הצעה לדיון נפיץ...
אולי זה מתכון לשרשור מרשים באורכו אבל אני רוצה להעלות קושיה. כעו"סים של פרטים ומשפחות אנחנו במספר רב של תחומים אמורים לאבחן, או עבור עצמנו בראשית הטיפול או עבור גורמים רשמיים, את המצב האישי והמשפחתי של אנשים. לאבחנה שלנו כוח רב מאוד - עד אפילו רמה של הוצאה מן הבית (זהירות, טרולים) או קביעה של זכאות לשירות חיוני. אני אישית חש טרוד שאין די בלימודים של שלוש שנים לשם כך, כשהשנה הראשונה היא רק מבוא שבמבוא למדעי ההתנהגות ובכלל. אינני מרגיש שיש לי די כלים לבצע אבחנות כ"כ הרות גורל על תפקודם האישי (הרגשי-פסיכולוגי) בין השאר של אנשים. בתחושה שלי בגלל קוצר הזמן מנסים בלימודים להעניק בעיקר את נקודות המפתח, ישר מן המוכן, ולא חושפים מספיק לחשיבה ולמערך הידע והשיקולים שעומד לפני אבחנה. כך גם בלמידה לא מעמיקה מספיק של תהליך הטיפול ("ההתערבות") עצמו. האם עוד מישהו חש כמוני שלאור כובד האחראיות של המקצוע היה ראוי שההכשרה תהיה ארוכה יותר ומקיפה יותר? מה לדעתכם עוד היה צריך להיכלל או איך היה צריך לעשות זאת אחרת?
אולי זה מתכון לשרשור מרשים באורכו אבל אני רוצה להעלות קושיה. כעו"סים של פרטים ומשפחות אנחנו במספר רב של תחומים אמורים לאבחן, או עבור עצמנו בראשית הטיפול או עבור גורמים רשמיים, את המצב האישי והמשפחתי של אנשים. לאבחנה שלנו כוח רב מאוד - עד אפילו רמה של הוצאה מן הבית (זהירות, טרולים) או קביעה של זכאות לשירות חיוני. אני אישית חש טרוד שאין די בלימודים של שלוש שנים לשם כך, כשהשנה הראשונה היא רק מבוא שבמבוא למדעי ההתנהגות ובכלל. אינני מרגיש שיש לי די כלים לבצע אבחנות כ"כ הרות גורל על תפקודם האישי (הרגשי-פסיכולוגי) בין השאר של אנשים. בתחושה שלי בגלל קוצר הזמן מנסים בלימודים להעניק בעיקר את נקודות המפתח, ישר מן המוכן, ולא חושפים מספיק לחשיבה ולמערך הידע והשיקולים שעומד לפני אבחנה. כך גם בלמידה לא מעמיקה מספיק של תהליך הטיפול ("ההתערבות") עצמו. האם עוד מישהו חש כמוני שלאור כובד האחראיות של המקצוע היה ראוי שההכשרה תהיה ארוכה יותר ומקיפה יותר? מה לדעתכם עוד היה צריך להיכלל או איך היה צריך לעשות זאת אחרת?
אני, בהתנסות הקצרה שלי עד כה נתקלתי כבר כמה וכמה פעמים בהגדרות של "אם עם הפרעה גבולית" וכדו' (כמובן שמדובר באישה שלא ראתה פסיכיאטר מימיה ומעולם לא אובחנה, זו "אבחנה" של העו"סית כי האם "לא יציבה רגשית".)... זה עיצבן אותי ןגרם לי להמון סלידה ראשונית מהמקצוע, שכמובן התעדנה אח"כ (ונשבעתי לעצמי שבחיים לא אהיה כזה ולא אסכים לעבוד במקום שישחוק אותי כך שאתדרדר להיות כזה)...