הצילו!!

[טיפ-טיפ]

הצילו!!

זה יותר מידי גדול ממני! אני לא מצליחה להתגבר! אני צריכה עזרה ואני לא מצליחה לספר את זה להורים שלי!! נמאס לי מזה!! זה הורס לי את החיים!!! זה יותר מידי קשה לי!!! זה יותר מידי כואב!!!!

 

[אפשרית]

הוו, מתוקה...בואי אחבק אותך..

קראתי על התאונה למטה.. רוצה להרחיב,למה את לא מספרת להורים?..את לא חיבת להיות לבד, אני שמחה שפנית לכאן..יש דרכים וכלים להתמודד היום כמעט מול כל דבר, חלק מהעזרה זה לדבר, להוציא החוצה, לא לשאת לבד את המטען..כך יגיד לך נלסון ידידי.(כך אמר לי). שתפי אותי..אני כאן או במייל שולחת לך חיבוק חם

 

[טיפ-טיפ]

אני עכישיו בוכה

לכי תקראי את מה שכתבתי בפורום ``על בנות ועל בנים`` כתבתי משהו בהתחלה ומשהו למטה אני ניסיתי לספר את זה להורים שלי אבל הם אמרו שלא קורה לי כלום אבל אני משתגעת! זה נורא קשה! אני לא מפסיקה לבכות וכל מה שאני רוצה זה שהחיים שלי יגמרו עכשיו!! ואין לי אומץ להתאבד! אני ממש אומללה! וכל מה שאני רוצה זה חיבוק מההורים שלי!!!!! איפה הם כשאני צריכה אותם?!!? אמא שלי אמורה להיות החברה הכי טובה שלי!! אז למה אני לא מצליחה לדבר איתה???????!! אוי.............

 

[אפשרית]

מתוקה שלי..גם אמא שלי לא מחבקת..

יש אנשים שיכולים לתמוך ויש שלא. אני אמא בעצמי וצריכה חיבוק מאמא שלי ואין לי.. אם יש לך סביבה אוהבת ותומכת מלבד ההורים פני אליהם... אני הולכת לקרוא שם ואחזור..

 

[yael kaplan]

טיפי חמודה, הייתי שם...

לכל החמודים ובעיקר לטיפי`לה, פצועת תאונת דרכים אני. פצועת ראש... 100% נכות וכל העסק האומלל הזה. הייתי אמנם הרבה יותר מבוגרת ממך (אני חושבת, כי אני חדשה פה - בפורום), ויחד עם זאת, כאשר ``יצאתי`` מחוסר ההכרה, כעבור שבועיים, כאילו נולדתי מחדש. נאלצתי להתחיל הכל מבראשית היותי אני. עברתי שני ניתוחי ראש, כך שבאמת היה קשה לזכור מה צריך לעשות, מה מצפים ממך וכו`, כל החבילה כולה. משותקת בפלג גופי הימני עברתי, כעבור חמישה שבועות בבית-החולים, לתל-השומר לשיקום ב`. וכל מחשבותיי היו: ``מדוע לא נתנו לי למות?`` יש לי (גם בעת פציעתי) בעל ושלושה ילדים. איך מסבירים לילדים שאמא לא מה שהייתה ויש בעיות שאמא צריכה ``לפתור`` בכוחחות עצמה? אינני יודעת. לא הייתי שם. כיום אני מודה לאל שלא התאבדתי (ניסיתי פעמיים ולא הצלחתי. תודה אלוהים!) כי אני כבר סבתא וחבל להפסיד את החיים. אז עד אשר לא עשיתי חוזה עם אלוהים ביום כיפור ונשבעתי לו שלא אנסה להתערב יותר בזמן שהקציב לי עלי אדמות (כנראה עשיתי חוזה עם עצמי), לא נרגעתי מסיפור ההתאבדות. אך כאשר ביצעתי זאת ירדה לי אבן ענקית מן הלב. הפסקתי לחשוב כל העת על המוות והתחלתי לחיות! טיפי-טיפ, יש באמת טעם לחיים. אני יודעת שלפעמים קשה ולפעמים קשה מאד, אך כל העניין שווה מאד. כגודל המאמץ, כן גודל הסיפוק. אחשוב עליך בתקווה. ההורים אינם חייבים להיות שותפים, איש לא צריך, לא אנשים שלא עברו דבר דומה. הם אינם מבינים. הם אינם מסוגלים לההבין. בינתיים, הסתפקי בפורום ובאנשים שכמוני, אנחנו מבינים אותך היטב. ביי מתוקה, מיעל בחיבוק.

 

[פו-הדוב]

עצה מתוך דאגה לטיפ-טיפ

טיפ-טיפ קראתי את ההודעה שלך למטה והייתי מציע לך ליישם את מה שהיועצת הציע לך,לי באופן אישי יש אח שמשתקם מזה שנתיים מתאונת דרכים שפגעה לו בחלק המוטורי בצורה קשה וגם בקטע המוחי של הזיכרון בעיקר,במהלך השיקום של אח שלי נתקלתי בבעיה דומה לשלך שגורמת לי להרגיש ששכחו אותי בעיקר ההורים שלי ואיני מוצא את מקומי בבית מה שמתבטא בהתקפי כעס וחוסר רצון לעשות דברים לפעמים. לבסוף בגלל שכמוך לא הצלחתי להסביר זאת להורים שלי החלטנו יחד להתחיל בשבוע הבא טיפול פסיכולוגי משותף לפני שאני מאבד אותם ולהפך,כדי לך לנסות את אותו הדבר עם הורייך ובכך ע``י אדם שמוסמך לכך לתאם עמדות וליישר קו עם הוריך,ולהסביר להם את הרגשתך. בכל מקרה אם בא לך לדבר את יכולה לשלוח לי הודעות לתיבת אי סי קיו שהמספר שלה הוא 102802504 אשמח לנסות לעזור. ביי אסף(אחד שמרגיש מה שאת מרגישה עכשיו ויודע עד כמה זה חרא)