"נשים יפות"
בתחילת המחלה קיבלתי מסבתא את הספר הזה, סביר להניח בגלל שסבתא חשדה לאחר שהורדתי המון ממשקלי ולא אכלתי כרגיל, כמו פעם. אני יודעת שהיא הביאה לי את הספר מתוך כוונות טובות, בכדי שאני יקרא ויראה אילו זוועות הנשים האלו עברו בגלל במחלה הזו, אילו נזקים הן גרמו לעצמן, וכמה חרטה שהן מביעות. אני לא כועסת עלייה אפילו במקצת, מכיוון שאני יודעת שהיא לא ידעה מה חומרת המצב, היא קיוותה שאקרא את הספר ואבין שמה שאני עושה זה טעות, היא קיוותה שעוד לא מאוחר מדיי, ואני יוכל לתפוס את עצמי ולהפסיק. זה לא עבד. להיפך. קראתי את הספר, ובמקום ללמוד מטעויות של אחרים (דבר שלא הייתי מסוגלת לעשות אז) לקחתי מסיפורן של הבנות "טיפים". הספר כן הפחיד אותי במידה כלשהי, אבל בנות חולות לא מתרכזות בנזק הפיזי והנפשי שהן גורמות לעצמן, הן לא יכולות. הנזק הפיזי בכלל לא שיקול מבחינתם. הדרך אל הרזון היא דרך ישרה, בלי להביט לצדדים, אין להן אלוהים. בספר התרכזתי יותר בכך שהבנות הללו, "השיגו את מטרתן" הן הגיעו לתת משקל, למרות שהן עצמן לא הרגישו ככה, אני רציתי להגיע לתת משקל. מהספר לקחתי רק "טיפים" ו"שיטות חדשות" להגיע אל הרזון... הספר נתן לי מוטיבציה להמשיך בהפרעות אכילה שלי, למעשה, הוא זרק אותי עמוק יותר אל תוך ההפרעות אכילה. הספר מומלץ לבנות בריאות. גם קריאה עם ההורים היא לא בריאה. אני לא ממליצה לתת לבנות חולות ספרים בנושא. כתבתי על כך בבלוג שלי, כולכם מוזמנים לקרוא.... שלי