הצילו - זקוקה לעיצה

עדי10711

New member
הצילו - זקוקה לעיצה

שלום לכולם. שאלתי בפורום ישראלים בקנדה ואז גיליתי את הפורום הזה. הסיפור שלי קצה ארוך אני ישראלית שגרה בוונקובר (ריצ'מונד), נשואה לקנדי ואם לפעוטה. בתנו נולדה בארץ ואחרי זמן מה עברנו לפה. היא אזרחית קנדית ואני מחכה עדיין לויזת התושב שלי. ביוני קיבלתי מכתב מההגירה שאני "עוברת" את הקריטריונים לתושבות ורק חסרה לי תעודת יושר. (הראשונה שהגשתי - פקע תוקפה) הגשתי בקשה, השגרירות שלחה להגירה את הבקשה בספט' וחשבתי שהנה אני אקבל את הויזה בקרוב. הזמנתי כרטיס לארץ והנה, זמן הנסיעה מתקרב (אמצע פברואר) ועדיין אין ויזה. התקשרתי בלחץ רב ודיברתי עם סוכן נחמד שאמר לי, לא לדאוג, לנסוע אם אני חייבת, לקחת את כל הניירת, ולדאוג להגיע לקנדה במקרה והמכתב המזמין אותי להתייצב לקבלת הויזה מגיע. הוא אמר שאין ערבות שיתנו לי להכנס אך גם הרגיע ואמר שדרכון ישראלי מקבל ויזה בשדה התעופה ופשוט אצטרך להסביר שאני מגיעה כדי להפוך לתושבת. נשמע פשוט והייתי אופטימית. בנתיים פקעה לה גם ויזת המבקר שלי והגשתי בקשה לחדשה חודש לפני. גם היא עדיין לא הגיעה והתקשרתי שוב וכאן דיברתי עם סוכן שאמר לי לא לדאוג ובמקרה הצורך להראות את הקבלה מהבנק. הסברתי שאני צריכה לנסוע לארץ, היא היה מאוד תקיף ואמר שאם אעזוב את קנדה, יתכן ולא יתנו לי להכנס שוב ואז כל הבקשה שלי תבוטל!! מאז אני בפניקה אני מוכרחה לנסוע. ההורים שלי שניהם לא בריאים ורוצים לראות את נכדתם, איבדתי סבתא בשנה האחרונה. כבר כולם מצפים ומחכים ואני לא יודעת מה לעשות. נכון שאני "מחזירה" אזרחית קנדית אבל בכל זאת יש לי סיוטים ואני חולמת על תסריטים שונים כל לילה. האם יש למישהו נסיון בנושא או שמע על מישהו שעבר משהו דומה? אני אודה לכל תגובה.
 

Angel45

New member
לצערינו שוב חוזר הניגון

ב - CALL CANTER לכל שאלה מספר תשובות שסותרות את עצמן כי יד ימין אינה יודעת מה יד שמאל עושה וע"י כך במצבים כמו שלך או של רבים אחרים הופכים אותנו "לאסירי ציון" כן, יסבירו לך בנימוס רב ומבחיל שאם יש מקרה דחוף וצריך לחזור לארץ אז לנסוע עם כל המסמכים הנדרשים אבל אז באותו נימוס יאמרו שאין בטחון להמשך קיומו של התיק ולהמשכו של התהליך. הדיעה הרווחת היא שאין להם עניין לפרק משפחות ולא לאפשר כניסה בחזרה כי משפחה היא ערך עליון לגביהם.
 

עדי10711

New member
אני מודה לך Angel45

כך גם אומר ההגיון שלי... אבל בכל זאת, אחרי השיחה האחרונה, אני מרגישה שאני לוקחת סיכון ענק.
 
למעלה