LaVieBoheme
New member
הצד הפחות נעים של הסטטיסטיקה
היי כולם, אחרי הרבה התלבטויות החלטתי לשתף קצת במה שעובר עלי בחודש האחרון.
לפני חודש בדיוק וגם חודש בדיוק אחרי הניתוח התחלתי להרגיש לא טוב וקצת עלה לי החום. זה הגיע אחרי תקופה די ארוכה שהיה לי מאוד קשה לאכול ולשתות אבל לא ממש יחסתי לזה חשיבות כי תיארתי לעצמי שככה זה אחרי ניתוח וצריך להתרגל.
בהמשך הופיעו גם כאבים בכתף אבל אני בכלל חשבתי שסתם נתפס לי משכיבה ממושכת מול הטלויזיה.
אחרי כמה ימים שחיכיתי שהחולשה הכאבים והחום יעברו והם לא עברו הרמתי טלפון לדר סובחי שניתח אותי; כשהוא שאל אותי האם יש לי גם כאבים בכתף הופתעתי והבנתי שמשהו יכול להיות לא בסדר. הוא ייעץ לי להגיע למיון למחרת אבל באותו לילה המצב החמיר והתחלתי להקיא אז נסעתי יחד עם אבא שלי למיון.
אחרי לילה במיון שכלל הרבה המתנה וסדרת בדיקות ביניהן CT אשפזו אותי במחלקה כירורגית ומאז אני כאן.
התפתח לי זיהום צמוד לקו הסיכות שהיה צריך לנקז, תוך כדי התפתח קושי גדול עוד יותר באכילה ושתיה והמון בחילות והקאות.
שלושה שבועות של טיפול אנטיביוטי אינטנסיבי, נקזים כואבים, המון המון המון כאבים ואחריהם עדיין לא יכולתי לאכול.
עברתי גם גסטרוסקופיה והרחבה של הכניסה לקיבה, פרוצדורה שאולי אצטרך לחזור עליה עוד פעם או פעמיים.
בגלל שלא אכלתי במשך המון זמן (ומה שאכלתי הקאתי) הגוף שלי ניצל את כל מקורות האנרגיה והגעתי למצב של חולשה נוראית עד שהחליטו לתת לי הזנה תוך ורידית שאני מקבלת כבר כמה ימים וממש אוששה אותי והחזירה לי אנרגיות. מה שכן, זה רק פתרון זמני ומתישהו אצטרך לחזור לאכול לבד ואני מקווה מאוד שזה יקרה בקרוב ועוד יותר מקווה שזה לא ילווה בבחילות והקאות כמו מקודם
ומה הרופאים אומרים? לחכות בסבלנות. מהיום שהגעתי לכאן זו המילה ששמעתי הכי הרבה- סבלנות.
בימים אלה אני קצת יותר מאוששת ואופטימית ולכן גם היו לי הכוחות לפרסם את כל זה, גם כי אני יודעת שאקבל תמיכה וגם כדי לספר קצת על הצד הפחות נעים של הסטטיסטיקה שחייבים להיות מודעים אליו ושאני לא יחסתי אליו יותר מדי חשיבות לפני הניתוח.
זה היה ארוך ותודה למי שקרא, אשתדל להמשיך לעדכן.
שבת שלום
היי כולם, אחרי הרבה התלבטויות החלטתי לשתף קצת במה שעובר עלי בחודש האחרון.
לפני חודש בדיוק וגם חודש בדיוק אחרי הניתוח התחלתי להרגיש לא טוב וקצת עלה לי החום. זה הגיע אחרי תקופה די ארוכה שהיה לי מאוד קשה לאכול ולשתות אבל לא ממש יחסתי לזה חשיבות כי תיארתי לעצמי שככה זה אחרי ניתוח וצריך להתרגל.
בהמשך הופיעו גם כאבים בכתף אבל אני בכלל חשבתי שסתם נתפס לי משכיבה ממושכת מול הטלויזיה.
אחרי כמה ימים שחיכיתי שהחולשה הכאבים והחום יעברו והם לא עברו הרמתי טלפון לדר סובחי שניתח אותי; כשהוא שאל אותי האם יש לי גם כאבים בכתף הופתעתי והבנתי שמשהו יכול להיות לא בסדר. הוא ייעץ לי להגיע למיון למחרת אבל באותו לילה המצב החמיר והתחלתי להקיא אז נסעתי יחד עם אבא שלי למיון.
אחרי לילה במיון שכלל הרבה המתנה וסדרת בדיקות ביניהן CT אשפזו אותי במחלקה כירורגית ומאז אני כאן.
התפתח לי זיהום צמוד לקו הסיכות שהיה צריך לנקז, תוך כדי התפתח קושי גדול עוד יותר באכילה ושתיה והמון בחילות והקאות.
שלושה שבועות של טיפול אנטיביוטי אינטנסיבי, נקזים כואבים, המון המון המון כאבים ואחריהם עדיין לא יכולתי לאכול.
עברתי גם גסטרוסקופיה והרחבה של הכניסה לקיבה, פרוצדורה שאולי אצטרך לחזור עליה עוד פעם או פעמיים.
בגלל שלא אכלתי במשך המון זמן (ומה שאכלתי הקאתי) הגוף שלי ניצל את כל מקורות האנרגיה והגעתי למצב של חולשה נוראית עד שהחליטו לתת לי הזנה תוך ורידית שאני מקבלת כבר כמה ימים וממש אוששה אותי והחזירה לי אנרגיות. מה שכן, זה רק פתרון זמני ומתישהו אצטרך לחזור לאכול לבד ואני מקווה מאוד שזה יקרה בקרוב ועוד יותר מקווה שזה לא ילווה בבחילות והקאות כמו מקודם
ומה הרופאים אומרים? לחכות בסבלנות. מהיום שהגעתי לכאן זו המילה ששמעתי הכי הרבה- סבלנות.
בימים אלה אני קצת יותר מאוששת ואופטימית ולכן גם היו לי הכוחות לפרסם את כל זה, גם כי אני יודעת שאקבל תמיכה וגם כדי לספר קצת על הצד הפחות נעים של הסטטיסטיקה שחייבים להיות מודעים אליו ושאני לא יחסתי אליו יותר מדי חשיבות לפני הניתוח.
זה היה ארוך ותודה למי שקרא, אשתדל להמשיך לעדכן.
שבת שלום
