הצירוף "עי" במלים זרות

[מענדעלע]

הצירוף "עי" במלים זרות

לעיתים אני נתקל בצירוף "עי" לסימון תנועת ei במילים זרות ("סאדאם כוסעין", למשל, ולא "כוסיין"). אני משער שהסיבה היא משום שכך תהיה הקריאה נכונה עבור כל דוברי האידיש (שכן "יי" באידיש פולנית נקראת ai). האם קיים כלל כזה?

 

[בן אהרון]

הכלל הקובע

לצורת הכתיבה, היא, כנראה, יכולת השמיעה של הכותב. המילה חוסיין, נכתבת בשני י´ ולא בכדי, כי כך מאייתים בעברית את הניקוד ציירה. ברצותו של הכותב יכתוב חוסיין, או חוסעין. מאחר וזו מילה נייטראלית באידיש וגם בעברית. זה כבר בתחום הרשות. אלה שכותבים כוסעין או כוסיין ב-כ´ - על דעתם בלבד. כי האות ח´ הגרונית היא הברה שמית ויש לכתוב אותה ב-ח´ ולא ב-כ´ אם מישהו ישים, במקרה, דגש ב- כ´ הוא יקלע לדעתי, על עיסוקה העתיק של האמא, של אותו חוסיין. אבל זה כבר ממש לא באידיש.

 

[ייִדישיסט]

לפי כללי ייוו"א:

1) אין תנועה כזאת עי, אלא יי (ללא פת"ח). או עיִ (עם חיריק) במילים כמו: העברעיִש וכו´, או כאשר האות יו"ד מציינת הברה, כמו בשם המשפחה (של המשורר הנדון בעונג @ שבת הבא): לעיעלעס - LEYELES. לע יע לעס (שלוש הברות). 2) בשום אופן לא משתמשים באות ח´ ביידיש אלא במילים ממקור עברי, ולכן אפשר לכתוב רק כוסיין ולא אחרת.

 

[בן אהרון]

לפי כללי

אהלן כוסי, וואס מאכט עפעס אן אראבער? האידיש לא מתאימה למזרח התיכון. מה לעשות? אבל ערבית ועברית שפות אחיות. ולכן ראוי לעשות, רביזיה בכללים, מתקופת תרפפ"ו. באשכנז המושלגת, בציפיה למשיח צדקנו.

 

[מענדעלע]

אז עלינו על כלל חדש באידיש חרדית

כך, לפחות, בעיתון "דער אלגעמיינער זשורנאל" - תנועת ei במלים זרות נכתבת תמיד "עי" ולא "יי". אשר לשם "לעיעלעס" - אני משער שהוא נגזר מ"לאה", ואם-כן הכתיב הנכון הוא בכלל "לאהלעס" (ובכתיב חרדי: לאה´לע´ס).

 

[ייִדישיסט]

לגבי לעיעלעס:

קודם כל, המשורר עצמו בחר בשם זה לעצמו, הוא שימש אותו כפסוודנים (שם-עט) ולאחר מכן גם כשמו העיקרי. בלקסיקון של סופרי ומשוררי היידיש אינו מוזכר כלל השם המקורי שלו. מכאן שכאשר בן אדם מציין את שמו "לעיעלעס" וכך חותם על רוב יצירותיו, אנחנו לא יכולים לשנות את שמו. שנית, כל תחום המטרונימיקה (מתן שמות לפי האם/חותנת) הינו כזה: השמות שניתנים אינם נכתבים כמקור העברי שלהם. לדוגמא: ריווקין ולא רבקין או ריבקין, למרות שמקור השם ב"רבקה. יש הרבה דוגמאות לכך אך אינן עולות בראשי בשעה מוקדמת זו. שלישית, ישנן מילים עבריות שנכנסו לתוך היידיש בשלב מוקדם יחסית והתאחו לתוך היידיש כאילו בה נולדו. מילים אלה בודדות אך קיימות וכותבים אותן כאילו מקורן לא-עברי. (אין לי כרגע דוגמאות לכך) רביעית, בדרך כלל, המילים ממקור עברי ניתנות לזיהוי מידי ליודעי שפת-קודש, לעומת זאת מקור השם "לעיעלעס" אינו ברור כלל ועיקר. גם אם היית כותב "לאהלעס" היו חושבים שזה מישהו שאשתו או חמותו קוראים לה לאה אבל לא שמישהי לפני 300 או 500 שנה החזיקה בשם זה.

 

[קאַטאָוועס]

דוגמאות למילים שנכנסו בשלב מוקדם

מאד הן: זיידע - מצ´כית. יענטע - מאיטלקית gentile טשאָלנט - מצרפתית chaud lent

 

[zimes]

ומעברית?

ד"א - מענין, יידישיסט, מה שאתה אומר על שמות המשפחה. מצד שני - האם זו לא דוגמה ל"כתיב הרוסי" של יידיש? (זה שאתה משכתב לכתיב תקני, אני מתכוונת.)

 

[קאַטאָוועס]

בעברית יש בלי סוף. כבר במשפט

הראשון ביידיש מופיע 1272 מופיעים מחזור, בית הכנסת וזה במשפט אחד

 

[zimes]

תחזור להודעה של יידישיסט

ותראה למה לא היו לו דוגמאות.

 

[ייִדישיסט]

באַלעבאָס = בעל-הבית

וזוהי דוגמא למילה שנכתבת גם בכתיב העברי שלה וגם בכתיב הפונטי התיקני. [למרות שוינריך מציין אחרת במילונו, לפי כללי ייוו"א זה אפשרי] ישנן עוד מילים ספורות כאלה אך איני זוכר אותן כעת.

 

[מענדעלע]

א סאך

ראיתי את המלה נכתבת כך, למרות שמקורה ב"סך" העברי.

 

[ייִדישיסט]

אסאך או א סאך - לא תיקני

בגלל זה לא הבאתי את הדוגמא הזאת.

 

[מענדעלע]

"ריווקין" אינו דוגמא טובה

1. גזירת השם "ריווקין" מ"רבקה" היא רוסית ולא אידית, כלומר שהשם "רבקה" עבר דרך רוסית בדרכו מעברית לאידיש. כך גם שמות כמו "אבראמאוויטש" וכדומה. "לאהלעס" לעומת זאת היא צורה אידית מובהקת. 2. גם בעברית, אדם הקורא לעצמו "בן משה" - לא ניתן לדעת אם זהו שם משפחתו או שם אביו. וכמדומני שכך הוא ברוסית בשמות המסתיימים ב"וויטש".