הצעת הנישואים שקיבלתי - חלק א´
קצת הקדמה... אני ועמית הכרנו בגן חובה (נכון נשמע קצת מוזר אבל זה אמיתי), היינו שכנים, לא באותו בניין אבל אחד ליד השני. בכיתה א´ היינו חברים, כל הזמן היינו יחד, בכיתה ומחוצה לה. לצערנו הוא עבר דירה לקצה השני של העיר ופה התנתקו הקשרים בנינו (כך חשבתי לפחות). בצעירותי הייתי בתנועת נוער- "מכבי צעיר" והיינו בהכנות לקראת הופעה במכביה, מהנהלת התנועה התבקשנו לקבל עוד ילדים לצורך ההופעה ובית סיפרו של עמית עלה בגורל- ושוב נפגשנו. היינו אז בכיתה ד´, ובאותה תקופה היתה לו חברה ארסית (כן, כבר בגיל הזה) אחרי שהיא ראתה שאנחנו מדברים ונזכרים בימים ההם היא תפסה אותי יום אחד ופשוט הזהירה אותי שאם היא רואה אותי מדברת איתו שוב- שאני יתכונן לקבל מכות (רואים שצדקתי לגבי הארסית), ואני ילדה בכיתה ד´- ילדה טובה לא מתעסקת עם בנות מסוכנות ומיד עשיתי את עצמי עסוקה ושאין לי זמן בשבילו. וככה זה נגמר (שוב ככה חשבתי...) בכיתה ט´ חברה שלי מהכיתה הוזמנה למסיבה שבה היה מישהו שהיא נדלקה עליו מתיכון אחר בעיר, כמובן כחברה טובה הצטרפתי אליה והפלא ופלא... שוב ראיתי את עמית, דיברנו מעט ושוב פה זה נגמר. התגייסתי לצבא ולאחר כמה חודשים הגיעה בחורה חדשה לבסיס, הצמידו אותה אלי, כל החפיפה היא לא מספיקה להסתכל עלי אחרי כמה דקות של מבטים ממנה שאלתי אותה מה קרה?? הכל בסדר?? והיא שאלה אותי אם אני זוכרת חבר שהיה לי בשם עמית? ואני מרוב בלבול לא זכרתי באותו רגע, היא הזכירה לי את היום שבו היא איימה עלי במכות (זוכרים את הארסית- היא חזרה), כמובן שהכל בסדר (למזלי) והתחלנו לצחוק בלי סוף. אחרי חודשיים- שלושה (בערך) התחלנו לעבוד במלצרות (כמה בנות מאותו הבסיס), יום אחד היא ניגשה אלי ואמרה לי שהיא סיפרה לו עלי (הם שכנים ועדיין בקשר טוב) ושהוא זכר אותי ומעוניין לדבר איתי, אני באותה תקופה התחלתי לצאת עם הברמן אז ממש לא התחשק לי שוב לראות אותו, היא לא ויתרה (עקשנית) ושמה לי את הפלאפון על האוזן ואמרה הנה עמית על הקו. השיחה היתה ממש נחמדה, הוא התחיל להגיד לי שהוא זוכר אותי ואת הנמשים היפים שלי (נו, באמת) ומאז המשכנו להיות בקשר טלפוני. ההמשך מיד...
קצת הקדמה... אני ועמית הכרנו בגן חובה (נכון נשמע קצת מוזר אבל זה אמיתי), היינו שכנים, לא באותו בניין אבל אחד ליד השני. בכיתה א´ היינו חברים, כל הזמן היינו יחד, בכיתה ומחוצה לה. לצערנו הוא עבר דירה לקצה השני של העיר ופה התנתקו הקשרים בנינו (כך חשבתי לפחות). בצעירותי הייתי בתנועת נוער- "מכבי צעיר" והיינו בהכנות לקראת הופעה במכביה, מהנהלת התנועה התבקשנו לקבל עוד ילדים לצורך ההופעה ובית סיפרו של עמית עלה בגורל- ושוב נפגשנו. היינו אז בכיתה ד´, ובאותה תקופה היתה לו חברה ארסית (כן, כבר בגיל הזה) אחרי שהיא ראתה שאנחנו מדברים ונזכרים בימים ההם היא תפסה אותי יום אחד ופשוט הזהירה אותי שאם היא רואה אותי מדברת איתו שוב- שאני יתכונן לקבל מכות (רואים שצדקתי לגבי הארסית), ואני ילדה בכיתה ד´- ילדה טובה לא מתעסקת עם בנות מסוכנות ומיד עשיתי את עצמי עסוקה ושאין לי זמן בשבילו. וככה זה נגמר (שוב ככה חשבתי...) בכיתה ט´ חברה שלי מהכיתה הוזמנה למסיבה שבה היה מישהו שהיא נדלקה עליו מתיכון אחר בעיר, כמובן כחברה טובה הצטרפתי אליה והפלא ופלא... שוב ראיתי את עמית, דיברנו מעט ושוב פה זה נגמר. התגייסתי לצבא ולאחר כמה חודשים הגיעה בחורה חדשה לבסיס, הצמידו אותה אלי, כל החפיפה היא לא מספיקה להסתכל עלי אחרי כמה דקות של מבטים ממנה שאלתי אותה מה קרה?? הכל בסדר?? והיא שאלה אותי אם אני זוכרת חבר שהיה לי בשם עמית? ואני מרוב בלבול לא זכרתי באותו רגע, היא הזכירה לי את היום שבו היא איימה עלי במכות (זוכרים את הארסית- היא חזרה), כמובן שהכל בסדר (למזלי) והתחלנו לצחוק בלי סוף. אחרי חודשיים- שלושה (בערך) התחלנו לעבוד במלצרות (כמה בנות מאותו הבסיס), יום אחד היא ניגשה אלי ואמרה לי שהיא סיפרה לו עלי (הם שכנים ועדיין בקשר טוב) ושהוא זכר אותי ומעוניין לדבר איתי, אני באותה תקופה התחלתי לצאת עם הברמן אז ממש לא התחשק לי שוב לראות אותו, היא לא ויתרה (עקשנית) ושמה לי את הפלאפון על האוזן ואמרה הנה עמית על הקו. השיחה היתה ממש נחמדה, הוא התחיל להגיד לי שהוא זוכר אותי ואת הנמשים היפים שלי (נו, באמת) ומאז המשכנו להיות בקשר טלפוני. ההמשך מיד...