הצילו! איפה העצמאות שלי ?!

[אוהבת עד אין קץ]

הצילו! איפה העצמאות שלי ?!

שלום לכם. אני מוצאת לנכון לכתוב כאן בפורום כי הבחנתי שיש כאן אנשים טובים באמצע הדרך שנותנים עיצות ליברליות ואמיתיות. הסיפור שלי הוא כזה: אני בחורה שלא מזמן מלאו לי 23 חורפים. אני גרה בבית עם הוריי, צעירים ברוחם ובמראהם החיצוני. יש לי אח אחד גדול,, נשוי, בן 28, שכבר לא גר בבית מזה שנה וחצי וגר עם אישתו. מאז היותי ילדה קטנה, תמיד הייתי "הילדה של אמא ואבא". בתור ילדה אף פעם לא הייתי עצמאית, ההורים חנקו אותי, לא נתנו לי לצאת עד גיל 18 עם חברות למועדונים כשכל החברות שלי יצאו ובילו ואני סבלתי בקנאה רבה, היו תמיד עם יד על הדופק לכל מקום שהלכתי והציקו לי בטלפונים אין סופיים כל הזמן. יש לציין, שתמיד התלוננתי בפניהם שזה מציק לי ומעיק עליי. כשהיו לי בני זוג (והיו 3 כאלה) הם תמיד היו שם. גם כשניסיתי להדוף אותם, למנוע מהם מידע, להכיר את הבחור אבל לא להיכנס לו לווריד - הם איכשהו בעזרת בירורים כאלה ואחרים תמיד ידעו מתי רבנו, על מה ולמה. ותמיד, "הבחור זבל והוא לא בשבילך". אפילו בשביל לישון אצל החבר נאלצתי לבצע מחאה של בריחה מהבית ל- 3 ימים ואיומים שאם לא אחזור - הם יזרקו את כל החפצים שלי מהבית ולא יהיה לי לאן לחזור, כי דיבורים ובקשות - לא עזרו. גם כשהייתי בצבא, סבלתי המון. סבלתי כי הייתי תלויה בהם לחלוטין, אם בגללי - אם בגללם. והם כמובן - תמיד הם היו שם. בשבילי. אם זה לדבר עם המפקדים ואם זה לבוא לקחת אותי הביתה. ולהרים אותי כשהיה לי קשה, למנוע ממני כאב. וברור לי שכל זה נובע מאהבה גדולה ודאגה רבה, אבל באיזשהו מקום - הם מנעו ממני משהו שכל החברות שלי זכו לקבל - עצמאות. כיום, אני בת 23, ורק עכשיו מתחילה לאט לאט להילחם על העצמאות שלי, כי בעבר זה היה פשוט בלתי נסבל. אף פעם לא יכולתי באמת להילחם על העצמאות הזו כי תמיד נתקלתי בקירות אטומים וביחס עוין כשהיה מדובר על העצמאות שלי. ועכשיו, יש שיפור קל. אבל הם עדיין יושבים לי על החיים. לחלוטין. וזה מתבטא בדברים הכי קטנים ומינוריים שיכולים להרוס אותי !!!! להלן כמה דוגמאות של סיטואציות שתבינו במה מדובר: *יושבים במסעדה עם ההורים, הם מדברים עם המלצר בשבילי.."מה את רוצה? היא רוצה א', ב', ג'...ושהמנה שלה לא תגיע קרה" *נכנסים לשירותים ציבוריים ואז אמא שלי חייבת לצעוק לי מול כולם את משפט המפתח שלה "לא לשבת על האסלה!!!" אין לכם מושג כמה זה מביך אותי, שבתור חיילת ששירתה בבסיס סגור זמן רב ונגעלת מחוסר הגיינה ואסתטיקה - אמא שלה צריכה להגיד לה דבר כזה בפומבי. ולא משנה כמה אעיר לה - זה לא יעזור. היא מתעצבנת עליי שאני מדברת שטויות. *אוכלים מרק "תזהרי זה חם !!!" *השבוע כנראה אקנה רכב, מהכסף שלי בלבד. אז אמא ואבא שלי חייבים לרוץ לספר לכולם (למרות שביקשתי שלא יספרו !!!) שהם מצאו לי רכב, הם, והם גם קונים לי אותו. הם. הלו!~!1 איפה הקרדיט שלי?! *אבא שלי מעיר אותי משינה בבוקר. זה מטריף לי את השכל!!! "נוני של אבא...קומי" במבטא מטומטם כמו שמדברים לתינוק בן שנה. *כשאני נניח נפגשת עם ידידים אמא שלי חייבת להתקשר אליי לפחות 2-3 לבדוק שהכל בסדר! זה מוציא אותי מדעתי ! דיי. אני כבר לא יכולה יותר. פשוט לא יכולה. ונכון שאני בגירה, ואני בת 23, אבל אני לא יכולה כרגע לעבור לגור לבד בשכירות. המשכורת שאני מרוויחה היא משכורת מינימום, ואני בקרוב מתחילה ללמוד לתואר ראשון, ולא תיהיה לי אפשרות לעבוד במתכונת מלאה, אם בכלל. ולא אוכל להרשות לעצמי להחזיק בית, ורכב. אז מה עושים? באמת שכבר חשבתי ללכת איתם לאיזו שיחה משותפת אצל פסיכולוג שיגרום להם להבין שהילדה הקטנה שלהם התבגרה והיא כבר לא בת 12. ומה אתם ממליצים? כי שיחות ודיבורים לא עוזרים. גם לא שיחות מלב אל לב. שום כלום. אשמח לקבל עיצות/הערות/הארות/כל דבר אחר שיעלה על רוחכם. תודה מראש. איך אני פותרת את הבעיה הזו ?@

 

[פנה קוטה]

שלום לך אוהבת

לי נראה שההורים שלך לא ממש הפנימו שהתבגרת ואת מצידך לא ממש מעמידה להם גבולות כי אולי יש דברים שהם נוחים לך כמו לגור אצלם ללא הוצאות ולקבל מהם דברים שמקלים עלייך את החיים. אם כך הדבר, את יכולה בהחלט לקחת אותם לשיחה ובצורה עניינית להבהיר להם את הנקודות שהעלית כאן ולהציב את הגבולות אותם את רוצה על מנת לנהל חיים שיש בהם צורך בפרטיות. קחי בחשבון שבטח תהיה איזה סחטנות רגשית מצידם ואולי הם יעלבו ואולי באמת כדאי לך לקבל ייעוץ ממשהו מקצועי איך לעשות את הצעד הזה ובהחלט את יכולה לשקול טיפול משפחתי שעוזר מאוד במצבים כאלה. בכל מקרה מאחלת לך הצלחה

 

[אוהבת עד אין קץ]

תודה לך על התגובה

אכן, אין ספק שנוח לי לגור בבית וגם אם הייתי רוצה לעבור עכשיו לגור לבד - הם היו ממררים לי את החיים והיו עושים הכל כדי שלא אעבור. הבעיה היא שהם נלקחו כבר לשיחות כאלה ואחרות, אם בנפרד עם כל אחד, ואם ביחד. אך שום דבר אינו עוזר בפועל. מקבלת את הצעתך לטיפול משפחתי. תודה !

 

[תפו ופוזה]

יש לי בת בגילך. - נגעת לליבי

התעצבתי לקרא את ההפך הגמור ממה שמתנהל אצלי בבית. אצלנו היא גרה למעלה ביחידה נפרדת עם החבר. לא רוצה לעזוב. לומדת ועובדת ואנו לא מתערבים לה בכלום. רק מסייעים היכן שהיא צריכה. אני מאחלת לך שתגיעי למצב הזה. אני מחזקת את מה שאמרה פנה קוטה. אין מנוס מללכת לשיחה משותפת מול איש מקצוע. יייעוץ זה פתרון מתאים. את חייבת להציג להם את האופציה שתאלצי לצאת מהבית ולהתמודד עם קשיים כלכליים כי אינך יכולה להמשיך כך הבעיה היא אצלם ויהיה קשה לשנותם. אחי בזמנו . אחרי שאמי התערבה לו בכל חברה שהביא... הטיל איפול מוחלט!!!!!!!!!! לא שיתף, לא אמר, לא פירט, לא נתן לה מיידע בסיס. היה נוסע להיפגש איתה מהמושב בתל אביב שנתיים הסתיר אותה עד לחתונה כמעט. זה היה נקמה עדינה להתערבות שלה. היום הם נשואים זוג מקסים עם 4 ילדים נהדרים ואמא אוהבת אותה מאוד. היא למדה לא להציק לנו. אין ספק שאם לא יכול שינוי תנקטי סנקציות תעדרי יותר תמעטי לשבת איתם בארוחות כדי שיבינו שאת כבר בת 23. ויש לך חיים , אשיות, עצמאות וביטחון. תסבירי להם שקבלת מהם את הכלים הנכונים ואת משתמשת בהם. בקשי מאמא שלך שתפסיק להעיר לך כי גם את יכולה להעיר לה בחזרה. אגב. חשבת להתייעץ ולהיעזר באח הבוגר? אולי הוא יכול לשוחח איתם? מחזקת אותך בהצלחה בלימודים ובכלל את נשמעת לי נהדרת!

 

[אוהבת עד אין קץ]

תודה לך על התגובה

ואם לומר את האמת...אני ממש מקנאה בבחורות כמו הבת שלך. בחורות שיש להן חופש ופרטיות לעשות כרצונן. אצלי לעולם לא ישן חבר בבית. כי אבא שלי לא מסוגל שישן פה גבר. וגם בשביל לישון אצל החבר האחרון - לקח לי המון המון זמן, כאבי לב, בכי ומריבות, ואף בריחה מכוערת מהבית שבסופה כללה איומים מהצד של ההורים שלי כלפיי שאם לא אחזור תוך מס' שעות - חפציי יזרקו החוצה. לגבי הסנקציות - את צודקת לחלוטין. לאחרונה התחלתי לצאת כמעט כל ערב מהבית, להיפגש עם ידידים, ללכת לחברות מעבר לכמות הממוצעת הנורמלית שלי ולפעמים אפילו סתם לשבת לבד עם עצמי, בחוץ., ולמען האמת - הם לא רגילים לזה. זה חדש להם ונראה להם מוזר, אבל בסדר, כדאי שיתרגלו. כי אם לא עכשיו - איי מתי ?! לגבי ההערות של אמא שלי - אני כל הזמן מבקשת שתפסיק, אפילו הטונים הפכו ללא נעימים מצידי כשהיא שוב חוזרת אל המשפט "לא לשבת על האסלה" או.."תזהרי המרק חם". את לא מבינה כמה זה מוציא אותי מדעתי. ואז כשאני עונה לה בטון תקיפים היא מיד מגנה על עצמה "אויי תפסיק לבלבל שטויות. הכל בראש שלך". לגבי האח הבוגר - בהחלט. שוחחתי איתו לא מזמן. הוא אמר שהוא מבין טוב מאוד במה מדובר כי הוא חווה בעצמו את כל מה שעובר עליי עכשיו. ועכשיו - נשארתי לבדי עם ההורים בבית - אז כל האנרגיות שלהם (הטובות והפחות טובות) מתרכזות בי ! הוא אפילו אמר שאם ארצה אוכל לנהל איתם שיחה שגם הוא יהיה נוכח בה ויוכל לחוות את דעתו ולנסות לשכנע אותם לרדת ממני. תודה רבה לך על החיזוקים ! את נשמעת לי אמא נפלאה. ומה שכן, אני יודעת שלעולם לא אחנוק את הילדים שלי כמו שחנקו אותי (אמנם מעודף אהבה אבל זה חנק בלתי חיובי בעליל!). כי זה נורא.

 

[תפו ופוזה]

במהלך הבקר היתה כאן חברתי המאמנת

שוחחתי איתה על מה שספרת כאן. מבחינתה באופן חד משמעי יש להיפרד. אינך יכולה לשנות אותם. אינך צריכה להפוך לקורבן. היא אפילו הציעה שתעבדי יותר ואולי תדחי את שנת הלימודים, מה שאני אישית מתנגדת מאוד!!!! תחפשי לך מקום מגורים אל מחוץ לבית נכון שהם יבהלו ויבטיחו לא להציק לך יותר (וכמו שחברתי אמרה תתחיל סחטנות רגשית) אבל זה ממש לא מתאים לך ואת חייבת חייבת חייבת לעמוד על העצמאות שלך. במונח יותר מקצועי קוראים לזה הצורך בשליטה. להורייך יש צורך לשלוט בך כל העת וזה הקושי שלהם. הם לא אנשים רעים . הם אנשים נהדרים. את חשובה להם מאוד. ולכן אני חושבת עכשיו, שתעתיקי את ההודעה שלך כלשונה ותכניסי אותה לפורם אימון אישי יש שם אנשים נפלאים. אני תלמידת קורס להכשרת מאמנים ואני מתייעצת איתם לא מעט. מאחלת לך שפע אור והצלחה. מצרפת לך את הקישורית. ניפגש שם!

 

[אלמוגית 5]

את בעצמך כתבת את התשובה

אף פעם לא יכולתי באמת להילחם על העצמאות - עצמאות משיגים בד'כ במלחמה. גם ארצות הברית וגם צרפת השיגו עצמאות במלחמה. את כנראה אדם חלש , או שאת מסוג האנשים שרוצים לרצות את האחרים ולא את עצמם. אז תקבלי עזרה חיצונית אם יש צורך, כדי ללמוד לעמוד על דעתך. הוריך למדו שאין לך חט שידרה שאת תלותית, ושהם צריכים להחליט עבורך עד שלא תנקטי בצעדים דרסתים זה לא ישתנה. אתן לך 2 עצות קטנות. 1. על צג הטלפון יש שם המחייג, אם את רואה שזו אמך, אל תעני . פשוט אל תעני. אם היא מאוד מנדנדת, בצלצולים חוזרים כי אינך עונה, נתקי את הטלפון. נכון שאת צריכה אותו אבל בחינוך צריך השקעה וזו תהיה השקעתך. 2. בהזמנה במסעדה, כשהוריך מתערבים, תפני את למלצר, תגידי למלצר שאת מבטלת כל מה שאמרו, אפילו שפעם פעמים תסבלי, את ורק את תגידי למלצר את מה שאת רוצה לאכול הורייך חונקים אותך (באהבה ) כמו כל דבר מתוק כשאוכלים הרבה זה עושה בחילה. .