שמעו סיפור... עינת גבע יועצת משפחתית
שלום רב, אני מכירה עוד ילדים שחוזרים מידי צהריים ומספרים לאימא כמה מסכנים הם היו בגן וכמה רע היה להם. אחת הסיבות או ליתר דיוק המטרות שילד מספר על אומללותו היא משום שהוא מבין בטעות שאימא שלו רוצה להקשיב דווקא לסיפורים מסוג זה. איך הוא חושב כך? בדרך כלל משום שאמו מאוד מתרשמת, נרעשת ויוצאת מגדרה לחפש עצה ולעשות משהו כדי להרגיע את הילד. הילד זוכה לים של תשומת לב, באופן בלתי מודע הוא מבין שאינו רוצה לוותר על היחס הרב הזה. והוא ממשיך ונוצר סוג של מעגל קסמים שכזה. אחת ההצעות שלי אליך היא : עם פגישתך עם הילדה ספרי לה על משהו טוב שקרה לך היום בעבודה, והזמיני אותה לספר לך חוויה טובה שהייתה לה בגן. אפשרות נוספת שהצעתי באחת ההדרכות לאם ועבדה פלאים היא, ספרי לילדה את סיפור הזן הבא:היה לוחם דגול שהיה בלתי מנוצח. כאשר בגר ובא בימים,התיישב בכפר נידח ופתח בית –ספר ללוחמים. בבוא העת קם לוחם צעיר שהצליח לנצח כל מתנגד שלו. הטכניקה הייתה פשוטה הוא חיכה שהמתנגד יעשה תנועה ראשונה, ואז השתמש בתנועה של המתנגד כדי להכניע אותו. ואז שמע על המורה ,והזמין את המורה הדגול להתמודד איתו. קבעו יום ושעה. כל תושבי הכפר והכפרים הסמוכים הגיעו. הלוחם הצעיר כדרכו חיכה שהלוחם יעשה תנועה. והזקן לא זז. ואז הוא התחיל לגדף , לקלל אותו לדורותיו. הוא לא זז. אחרי שעתיים ארוכות הוא הודה בתבוסה והלך.איך יכולת? , הוא העליב אותך , פגע בך, בבני משפחתך , בדורות הקודמים, הבאים, איך יכולת לא להגיב?הוא ענה: תגידו כשבא אליכם אורח ומביא לכם שי ואתם לא לוקחים אצל מי הוא נשאר? *הקללה נשארה אצל הלוחם. מישהו נותן , אנחנו לא חייבים לקחת. אותה אם חשבה מה הילדה תבין? ובכל זאת ,קיבלה את העצה וספרה את הסיפור לילדתה. למרבה פליאתה חזרה ביתה למחרת מהגן ואמרה לה: אורן אמר לי מילות לא יפות ולא לקחתי אותן. • המסקנה: ילדים /אנשים יכולים לומר לנו כל מיני "ברכות" , אנחנו יכולים לבחור לא לקחת ואז זה נשאר בגדר שי שמגישים לי. • מה דעתך? עינת גבע יועצת משפחתית, מכון אדלר.
