הצילו!!!

הצילו!!!

חוץ מזה שאני כל שניה רבה עם הוורים שלי (שלזה כבר התרגלתי...) ביום שבת (קצת) עיצבנתי את אמא שלי בבוקר ואז חמש דקות לפני ארוחת צהריים ערכתי שולחן והיא אמרה לי לשים מרגרינה(זה לא ממש חשוב...) אז שאלתי למה שיובל(אח שלי) לא יעשה את זה?!?! אז היא אמרה בדיוק במילים האלה: ``תעופי לי מהעיניים``!! אז זה אשמתי שיצאתי מהבית והלכתי לחברה?!? בהתחלה הלכתי לחברה מ-שתיים בצהריים עד שלוש ואז לחבר והייתי אצלו משהו כמו 5 שעות-משלוש בצהריים עד שמונה בערב!! והם חיפשו אותי, אבל אני לא הולכת הרבה לידיד הזה אז הם לא חיפשו אותי שם והם חיפשו בצופים(אפילו שאני לא בצופים...) ואצל חברות!! אז חזרתי הביתה והם ישר התחילו לצעוק עלי ואסור לי לצאת מהבית לדבר בטלפון או להתחבר לאינרנט-עכשיו הם לא בבית.... אז בקיצור עד אתמול לא הסכמתי לדבר לא עם אבא שלי ולא עם אמא שלי!!! אבל אתמול אבא שלי התחיל לדבר איתי אז אני מדברת איתו כי לא ממנו נעלבתי רק התעצבנתי עליו שהוא בצד שלה, אז עכשיו אנחנו מדברים(אני ואבא שלי) אבל רק שחייבים, הוא מדבר ואני עונה לו תשובות יבשות כאלה. אבל אתמול גם אמא שלי ניסתה לדבר איתי ולא הסכמתי להקשיב לה(הלכתי למטבח והיא ישבה בסלון) והיא אמרה: אני רוצה לדבר איתך אני אמרתי: חבל, כי אני לא רוצה לדבר איתך... אז ברחתי לחדר שלי וראיתי שהיא עוקבת אחרי אז ידעתי שהיא לאתבוא אחרי לשרותים(תודו שזה חכם...) ואז כדי לא לצאת מהשרותים עשיתי אמבטיה ואז היא הלכה לאיזה הרצה אז יצאתי מהאמבטיה. בקיצור אנחנו לא מדברים וזה נורא מעצבן אותי כל העונשים-זה ממש לא מפריע לי שאנחנו לא מדברים ככה יש לי יותר זמן לטלוויזיה ולהכין שעורים ואני מסדרת את החדר את הארון וכותבת מכתבים לחברים שלי ונותנת להם אותם בביצפר. אבל כן מפריע לי העונשים כי בטח שהייתי מעדיפה להיות בחוץ ולדבר בטלפון!! בכל אופן יש לי תקשורת עם העולם בחוץ כי אני והחברה הכי טובה שלי שהיא בכיתה שלי וגם שכנה שלי יש לנו חוט כזה עם כוסות ופעמון שחיברנו מהחדרים שלנו לפני שבוע כי אם לא היו שיחים אז החדרים שלנו הם בדיוק אחד מול השני אז בקיצור הוורים שלי לא יודעים על זה אז היא מן שליחה שלי ומודיע לי דברים... טוב, בקיצור תעזרו לי כי נמאס לי מהעונשים ונמאס לי לריב איתם!!! ביי יעל שלא רוקדת עכשיו...(כי עצוב)
 

lmerav

New member
ליעלי החמודה !!

רק שתדעי שאין ילד אחד בגילך שלא עובר חוויות דומות לשלך טובות יותר או גרועות יותר . תלוי. כשהייתי בגילך ( וזה לא היה מזמן ) אבא היה החבר הכי טוב שלי ועם אמא לא הסתדרתי . היום אני משוחחת בטלפון עם אמא כל יום ועם אבא רק בסופיי שבוע. איך משתנים דברים ?? את פשוט צריכה לזכור שהורייך מאוד אוהבים אותך וכל מה שהם עושים לך זה בהחלט לא על מנת לפגוע בך אלא רק לטובתך. את בטוח לא מצליחה לראות את זה כך ,אבל שתדעי - כאשר תיגדלי את תביני . הורייך מאוד אוהבים אותך ,הם דואגים לשלומך ולרווחתך, ומאוד רוצים לחנך אותך להיות ילדה מושלמת וזו עבודה לא קלה כי את בגיל ההתבגרות וזה גיל קשה מאוד. אני זוכרת וממש לא מתגעגעת אליו. אבל מעט סבלנות ומעט הבנה ותיראי שהגיל הזה יסתיים מהר מדיי תנסי להבין ולשוחח איתם - לא לברוח . זה בהחלט לא פיתרון. אני יודעת שקשה מאוד לקבל ביקורת מאחרים אבל לטובתך ולטובת הורייך תשתדלי ! בסוף זה ישתלם לך . את צריכה את הורייך כמו אויר לנשימה אינך יכולה לומר שלא . אי אפשר בלי אמא ואבא. ביו הולדתי ה 22 אף אחד לא זכר שיש לי יומולדת ולא התקשרו אפילו לומר מזל טוב. בכיתי שעה. הוריי הגיעו ב 13:00 עם זר פרחים עוגה ,זיקוקים , סט חזיה ותחתון מדהים, והמון איחולים ליום הולדתי ! אפילו בעלי לא אמר לי מזל טוב בבוקר היום ! אך הוריי זכרו. אז תשתדלי קצת יותר לשוחח איתם ולא להתיאש. להיות סבלנית הרבה יותר ממה שאת כי את בכלל לא ! והמון המון בהצלחה .... מירב לוי
 
תודה אבל....

זה לא ממש מעשי, תשאלי את עצמך אם את היית עושה כעצתך שהיית בגילי(או קצת יותר מאוחר) בכל מקרה אני יודעת שזה הפתרון היחיד ושאת צודקת אבל זה לא ממש אפשרי... תודה יעל
 

lmerav

New member
למה לא ??

רוצה משהו מעשי ?????.. תישבי ושוחחי עם הורייך על כל מה שמציק לך ובלי להתבלבל או להתביש. זה עוזר והם יבינו שאפשר לסמוך עליך. אבל בסבלנות רבה ולדבר המון עד שיוצא מה ... לדבר ולדבר ולדבר - זה הסוד. והוא מאוד מעשי !! באחריות. דרך אגב - אתמול ניקיתי לפסח ומצאתי שם מכתב שכתבתי,,, סיפרתי שם : ``איך אני שונאת את אימא שלי ואני בטוחה שהיא אוהבת את אחים שלי יותר ממני, כי ידוע שאמהות אוהבות את הבנים יותר,,,`` היום אני חושבת אחרת אני לא יכולה בלי אמא !! מירב לוי
 

גרא.

New member
זה קורה במשפחות הכי טובות..

יעל,מה שאת עוברת,עוברות כל חברותייך..ומי שמציירת תמונה וורודה של יחסיה עם הוריה,מן הסתם קצת מפנטזת,ולא מתארת נכון את המציאות.מערכת יחסייך עם הוריך,הוא שלב הכרחי ובלתי נמנע בגיל ההתבגרות.לך קשה תגובתם,את נראית להם לעיתים מוזרה,ובלתי מובנת.לפתע הם כבר לא מכירים אותך יותר.את הולכת ומתבגרת,והופכת יותר ויותר לעצמאית.קשה להם לאבד את השליטה עלייך,ולהבין את צרכייך.אבל אין לי ספק,הם א ו ה ב י ם אותך מאד,דואגים לך,וכנראה,מפספסים בגלל תגובותייך הלא מובנות להם לעיתים. כדאי מאד לנסות לדבר איתם,אולי להגיע לאיזה הסכם,או אפילו משהוא מעין חוזה על יחסי הגומלין בינכם. בכל מקרה,זכרי,אין לך הורים אחרים,ואת חייבת ללמוד לחיות איתם,עד שתתבגרי,ותצאי מהבית..אז,נסי להבינם,נסי להיות אמפטית,נסי לשים עצמך במקומם..ואולי יהי לך קצת קל יותר לעבור את התקופה.ואז,תשובי לרקוד.....
 

t@gel

New member
מזל טוב על הודעה נבחרת H-)

חומד... הדרך לשינוי תלויה בשני הצדדים... אני ודעת שאת בטח מתאמצת נורא להיות הכי בסדר שבעולם... סך הכל את ילדונת ומותר לך לטעות...אבל גם ההורים טועים. את חושבת שתוכלי לנסות להבין גם אותם קצת? את לא הכי יודעת אילו מתחים הם עוברים... ההורים לא משתפים אותנו בכל מה שקורה בחיים. אני מקווה שהכל יסתדר לך... שולחת לך חיבוק מעודד עם נשיקה אוהבת מאוד וכל כך מתגעגעת... תגל
 

מיריתי

New member
עוד תזכרי בזה ותחייכי B-)

ליעלי! אני נזכרת בעצמי בגיל ההתבגרות כמה שהייתי רבה עם הורי כל דבר קטן שהיו אומרים לי הייתי עושה מזה סרט שלם נעלמת לשעות ואח``כ שוב הכל היה חוזר לעצמו היום שאני בעצמי אמא אני מבינה את הדאגה של ההורים ואת הרצון שלהם שהילדים יהיו ממושמעים ושאני נזכרת בזה היום חיוך עולה על פניי. אז יעלי תחייכי אנטי בטוחה שהורייך מאד אוהבים אותך פשוט זה תהליך שרובנו עוברים בגיל ההתבגרות פשוט לא לקחת את הדברים כ``כ קשה אני מאחלת לך המון הצלחה
 

d.d

New member
B-) יהיה בסדר

שלום יעל אני מבינה את בעיתך כי גם אני רבה עם הורי הרבה ואת סך הכל צעירה ועוד תריבי איתם הרבה בחייך אז פשוט תני לזה זמן תנסי לא לעצבן אותם לפחות לעשות מה שהם מבקשים כי בסופו של דבר הם גם בני אדם ולפעמים גם להם זה קשה לטפל בך וגם לעבוד ואולי לפעמים הם פשוט מוצעים עליך את העצבים שלהם מכל היוםאז מה שאני אומרת צתני זמן תנסי וזה יעבור ביי
 
למעלה