הצד שלה...

[סיגל לוי]

הצד שלה...

יום אחד, לפנות ערב, חזר איש אחד מהעבודה הבייתה ומצאו אותו ממש הפוך: שלושת ילדיו, עדיין בפיג'מות, שיחקו בחוץ בתוך בוץ. כאשר סביבם אריזות של חטיפים מפוזרות כל פני כל החצר הקדמית. דלת המכונית של אשתו הייתה פתוחה וכך גם דלת הכניסה ל

. כשנכנס ראה שהבלאגן בפנים גדול בהרבה: נברשת התאורה הייתה זרוקה על הרצפה ושטיח הכניסה היה זרוק ליד הקיר. הטלויזיה בחדר המשפחה הציגה בקולי קולות סרט מצויר ובחדר היה זרוק צעצועים ופרטי לבוש שונים. הכיור במטבח היה מלא כלים, שאריות ארוחת הבוקר היו מפוזרות על הדלפק ופירורים מילאו את השיש. האוכל של ה

היה מפוזר על הריצפה וכוס שבורה הייתה מונחת לשולחן. ליד הדלת האחרוית בצבצה ערימת חול קטנה. עלה האיש במהירות במדרגות, מודאג

שמא אשתו חולה או שקרה לה משהו רציני,דילג מעל צעצועים

נוספים וערימות של בגדים, כשנכנס לחדר השינה, חסר נשימה, מצא אותה שוכבת ומתבטלת בהנאה במיטה, עדיין בפיג'מה, קוראת רומן. לשמע נשימתו הכבדה הסתכלה עליו, חייכה

ושאלה איך עבר עליו היום. הגבר המופתע

היה מבולבל לחלוטין ושאל את אישתו, "מה קורה פה היום?". חייכה אליו אשתו וענתה, "נכון שכל יום כשאתה חוזר מהעבודה אתה שואל אותי מה כבר לעזאזל עשית היום?". "כן" ענה האיש, כולו נדהם. "אז", ענתה האישה, "זהו, שהיום לא עשיתי את זה".