הצללים כהים

[שירה כמים 1959]

הצללים כהים כהים כהים
ואל השמיים
הכחולים כחולים כחולים
(כך אני משערת
מבעד לתריס הסגור)

 

[פילוסוף רוחני33]

הצללים כהים כהים כהים
ואל השמיים
הכחולים כחולים כחולים
(כך אני משערת
מבעד לתריס הסגור)

מרגש ועצוב, יפה.

 

[שירה כמים 1959]

מרגש ועצוב, יפה.

תודה רבה

 

[שירה כמים 1959]

הצללים הבשילו ונחרדו מרבצם
כל היום התנועעו
היה להם חם
עכשיו הצללים פועים
אל המזח
אל המזח החם

 

[שירה כמים 1959]

הצללים הבשילו ונחרדו מרבצם
כל היום התנועעו
היה להם חם
עכשיו הצללים פועים
אל המזח
אל המזח החם

 

[שירה כמים 1959]

האבל
הסבל
הדיכאון
כל אלה מתכנסים כאן ובגאון
זוקפים את גוום, הראש אל
הרחק הרחק הרחק מכאן -
שם מולכים זרים לא מוכרים
פעם התהדהדו בי
עכשיו אר ממרחקים אני שומעת אותם שרים

 

[שירה כמים 1959]

כוח
כוח
אין כבר למי לפנות שייתן כוח
אז תתמתחי עוד קצת
אלוהים שכח אותך ועזב
זאת האמת
ילדונת זקנה
כמו אבא ואמא
אלוהים לא מציעה נחמה
אז תתמחתחי עוד קצת
אין לך מה לחפש בשום פינה
וגם לא בתקרה
תתמתחי עוד קצת
תאמרי לאיברים היגעים
בואו
נתחיל
מהתחלה

 

[שירה כמים 1959]

התיקרה נמוכה
נמוכה מדי
נמוכה מאוד
שלא תיפול עלי

 

[שירה כמים 1959]

לא נפלה.
קמתי
הלכתי
זזתי
התיימרתי
היתמרתי
זהרתי
בלב הקמטים ומפולת הבשר

 

[שירה כמים 1959]

סופרמן
בוא להציל אותי
מקולות יריקות השכן בחצר
בנוף הפסטורלי הזה
עם השמש החורפית
ועלי העצים
כשאני יושבת על המרפסת עם החתול
סופרמן
בוא להציל אותי מהמהלומות שאני חוטפת
מהדפיקות שהם דופקים לי את הראש בקיר
שוב ושוב ושוב עד שאני נעלמת , בוא להציל אותי
מההתעוררות בבמיטה שלי עם אימא שלי, בפנים אטומות,
בעיניים ריקות ובלי מילה, בידיה מניחה מגבות רטובות על מצחי.
בוא להציל אותי מעכשיו
סופרמן
ובוא להציל אותי מאז
שהוא עכשיו
כי אלוהים אבד אי שם
וצ'יפופו גם הוא לא עונה,
בוא להציל אותי,
סופרמן.

 

[שירה כמים 1959]

מעייף להילחם
בגיל שישים ושלוש
ברצועות שעדיין נופלות עלייך בלי רצונך
ואת בת שש או שבע
והראש שמוטח שוב ושוב בקיר
זה מתיש
גם בגיל שישים ושלוש
זה עדיין מתיש
לכן נדרש סופרמן
שיעצור את הרצועות כשהן באויר
ואת הידיים שתוקעות את הראש שלי בקיר
שוב ושוב ושוב
יבלום
לפני
שנחבט הראש בקיר
כי אין כוח
כבר עייפות גדולה גדולה
יומולדת שמח לי
אני בת שישים ושלוש שנה
ודרוש סופרמן.
עדיין.

 

[שירה כמים 1959]

אני מנסה להסביר מה עובר עלי
אני מנסה להסביר:
פלשבקים.
אה, אני מבינה,
בפעם הטריליארד שאני מסבירה לעצמי,
אני מבינה. בסך הכול נכנסת לאולם
מלא עשרות מסכי טלויזיה פועלים, זה הכול,
עכשיו תתחילי לכבות
את המסך הזה
והמסך הזה
והמסך הזה
עד שתישארי עם אחד שקוראים לו "עכשיו"
שקוראים לו "אפשר לנשום".
רק תכבי.
את מכבה?

 

[שירה כמים 1959]

אבל לפני שאת מכבה
האם את בכלל מודעת לכך שאת
בחדר עם המון מסכי טלויזיה?
האם את רואה את מסכי הטלויזיה?
האם יש לך יד להישלף היישר ממוחך
אל מסך עם אצבע מורה
שתלחץ
ותכבה?
או אולי בכלל יש לך שלט?
האם את בכלל רואה את מסכי הטלויזיה
כאשר את כל כך מסונוורת מרצידתם הבלתי פוסקת?
האם את בכלל שומעת את הקולות שעולים מהמכשירים
כאשר את מוחרשת
נחרשת
על ידם
מכדי לשמוע
מכדי להבחין
מה את שומעת?
המולת אינסוף באוזנייך ובעינייך
ואת אפילו אינך יודעת

 

[שירה כמים 1959]

את מי אימא ואבא
אוהבים
ואת מי הם
כותשים
תפסיקי להביט על זה
יש לך מסך חדש
קוראים לו : עץ
קוראים לו : לביבות כרובית טבעוניות
קוראים לו : בין ערביים נעימים יש עוד תקווה
קוראים לו : שמישהו עוד יחבק אותך

 

[שירה כמים 1959]

מ
נ
ו
ח
ה
שינוחו המנוחים על משכבם
ויתנו לי
מ
נ
ו
ח
ה

 

[מקוששת מילים]

מה שאני מקבלת מהכתיבה שלך רוצה לתת לך חיבוק.

 

[שירה כמים 1959]

מה שאני מקבלת מהכתיבה שלך רוצה לתת לך חיבוק.

תודה רבה רבה
החיבוק מתקבל בברכה

 

[שירה כמים 1959]

מה
את
רוצה

 

[שירה כמים 1959]

אין צללים
אין כלום
ריק
מבלעדם

 

[שירה כמים 1959]

מי אני
אם אין לי נרקיס שיונק את העוצמה שלי
ומטעין אותי בריק שלו
מי אני