הצילו!!!!!!!!1

[ניצת הגפן]

הצילו!!!!!!!!1

אינ לא מספיק הלנשום. זה רק אני או שגם לכם זה ככה? לא יודעת מה קרה, נכנסתי למין לופ אני לא מצליחה להגיע למחקר שלי אני אמור הלהרצות עליו בעוד חודש וחצי, ואפילו איןן לי מסד נתונים מוכן לעבוד עליו. אני תקועה עם כל מיני עבודות שהתחייבתי לעשות (צריך להתפרנס..) והכי גרוע- אני אפילו לא מספיקה לבדוק את העבודות לסטודנטים. מוצאת את עצמי במין לופ מטורף של - להיות עייפה נורא, לרצות לישון, לא ללכת לישון - כי חייבת להשלים עבודה, לא להצליח להספיק את העבודות, להרגיש מתוסכלת, לקצץ שעות שינה כדי להספיק, ואז.. לא להספיק כי עייפה , ולכו' אולי יש לכם רעיון קסם לצאת מהלופ? (אה, ועוד לא הזכרתי את זה שפסח יושב לי על הראש, ועוד לא הגעתי להתחיל את ההכנות...) כל רעיון יתקבל בברכה.

 

[אבן ניר ומספרים]

קודם כל לנשום עמוק ולישון יום אחד בלי שעון

הייתי במצב הזה כמה פעמים, והוא משתק למדי. אבל בדיעבד, מה שעוזר, זה לעשות רשימה של משימות יחסית מפורטת - להבין ממנה מה דחוף ומה יחכה עד יעבור זעם, למחוק כל משימה שמשלימים (סיפוק לא קטן מפעולה פשוטה כזאת), להבין ולהפנים שאי אפשר להספיק הכל (ובטח לא צריך להרגיש רגשות אשם). לחשוב גם אם אולי אפשר להרצות על אספקט מסויים מהמחקר ולא על הכל, אם זאת הרצאה במסגרת שמאפשרת להגיד שזה עדיין בתהליכי עבודה, להציג את הבעיות ואולי אפילו להיעזר בקהל לעשות סיעור מוחות לגבי פתרונות אפשריים לבעיות.

 

[ניצת הגפן]

זה לא עובד לי

מכירה את שיטת הרשימה. אני אחת מחסידותיה הגדולות, ויודעת שיש עונג גדול בלמחוק. הבעיה היא שכל מה שהצטבר לי בינתים - יש לו דד-ליין, כל הדד-ליינים הם להשבוע אני עודשה את כל המטלות שאינן קשורות לדוקטורט שלי וזה הכי מתסכל, כי עם התחייבויות לאחרים אני יותר רצינית מאשר עם ההתחייבויות לעצמי. והתוצאה היא - גם איחור יחסי עם האחרים, גם לחץ אטומי כדי להספיק לרות הכל - שהאיחור יהיה קטן, וגם - בלי מסד נתונים ולגבי ההרצאה, מראש החלטתי שאני אעבוד רק על דבר מאוד קטן, אבל בשביל הדבר המאוד קטן -א ני צריכה מסד נתונים שכולל למעלה מ1,000,000 מילה. שאני חייבת לעשות עליהן מניפולציות כאלה ואחרות, והכי גרוע - ליצור תעתיק פונטי. בקיצור - רק העבודה על המסד תיקח לי פחות חודשיים. וההרצאה - בעוד חודש וחצי...

 

[tulkin]

קרה לי בחודשיים הראשונים

של הסמסטר הראשון. חייתי על ממוצע של 2-3 שעות שינה ללילה עבדתי כמו מטורף, 7 ימים בשבוע, ועדיין לא הספקתי לעשות הכל. בסוף נהייתי חולה (והייתי צריך לקחת אנטיביוטיקה לראשונה מזה 20 וקצת שנים). בסמסטר הנוכחי זה לא קרה, אבל אני עושה ללעצמי המון הנחות. המון המון המון הנחות. שום דבר בלימודים לא שווה שאני אחיה בלחץ אטומי.

 

[I Was Hoping]

להכין רשימה

את פשוט חייבת להכין לך רשימה של מטלות מחולקת לפי שעות - וללכת לפי זה. קודם כל לישון לילה אחד שלם כדי להדביק איכשהו את הפער, ואז פשוט לעבוד לפי לוח זמנים נוקשה. אין ברירה... שיהיה בהצלחה

 

[tulkin]

תמיד יש ברירה

לא שיש לי משהו נגד הפתרון של להכין רשימה. רק צריך לזכור שהוא לא בהכרח טוב לכולם ולא עובד לכולם (למשל לי לא, וניסיתי כבר עשרות פעמים). אני מצאתי דרכים להתמודד עם זה וכל אחד צריך למצוא מה שמתאים לו או לה. יש ברירה. צריך לחפש, לברור ולבחור.

 

[I Was Hoping]

אני אשמח לשמוע על שיטה אחרת

גם אני לא אוהבת את שיטת הרשימה, אני פשוט לא מכירה דרך אחרת להשתלט על הכל...

 

[mummy]

כן, גם אני סקרנית לשמוע מה האלטרנטיבה ../images/Emo13.gif

אולי אוכל לפנות לי זמן יקר שמוקדש לניהול הרשימות האלו

 

[ניצת הגפן]

מצטרפת למסתקרנים לגבי השיטות הנוספות

 

[tulkin]

אז ככה אני מתמודד

ראשית - אני מנצל את העובדה שיש לי זכרון טוב. שנית - גיליתי על עצמי שכשיש לי slack בזמן, אז אני עובד פחות יעיל. כלומר יותר קל לי לעבוד במוד של כיבוי שריפות. אבל כמו קק"ל - אפשר לייצר שריפות יזומות בהתאם לתוכנית. כל משימה שאני מקבל אני מעריך מיד כמה זמן היא תיקח. לוקח מהדדליין שלה אחורה את הזמן הזה ומסמן לעצמי בראש שעד אז אני צריך להתחיל את העבודה הספציפית. לפעמים אני מתחיל קצת לפני - בעיקר כדי לוודא שהערכת הזמנים שלי סבירה או כי יש לי מוטיבציה מיוחדת לעשות את הדבר שאני צריך לעשות. כשמגיע ה"דדליין" להתחלת משימה (זה שחישבתי אותו לאחור) אזי ברור שיש בדיוק דבר אחד שצריך לעשות, ואותו אני עושה. כל עוד אני לא בתחום של דדליין להתחלת עשייה, אני עושה כרצוני. מבלה עם הילדה ועם המשפחה, קורא דברים שאני רוצה לקרוא, כותב בפורומים, או מבצע עבודה שמעניינת אותי (ומשנה את הדדליין שלה בהתאם). נדמה לי שיש גישה דומה לתכנון משאבים בארגונים שנקראת ZBB (ראשי תיבות של זירו בייסט באדג'טינג) שםשוט מתחילים לתכנן אחורה מדדליינים, עד שנגמרים המשאבים או הזמן - ואז יודעים האם היעד בר הישג או לא.

 

[Gali112]

נשמע מעניין

יש אמרה שמשימה תקח את כל הזמן המוקצה לה כך שיש הגיון להגביל את הזמן האם אתה בד"כ מעריך נכון כמה זמן תיקח המשימה ? כי כאן בעצם טמון סוד העניין ומה אתה עושה כשיש לך כמה דד ליינים ביחד

 

[tulkin]

כמה תשובות...

ראשית - אני חייב להודות שמפתיע אותי לשמוע שמישהו מתייחס לשיטות שלי בחיוב, בד"כ התגובות שאני מקבל הן שזו דרך מזעזעת להתמודד עם עומס - אבל מצאתי שהיא עובדת טוב בשבילי ועבורי. שנית - לעניין הדדליינים המרובים - התשובה הפשוטה היא כזו: נניח יש לך שני דברים להגיש עוד 7 ימים. אחד ייקח 2 ואחד 3 ימים (לפי ההערכה שלך). אפשר לבחור אחד (זה של היומיים למשל), ואז הדדליין להתחלה שלו יהיה עוד 5 ימים מה שאומר שהדדליין לסיום הדברים האחרים הוא עוד 5 ימים. ולכן המשימה השניה צריכה להתחיל עוד יומיים, עד אז אפשר לעשות חיים משוגעים או סתם להתבטל. נשאלת השאלה איזה סדר עדיף? ישנן שתי אפשרויות סידור. הראשונה לפי אורך המשימה. להתחיל עם הקצרות ולסיים עם הארוכות (נשמע מאד לא אינטואיטיבי נכון? אז קודם כל אפשר גם ההיפך, זה לא תורה מסיני... הסיבה שאני חושב שזה הסדר העדיף היא כי אני אוהב לעבוד במוד של כיבוי שריפות. ככל שדוחים את המשימות הגדולות, ככה דחיפותן הולכת ונהיית מוחשית יותר וגדולה יותר ואז נכנסים למוד המתאים של עבודה). אפשרות שניה לסידור היא לפי סדר החשיבות. ושוב להתחיל עם המשימות הפחות חשובות, ולסיים עם החשובות (שוב, זה לא תורה מסיני, אבל אם תתחיל מהחשובות הסיכוי שהפחות חשובות ייעשו הוא אפסי). לגבי הערכת זמנים. לפעמים אני טועה לפעמים אני צודק. אבל בעיקר אני חושב שההחלטה לגבי הערכת זמנים היא שאלה ערכית. כמה אתה מוכן להשקיע בקריאת מאמר? הרי לדעתי לא משנה באמת כמה זמן לוקחת לך משימהץ לקריאת מאמר לסמינר - אני לא מוכן להשקיע יותר משעה וחצי שעתיים (לפעמים פחות, תלוי בסוג השיעור וחשיבות המאמר), זה לא שווה את המאמץ, ולא משנה כמה המאמר ארוך. אם אחר כך אצטרך להשתמש בו לעבודה אשקיע עוד זמן. כאמור אני בעד גישת כיבוי השריפות (המתוכננות). בשביל לדעת מאמר מספיק בשביל להשתתף היטב בשיעור לא צריך להשקיע יותר מזה. כיוון שכך - הערכות הזמנים הן דבר ערכי, ולכן כמה זמן באמת ייקח לך לעשות דברים, פחות חשוב. תלות באנשים אחרים או בגורמים נוספים אכן מסבכת קצת את בעיית התכנון מראש, אבל היא מתאימה במדוייק לגישת כיבוי השריפות בכך שהיא מוסיפה עוד שריפות, הפעם לא מתוכננות, למשוואה. כשיש הרבה שריפות מכבים את מה שאפשר תוך נסיון להקטין את מידת הנזק של השריפות שלא יכובו בזמן. לגבי האמרה שנתת - אני מסכים לחלוטין (וזה קשור לטענה שלי שהערכות זמן הן דבר ערכי). אני מכיר מנסיוני טענה דומה. אני חובב טרקים (טיולים רגליים) מושבע. פעם אמר לי מדריך טיולים שפגשתי שלא משנה כמה גדול התיק שאני סוחב על הגב, תמיד הוא ייתמלא. לא רק שגיליתי שזה נכון, גיליתי שאפשר לנצל את זה לטובתי - פשוט לקחת תיק קטן יותר וככה אסחוב פחות. כמובן שהחשש הוא שאי אפשר לקחת את כל מה שצריך בתוך תיק קטן. בפועל זה מעולם לא קרה לי. בטיולים לפחות אפשר להסתדר עם ממש כלום. אני חושב שעד גבול מסוים זה נכון גם לניהול זמן.

 

[Gali112]

שאלה חשובה

התייחסתי לשיטות שלך בחיוב כי בעצם בפועל אני נוהגת באופן דומה הרבה פעמים מבלי להצהיר על כך - מתמרחת עם משימות עד הרגע האחרון ואז נלחצת ועושה מה שאפשר בפרק הזמן שנותר וכנראה שזה בכל זאת מספיק טוב אם הגעתי עד הלום

נשאלת שאלה חשובה מה נחשב אצלך "להכנס למוד מתאים של עבודה" האם זו עבודה סביב השעון כולל שישי שבת ולילות או שגם כשאתה מכבה שריפות אתה שומר על יום עבודה שפוי?

 

[tulkin]

אכן שאלה חשובה...

התשובה היא שזה מה שאת קובעת. אם את לא רוצה לעבוד שבתות וחגים, אל תכניסי אותם בחשבון. אם את לא רוצה לעבוד בערבים או בשעות "לא נורמליות" אל תכניסי אותם לחשבון. תעדכני בהתאם לכך גם את הערכות הזמנים שלך וגם את לוחות הזמנים שלך. זה כמובן ישפיע על ההספק הכללי שלך. לי יש תינוקת. אני לא מוכן להפסיד זמן איכות איתה (וגם לא זמן כמות איתה). וכשהיא זקוקה לי - אני שם. זה בהחלט גורם שאני לוקח בחשבון. למרות שאני לא אוהב לעבוד שעות מטורפות באופן קבוע (עשיתי זאת בסמסטר שעבר - לא ממליץ), גיליתי שיותר נוח לי לדחוק הרבה עבודה ללילה אחד בשבוע בו אני יודע שאני ישן שעתיים-שלוש. בזכות זה אני יכול להרשות לעצמי לא לעבוד בשבת/ראשון באופן רציני. אז נכון שיום אחר כך אני שפוך ואי אפשר לדבר איתי ובאופן כללי להתקרב אלי - אבל גיליתי שככה עדיף לי. זה רק לילה אחד בשבוע. אז זה מה שאני עושה. בימים אחרים אני עושה אחרת. כאמור - גם זו בחירה ערכית שמתבססת על מה עובד בשבילך הכי טוב. וגם אני כמוך הגעתי ל"שיטה" הזו מתוך אי מודעות. כי כל דבר אחר לא צלח. ברגע שהיא הפכה למודעת, גיליתי שאני יותר רגוע וגם מספיק יותר. בעיקר כי אני לא מרגיש אשם ולחוץ ברגעים בהם אני מתבטל. ואז זה מאפשר לי לצבור כוחות לעבוד בהספק דבוה ברגעים בהם אני אמור לעבוד בהספק גבוה.

 

[ניצת הגפן]

כמ ו גלי- גם אני שואלת - ומה אם כל הדד-ליינים

הם לאותו המועד? מה שאני מנסה לומר - הוא שנקלעתי למין מערבולת שכולל 6 דבריםשונים, מתחומים שונים (אישיים, מקצועיים, לימודיים) שכולם אמורים להיעשות יחדיו. ולא כי אני לא תכננתי את הזמן -א לא כי היו מעורבים בזה גורמים נוספים, והם התעכבו ואז - העיכוב נגרר, והתוצא ה- שאני תקועה עם הכל יחד. לכן- אני במלכודת אבל - לפחות עם עניין המחקר אני מקווה שאני מתחילה ואימצתי כבר את עניין הטלפונים. אין טלפונים כשאני מחליטה על עבודה

 

[Gali112]

רעיונות

גם אם יש עומס אדיר של דברים אחרים להגדיר X זמן ביום שיוקדש למחקר לא לתת לזה לברוח מבין האצבעות לטובת דברים אחרים (תחשבי שזו הרצאה שאת צריכה לתת יום יום - הרי לא היית עושה במקומה דברים אחרים) כתבת שאת מרגישה מחוייבת יותר לאחרים מאשר לעצמך אז נסי לצור מחוייבות גם בענייני המחקר. למשל לשלוח למנחה משהו פעם ב X ימים או לחבר/ה. מנהג שסיגלתי לעצמי הוא לשבת פעם בכמה זמן שעה בבית קפה ולארגן את המחשבות ואת תוכנית העבודה. זה נשמע כמו בזבוז זמן אטומי בתקופה של לחץ אבל הארגון של המחשבות לפני שמגיעים לאוניברסיטה לכל הבלגן עוזר לי מאוד להגדיר שעות שקטות בלי סלולרי בלי א-מייל ובלי פורום.... (שוב דמייני שאת נותנת הרצאה...) לעגל פינות במובן הטוב של המילה. לפעמים עדיף לעשות בזמן טוב מאוד מאשר לא להספיק לעשות למרות שהתכוונת לעשות זאת באופן מעולה. זה למשל לגבי עבודות הסטודנטים לגבי שינה - גם אני מחסידי העבודה בלילה אבל לטווח ארוך זה לא משתלם והעייפות היא צרה צרורה. אני משתדלת לגלוש לתוך הלילה רק אם למחרת אני יכולה להשלים שעות שינה. בתקופת הדוקטורט היה לי מנהג לעבוד בין חמישי לשישי בלילה ואז להשלים שעות שינה בשישי בצהריים. לרכז משימות: למשל כל הפגישות ליום אחד, כל הטלפונים בשעה מסויימת, לענות למיילים בשעה מסויימת ואחרון חביב: לבדוק מדי פעם למה את מחוייבת והאם זה ראלי, האם העבודות והמטלות שאת מחוייבת אליהן אכן מתגמלות ביחס לזמן והמאמץ שהן גוזלות ממך? ואם לא אז לעשות סדר עדיפויות ולהתחיל ללמוד להגיד "לא"

 

[ניצת הגפן]

תודה רבה ../images/Emo24.gif

אכן - מנית דברים שחלק מהם אני יודעת, וחלק לא ממש. אבל - אני חושבת שאני מתחילה לאמץ קודם כל את עניין הטלפונים. להגדיר שעות שבהן אני משוחחת בטלפון, ושעות של מענה לאימיילים, והכי חשוב - לא להתחבר למסנג'ר, נראה לי נכון. לבדוק אם העבודות שאני עושה מתגמלות בהתאם - ברור שלא. אבל - אין כרגע אופציה אחרת. (לא השכלתי לחשוב אף פעם לבקש מלגה. תמיד חשבתי שזו ברירת מחדל ...) ולקבוע זמן קבוע למחקר - אחלה רעיון, אבל עדיין לא הצלחתי ליישם, למרות פעמים רבות שבהן ניסיתי, תכננתי והתכוונתי. אבל - one step at a time - אני מניחה שאחרי שאארגן את הזמנים, גם המחקר יכנס פנימה. תודה בינתיים. יש עוד רעיונות?

 

[ghatto]

לא להתכונן לפסח זה אחד

אני מעולם לא התכוננתי לפסח לא קרה שום דבר...

 

[22ק ו ס ם]

אני הייתי ממליץ לקבוע סדרי עדיפויות ברורים

כלומר, להתרכז בדברים שממש חייבים לסיים מייד ולדחות את הדברים האחרים לשבוע הבא. גם אם זה כרוך קצת באי נעימות (כמו אי החזרת עבודות בזמן סביר). כשיש יותר מדי מטלות לא מספיק אף אחת מהן, לכן עדיף בעיניי להשקיע באחת או שתיים את כל הזמן ואז החיים נראים קצת יותר נסבלים.

 

[p i t e r פן]

שני הסנט שלי (בעיקר לגבי ההכנות לפסח).

אני שומר מסורת, ומכיוון שאני גר בנפרד מההורים, כל שנה יש לי לחץ אטומי לקראת פסח (אני אמנם רק בתואר הראשון, אבל יש לי את הדברים המלחיצים שלי, גם בלימודים וגם בעבודה). אז אני מנסה לעבוד בשיטה הבאה - להפריד בין משימות אינטלקטואליות (עבודות, קריאת חומר) לבין עבודות פיזיות (נקיון הבית, הכשרת הכלים וכדומה). את העבודות האינטלקטואליות אני עושה כשאני הכי מרוכז, הכי רענן והכי פחות עייף. את העבודות הפיזיות אני משאיר לשעות בהן אני לא במיטבי. נכון, כשרוצים לישון לא ממש הגיוני לקחת סמרטוט ליד ולהתחיל לטפס על סולם כדי לנקות את הנברשות, אבל לכל הפחות את העבודות הללו אני מוסגל לבצע כשהמוח נמצא על off. אני גם מנסה להפוך את הזמן הזה ליותר כיפי - שם מוזיקה שאני אוהב והופך את השעות הללו מעבודות בית משמימות למעין התעמלות עם מכשירים. חוץ מזה, שמתי לב שלפעמים זה עוזר לנקות את הראש דווקא, ואז קל יותר לחזור לעבודות האינטלקטואליות מאוחר יותר - בזמן שאני עושה שואב עולים לי רעיונות יפים...

חוץ מזה, צריך להגדיר מה באמת חיוני לצורך פסח ומה אנחנו עושים מתוך איזה אטרף שנכנסנו אליו. או כמו שאומרים בציבור הדתי - "אבק זה לא חמץ". ואם את בלחץ מהכנת ארוחה וכו', אולי כדאי לך לשקול לקנות מוכן מאיזה קייטרינג ביתי. זה עולה יותר מאשר לעשות בבית, אבל, מנסיון, זה מפנה המון - המון זמן, ואת לא מגיעה לסדר ולחול המועד עם הלשון בחוץ.