שני דברים חשובים
א. הניסוי היה על חולי סוכרת סוג 2, אלה שסובלים מתנגודת אינסולין. לא חסר להם אינסולין, הם רק לא מצליחים להשתמש בו ביעילות. ואז נותנים להם עוד. יופי. מלכתחילה לא הייתי מצפה להרבה מניסוי כזה. וכשמבינים את ההקשר זה הישג לא מבוטל. צריך לחכות לניסוי בו משווים אינסולין בגלולה מול אינסולין בזריקה.
ב. גם אם התרופה לא מאד יעילה, יש כאן הישג פרמקוקינטי לא מבוטל, שהוא לכשעצמו פריצת דרך ענקית. להצליח לקחת הורמון רגיש כמו אינסולין כל הדרך מהפה, דרך מערכת העיכול ועד ספיגה בדם תוך שימור תכונותיו זה הישג לא פשוט שמצריך הבנה מעמיקה ופריצת דרך רפואית לא טריוויאלית. אחרי הכל יש סיבה למה נותנים אינסולין בזריקות כבר כמעט 100 שנה - מערכת העיכול שלנו מפרקת כמעט כל חלבון שנכנס אליה למרכיביו.
גם אם התרופה הספציפית הזו לא תוכר כיעילה, הטכנולוגיה הפרמקוקינטית שעומדת בבסיסה עשויה לעזור לפתח תרופות יותר יעילות בהמשך.
 
ולבסוף, כהרגלי, הדיסקליימר הקבוע סביב כתבות של איתי גל. לקרוא בזהירות ובספקנות, ולוודא שיש בקרבת מקום רופא או תרופות מתאימות לטיפול בתופעות הלוואי.