הצל שברקע

[עוצמת רגשות]

הצל שברקע

שלום. האסון שלנו קרה לפני 8 חודשים בערך וזו התקופה הקשה בחיי. לפעמים אני מצליחה לא לשקוע במחשבות על מה שקרה ובעצב, אבל כמעט תמיד ההרגשה הטובה לא נמשכת יותר מדי...אחרי זמן קצר מאוד המחשבות חוזרות ואני אפילו כועסת על עצמי שהעזתי לשכוח. אני מרגישה שיש מין צל ברקע שמלווה את חיי ולא מרפה. אני רוצה ולא רוצה להרפות , רוצה לחזור לחיים שהיו לפני...ולא מצליחה... כל חיוך מלווה בתחושת אשם ובתחושת מחנק....

 

[תמי ס]

אין ספק, זו התקופה הקשה בחייך

ומי כמוני מבינה זאת. אף פעם לא חשבתי שאחווה כאב כזה. העוצמה של הכאב היא כה גדולה, כה בלתי נתפסת, הרגשה שמישהו תופס אותך בגרון ולא מרפה, לא מרפה. אותה עוצמת כאב הייתה לי כשאבי חלה ונפטר, חצי שנה לפני ההריון. ולא חשבתי שזה ייתכן, שהכאב יחזור במידה כזו. אני כבר לא כועסת על עצמי כשעוברות כמה שעות שבהן איני חושבת על התינוק שלי. להיפך אני מרגישה שאני נשאבת חזרה לחיים. הצל קיים, ולדעתי הוא יהיה שם תמיד. זה לא מסוג הדברים ששוכחים, או שעוברים הלאה. זה תמיד נשאר, ואני גם לא רוצה לשכוח. זה חלק ממני, חלק ממי שהייתי וחלק ממי שאהיה. אבל לקחתי החלטה, אני אצא מזה, אני אמשיך הלאה, אני אתגבר, אני אמשיך לחיות!!! מקווה בשביל כולכן, שתגיעו להחלטה, לתקווה, לאופטימיות... שיהיה לכולנו בהצלחה.