שאני מכירה ש"גם הם"... מסתבר שכולם בטיפולים..
 

neta2

New member
הודעה מעודדת וחושבה!

ואני ככ שמחה שהתגובות שקבלתם הן חמות ואוהבות.
 

bapi

New member
לא יכולתי להסכים יותר ../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

אמנם אני לא בת קיבוץ
וגם לא מורה
אבל אני שמחה שיש לי עוד כמה שותפים לדעה שצריך לעשות הכל כדי לנצח במאבק הזה
גם אם זה עשוי לגרום לקצת אי נעימויות
שברור שהן זמניות - הרי עוד כמה חודשים אף אחד לא יזכור וזה גם לא יעניין אותו.
כמו שכבר אמרתי לפני שבועות מספר: כשמניחים על כף המאזניים את הפחד מפני החשיפה
מול הפחד שלעולם לא נחבוק ילד משלנו
אין לי ספק לאיזה מן הפחדים משקל גדול יותר.
גם אני לא שופטת את אלו שאינם מסוגלים לכך אך קוראת לאלו שכן, להצטרף אלינו
על מנת להעלות את התודעה הציבורית לבעיה
 

מיקה123

New member
שיטת ברטוב

היי, מקווה שזה יעזור... לפני כל הפרייה חוץ גופית נעשית בחירה של תאי הזרע המיועדים להזרקה לביציות. בחירה זו נעשית בדרך כלל בהגדלת מיקרוסקופית של 400 ומתבססת בעיקר על התנועה. ברטוב, מנהל מעבדת פוריות באוניברסיטת בר אילן, הוכיח שיש קשר בין מבנה גרעין תא הזרע להשגת הריון. לפי שיטתו ביום ההפרייה מגיע הבעל למעבדה ושם מתבצע מיון תאי זרע- צוות המעבדה בודק את תאי הזרע תחת מיקרוסקופ בהגדלת 6000 ובוחר להזרקה רק תאי זרע בעלי גרעין תקין. התאים הנבחרים נשלחים בצידנית למרכז IVF ושם מתבצעת ההפרייה החוץ גופית. השיטה יכולה לעזור רק לזוגות שבעית הפריון נעוצה בגבר. זוגות רבים הצליחו להרות בשיטה זו, אחרי הרבה כשלונות בשיטה הרגילה של ICSI. למידע נוסף הטלפונים של המעבדה הם: 03-5318219/03-5317510/03-5343328 בהצלחה...
 
לימור, ריגשת אותי שוב -

את כל-כך צודקת... לפני שבועיים סיפרנו לאמא שלי על הטיפולים. בתקופת הטיפולים של יונתן כעסתי עליה מהרבה סיבות ולא רציתי שהיא תדע, ואח"כ אף פעם לא מצאתי את הרגע הנכון... עכשיו כשהתחלנו שוב דאגתי לכך שהיא תדע (ביקשתי מרון שיספר לה
לי עדיין לא היה אומץ...). בכלל, אני הרבה פחות סודית עכשיו בעניין, והיות ואני מקבלת את כל הזריקות בעבודה (אני עובדת בבי"ח) אני כבר לא מסתתרת בכל זריקה כמו פעם אלא עושה את זהבצורה הכי טבעית שיש. אנשים מגיבים נפלא.
 
גם אצלנו כך: בטיפולים השניים נחשפנו

והיום, כשאני מקבלת מחמאות ברחוב: "איזה חמודים! תאומים?! מה, יש לכם במשפחה?" אני עונה: "לא, יש לי אצל הרופא..." הענין היחידי שהפריע לי עם החשיפה, זה שאנשים כל הזמן שואלים, באיכפתיות, נו מה קורה. דחילק, אם היה מה לומר הייתי אומרת, לא?
 

לי מ ו ר

New member
כבר מזמן הגעתי למסקנה

שאת האנרגיות להסתרה צריך לתעל לדברים חיוביים יותר.
 

tglus

New member
גם אני קיבוצניקית ואני מכירה ממקור

ראשון בדיוק את כל הדברים עליהם לימור מדברת. אני מטופלת כבר חמש שנים. בהתחלה ידעו רק הצוות הרפואי, משפחה, חברים קרובים והבוס בעבודה. עם הזמן, העניין נודע לכמה וכמה אנשים נוספים, במיוחד אחרי שנכנסתי להריון והכל נראה ורוד ונפלא. אלא שאז "נחת" עלי חוק מרפי, שעובד אצלי שעות נוספות, ובעובר שלי התגלה פגם רציני שבעקבותיו נאלצתי לעבור לידה מוקדמת. אנשים רבים כבר היו מודעים להריון ואח"כ לסיומו. כששמעתי על הקיצוץ בהפריות ובעקבות מאמר כואב של פנינה בת צבי (שגם היא עברה טיפולים) כתבתי מכתב לנתניהו שפורסם בעיתונות וגם באינטרנט (גם בפורום שלנו תחת "מאמרים"), ושלחתי העתקים לחברי ממשלה ולכ-100 ח"כים. גם אני חשבתי כמה וכמה פעמים אם כן לכתוב או לא, בידיעה שאם וכאשר המכתב יתפרסם אז כל מי שלא ידע - יידע, ובסה"כ מדובר בנושא פרטי ואישי ביותר ולא רציתי שהרחם שלי יהיה לנושא השיחה בקיבוץ. אולם, הרגשתי שהסיפור שלי מספיק חזק ומרגש וקיויתי שאולי אולי זה יזיז למישהו. לשמחתי, קיבלתי חיזוקים מכל הכיוונים. אנשים שאין לי שום קשר איתם פנו אלי ואמרו לי לא לוותר ושהם מחזיקים לי אצבעות. היו כמובן גם כמה ששאלו אותי בשביל מה אני צריכה את זה ושאני לא חושבת שאני מבוגרת מדי, אבל הם היו מעטים. קיבלתי גם 10 תשובות חיוביות ביותר מח"כים מהשמאל. מנסיוני, החשיפה, עד כמה שלא היתה קלה, היתה שווה את זה ואני מקווה שזה צבט למישהו בלב וגרם אפילו לשינוי קל שבקלים. טליה מצ"ב קישור לכתבה של פנינה בת צבי: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2750544,00.html
 
למעלה