קל להיות אמפטי עם רגשותייך,אבל
קרן זיו,התחושה שאת מבטאת בדברייך,מאד אמוציונאלית,בעוצמה רגשית חזקה וחודרת.קל מאד להבין את רגשותייך,ולהזדהות עימהן.אבל הרצון להגן על ילדתך הקטנה,שהוא טבעי וספונטאני,בלא להתחשב במחיר,מערב תגובות רגשיות,עם פנטזיות שביסודן,קריאה לפגוע,להרוס,להשמיד את כל מי שרוצה לפגוע בנו,בלי להתחשב כלל במחיר שיהיה עלינו לשלם,בכל תחום מתחומי חיינו. יש לא מעט התרחשויות שליליות בחיי היום,כמעט היכן שלא נפנה,שהתגובה הספונטאנית,אצל רבים היא רצון להגיב בכוח,באלימות...וכבר אנחנו רואים איך האלימות מתרחבת, מגיל צעיר ועד ישיש בן 82 הרוצח את אשתו בת ה70+.. זה העולם שאת היית רוצה להנחיל לבתך? אין לי פתרון למצב הקיים,אבל אפשר לחזק מנגנוני הגנה שנמצאים אצל כל אחד מאיתנו.אפשר ללמוד איך להיות אסרטיבי,איך להתמודד במצבי לחץ ומשבר,כולל היכולת להתמודד עם חוסר וודאות,והמציאות המאיימת,מפחידה שמסביבינו.לכן,זו לא הציניות החוגגת,ושמחה לאדינו,זו מציאות מנכרת של עולם אכזר,עולם של אינטרסים, אינטרסים כלכליים בעיקר.אלימות,הרס,הרג,לא יפתרו שום דבר,נהפוך הוא, הם רק יחמירו את המצב.ולכן,להבנתי,את חייבת לללמוד להתמודד עם המציאות, בצורה בוגרת ומקבלת.עלייך ללמוד ``לחרוק שניים``,להבליג,לתת למי שהשלטון והיכולת להחליט ולקבוע,מה לעשות,לפעול כמיטב הבנתו.התמקדי בעיקר באהבה העזה שלך לילדתך,ובספוק צרכיה הפיזיים,הרגשיים,האינטלקטואליים,והחברתיים, הקדישי תשומת לב למשפחתך,ונסי להתעלם,עד כמה שאפשר בכאוס הבטחוני סביבך.. מחשבות על זבנג וגמרנו,הן חסרות תוחלת..חבל על הזמן,והמאמץ הרגשי והאינטלקטואלי שאת משקיעה בפנטזייה כזו.