כעובד מסור במפעל, (אולי מסור משיקולים כלכליים, לקדם מטרותיי המשפחתיות),
לא תמיד ניצלתי את חופשותיי השנתיות - (שבועיים בשנה) - לנוח בבית, או לצאת לנופש מחוץ לעיר.
אחראי על התחבורה הפנימית במפעל, לשנע תהליכי יצור מתחנה לתחנה בתוך המפעל, עד למוצר המוגמר.
וכשהתבקשתי על ידי הממונים להישאר לעבוד בימי החופשה, הסכמתי ונשארתי לעבוד.
באחת החופשות השנתיות שלא התבקשתי להישאר לעבוד, החלטנו רעייתי ואני, לצאת לכמה ימים לנופש, ומאחר שגרנו בדרום, בחרנו לצאת לעיר נתניה, עיר של ים.
הגענו לדירה ששכרנו לכמה ימים בנתניה, לא רחוק מהים. ולמחרת בבוקר ירדנו לשפת הים להנות מיופיו של הים, ומן ההתנתקות משגרת היומיום המתישה.
בילינו כמה שעות בים, וכשהשמש עמדה בצהריי היום, קיפלנו את הציוד, סגרנו את השמשייה וחזרנו לדירה לנוח.
אחרי הצהריים לקראת השעה ארבע, רעייתי ביקשה, הציעה שנרד שוב לים.
אני סברתי מאחר שבילינו כל הבוקר בים, שנצא לטייל בעיר. אך רעייתי היקרה שכנעה אותי שכדאי לרדת עוד פעם לים, בנימוק שלא יודעים מתי יזדמן לנו שוב לנסוע לים. וירדנו לים.
אחרי מנוחה על החול החמים והנעים החלטתי להיכנס לטבול בים.
שחיתי והתרחקתי מהמתרחצים, לעבר המים העמוקים. אז הפסקתי לחתור. שכבתי להנאתי על הגב ועצמתי עיני, מתמסר לתנועת הגלים
המנענעים אותי כנענוע תינוק בעריסה.
למרות שאון הים המונוטוני, קלטתי קולות חנוקים. הרמתי ראשי מן המים וראיתי במרחק לא רב, שני ילדים, (מאוחר יותר התברר שהם אחים).
ילד קטן, אולי בן 7, רוכב על גבו של אחיו, (אולי בן 10), בחיבוק חונק מאחור. בוכים שניהם ומתאמצים בשארית כוחותיהם לצוף על המים, כשפחד נוראי נשקף מעיניהם.
בנקודה זו אזכיר, לפני שנים הרבה עברתי קורס מצילים ולא ידעתי שיום אצטרך, לנסות להציל נפש אדם.
חתרתי והגעתי אליהם כשחיוך על פני, אך ליבי הולם בקצב מוגבר.
(בקורס למדתי איך להציל אדם אחד, וכאן היו שניים). שחררתי תוך כדי מילים מרגיעות, אחיזתו של הילד הקטן מצוואר אחיו, ונטלתי אותו על גבי, בהבטחה שהכל יהיה בסדר, שאנחנו נצא מזה.
אחיו בן ה10 מעודד מגישתי השקטה החייכנית, (בתוכי רעדתי), החל לשחות לצידי.
שחיתי את המרחק כשהילד הקטן על גבי, ואחיו לצידי, עד שהגענו לחוף ויצאנו שלושתנו מן המים.
התברר ששני הילדים נקלעו למים העמוקים, אחרי שטיפסו יחד עם קבוצת ילדים, על שובר הגלים שנכנס עמוק לים והתנתקו ממנו.
שמחתי ששמעתי בעצת רעייתי, לרדת שוב, אותו אחר צהריים, לים.
נערך לאחרונה ב: