פנתאון האלים האירים- חלק שני.
דַגדָה (Dagda) האל הגדול מכולם . פירוש שמו הוא אל טוב ( אין הכוונה לטוב מוסרי, אלא "טוב בכל דבר"). הוא מדונה גם "אדון הידע המושלם" ו"אבי הכל", ולעיתים קרובות מופיע שמו בצירוף ה"א הידיעה (הדגדה). לדגדה אין מקום מגורים מסוים, ועל כן הוא נחשב לישות הקרובה ביותר לאל אוניברסלי שהייתה לאירים. בדומה לאלים הקלטים של היבשת, גם לדגדה אין תכונות ייחודיות ואין הוא מתייחס להיבט מסוים של החיים. הופעתו החיצונית מחוספסת, ויש בכל רמז להיותו אל קדום שהצליח לשרוד את האלים המתוחכמים יותר שבאו אחריו לאירלנד. שלושת האטריבוטים של הדגדה הם אַלָּה כבדה כל-כך שהיה על הדגדה לשאתה על גלגלים, קדירה עצומה (קדרת השפע) ש"איש עוד לא הלך רעב ממנה" ונֵבֶל.
דוֹן (Donn). אל המתים. פירוש שמו הוא החוּם או הכהה. מקום מגוריו הוא טֶק נָהדוֹן ("הבית של דון") באי ליד חוף קֶרי. דון נחשב לאביהם של אנשי אירלנד, ונאמר עליו שהוא מזמן אותם "לבוא אל ביתו" לאחרם מותם. בספרות העתיקה נזכר דון כאחד מבני מיל, וכמי שבגלל עזות המצח שלו, לא הגיע אל אירלנד עם יתר אחיו. במרוצת הזמן גדלה חשיבותו, והוא מופיע הרבה בפולקלור האירי, שם הוא מייצג את הצד האפל של "העולם האחר".
טרי דה דנה שלושת אלי המלאכה של אירלנד. גויבניו הוא החָרָש, לוּכְטה הוא הנגר וקְרֶדְנה הוא הרוקע בברונזה. לקראת הקרב השני במויטורה* שיתפו פעולה השלושה, וייצרו ביחד את כלי הנשק המופלאים של הטואטה דה-דנאן.
לוּך (Lugh) אל השמש והכשרונות. לוך (לוּג) היה מוכר גם לקלטים של היבשת ושמו השתמר בשמות מקומות אחדים באירופה (בהם לוּגוּדוּנוּם היא לִיוֹן ולוּגוּבַאלְיוּם היא קַרְלְייל). באירלנד נוספו לו הכינויים סאמילדאנאך ("רב כשרונות") ו"בעל הזרועה הארוכה". לוך קשור בחגיגת הלוּאנסָה של ה- 1 באוגוסט. הלואנסה הייתה חגיגת אסיף, שנחוגה כמעט עד ימינו ונותרו בה מוטיבים אליליים ברורים.
מוֹריגוּ, בֵּייב, מאכָה (Morrigu, Badb, Macha) שלוש אלות המלחמה של אירלנד. מוריגוּ היא מלכה שֵד, בייב היא עורב ומאכה (מופיעה לעיתים בשם נאבאן) מייצגת את השיגעון. מניחים כי השלוש מייצגות שלושה היבטים של אלה אחת, וחיזוק להנחה זאת ניתן למצוא בטקסטים המזכירים את "שלוש המוריגות". נשקן של המוריגות הוא שליטתן באומנות הכישוף, והאימה שמטילה נוכחותן על בני האדם. הן מרבות לשנות את צורתן ומופיעות בדרך כלל בשדה המערכה בדמות עורבים עטויי ברדס.
מננן מק-ליר (Manannan Mac Lir ) אל הים. הפירוש המילולי של שמו הוא מננן בן ליר. אבל בשם מננן מהדהד שמו של האי מאן וניתן לפרשו "האיש מהאי מאן", ואת השם מק ליר אפשר לפרש גם כ"בן הים" (Lir היא צורת השייכות של המילה Ler – "ים" באירית). לעיתים נאמר כי ארצו של מננן היא טיר נאן-אוג ("ארץ הצעירים לנצח"), ולעיתים נאמר כי הוא חי באימיין אבאלך. שני מקומות דמיוניים אלה מצויים ליד חופי סקוטלנד ועל כן נהוג לקשור אותם לאי מאן, המצוי בין סקוטלנד ואירלנד. האטריבוטים של מננן הם חזירים הגדלים מחדש לאחר שהם נשחטים ונאכלים, ושק מעור עגוּר המכיל את כל אוצרות הטואטה, ויש אומרים כי הוא שחילק את הגבעות היפות של אירלנד לגיבורי הטואטה וייסד את חגיגת הנצחיות של גוֹיבְניוּ. * למידע נוסף ,ראה סיפורי המתילוגיה האירית, המחזור המיתי.
ביבליוגרפיה ממולצת:
לבנה ויהודה ליטני, "המיתולוגיה האירית" ,מפה-מיפוי והוצאה לאור, תל-אביב 2002.
Bardon, Jonathan, "A History of Ulster", The Blackstaff Press, 1992
Chadwick, Noar "The Celts", Penguin, 1970
Cross, Tom Peete and Solver, Clark Harris (eds.). "Ancient Irish Tales", Henry Holt, 1936.
המידע במאמר נלקח מתוך הספר "המיתולוגיה האירית" של לבנה ויהודה ליטני.