הצילו

הצילו

אז בכל זאת חמותי כנראה תגיע אלינו. אני בפחד נורא. כבר סיפרתי כמה קשה לי איתה. היא מוציאה ממני רוגז וכעס נוראיים. אני בעצם מפחדת מעצמי ממה שאני עלולה לעשות. משתדלת כל השנים להתרחק ממנה פיזית. עשיתי כמה פעמים צעד 4 עליה וזה לא עזר. יש כאן משהו חזק ממני. אני מתפללת להיות יכולה, לתת לה להיות בבית שלי, לתת לה להרגיש טוב כאן. היא תישן בחדר של המחשב אז גם דה לא יהיה לי. הצעות ורעיונות יתקבלו בברכה!
 
צופית - מבינה אותך

פשוט תשתדלי לנשום עמוק הרבה להיות מרוכזת בנשימה שלך להיות מרוכזת בעצמך - דוקא לודא כל הזמן שאת נישארת רגועה להיות עם יד על הדופק וחיבור לאלוהים הרבה תפילת השלווה אין פטנטים אבל להיות קשובה לכל דבר קטן שמרגיז אותך ולכתוב ולהתחלק על הדרך המחשב לא יהיה לך, אבל טלפון כן וחשוב שלא תהיה הצטברות של דברים כי כשיש הצטברות -אז באה ההתפרצות אז בדבר הכי קטן - לרוץ למחברת, לאלוהים, או לחברים בטלפון והכי חשוב ובשבילי זה מה שעובד זה לינשום עמוק וארוך כל הזמן להקשיב לבפנים שלי אוהבת אותך ותחזיקי מעמד אנחנו כאן אהבה
 

OA ענת

New member
גם אני מארחת את חמותי...

אולי בגלל זה אני כל כך עצבנית היום? אין לי הצעות מלבד תפילת השלווה... גם אני חסרת אונים. למזלי היא לא ישנה אצלינו...
 
צופית האחת והיחידה....

צעד ארבע..נעשה על עצמנו..מול האחר, בצעדים בכלל אנחנו עובדים למה אנחנו מסתייגים???? מה זה עושה לנו? למה? מהיכן זה נובע? כשאנחנו מחפשים את החלק שלנו, יותר קל לנו להבין...האחר, החמות, הדוד, החבר, או מי שזה לא יהיה, לא משתנה, הם נשארים מה שהם...נשמה זה אנחנו....גם לי בתחילת דרך היתה הסתייגות משהו מחמותי היקרה, היא מה שהיא, אני היום בוחרת איך להתנהג, מה להפוך להומור, למה להתייחס ובעיקר מה לדפדף....תעשי לך מתוקה חג שמח, והוא יהיה כזה קבלי חיבוק חם ואוהב, אהבה הוכיחה את עצמה כתרופה הכי טובה שיש חג שמח והרבה לבן בנשמה...
 
תודה לכולכם!

אתמול בעלי אמר לילדים שסבתא תבוא והבת שלי אמרה יופי כי היא אף פעם לא באה אלינו, והוא אמר בשקט- קשה לאמא, קשה לי... פתאום הבנתי שגם לו אין חשק שהיא תבוא אבל הוא מרגיש חובה. בינתיים הוא לא הזמין אותה.... טוב קיבלתי הארכה על התנהגות טובה... אז חג שמח לכולם!
 
ענת חמודה

קראתי הכל. אני לא גיבורה גדולה אבל כמה דברים שאני עושה במצבים קשים: מתרחקת פיזית לכמה דקות, אפילו לשירותים כדי להתפלל. משקיפה על המצב כאילו מהצד. מנסה לצאת מתוך עצמי ולראות מצב אובייקטיבי. לדוגמא- בסדר פסח נורא רציתי לשטוף כלים בבית של חמותי כי אז אני מרגישה מועילה. היא והבת שלה קפצו כל הזמן למטבח ואי אפשר היה להשתחל ביניהם. צפיתי במצב ופתאום הבנתי שאין להם מקום במצב בלי ההתעסקות במטבח. אני חזקה בתוכן והם באוכל ובעשייה. ברגע שהבנתי את זה הנחתי למצב כמו שהוא. חמלה- משהו חדש אצלי. להבין את השני בלי התייחסות אלי. בלי אגו... שיעבור בקלות אוהבת אותך!
 
למעלה