הצנון!

הצנון!

מבין שמונה האמרות של בן-אבויה המובאות בשמובאבות דרבי נתן כ"ד, ארבע מהן עוסקות בשאלת היחס בין התלמוד למעשה: "הלומד תורה ואין בו מעשים טובים, אין הוא יציב. הוא דומה לסיד הנימוח במים, לכוס שכל מה שיש בה נשפך, לרוכב על סוס ללא רסן לבלום ש'כיוון שאדם רוצה לרכבו, זורקו בבת אחת". יגל לבך, פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו. אבות ד,כ אלישע בן אבויה אומר, הלומד ילד למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר חדש. והלומד זקן למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר מחוק. רבי יוסי בר יהודה איש כפר הבבלי אומר, הלומד מן הקטנים למה הוא דומה, לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו. והלומד מן הזקנים למה הוא דומה, לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן. רבי אומר, אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו. יש קנקן חדש מלא ישן, וישן שאפילו חדש אין בו. ולבסוף סיפור הצנון: נפק אשכח זונה, תבעה [יצא ומצא זונה ותבעה]. אמרה ליה: ולאו אלישע בן אבויה את? עקר פולגא ממישרא בשבת ויהב לה [עקר צנון מתוך ערוגה בשבת ונתן לה]. אמרה: אחר הוא (בבלי, חגיגה, טו ע"א).
 

רפרם

New member
צ'יק

ראית את המאמר הארוך הזה? אולי כדאי גם לדבר על עניין ההתכחשות שמעורר הצנון, העקירה מהשורש?
 
למעלה