קטיעות גפיים - מאתר הכנסת
קטיעות גפיים תאריך: כ"ח תמוז תשס"ב, (8/7/2002) בעקבות תחקיר ”7 ימים” על
קטיעות גפיים שלא לצורך בקרב חולי סכרת, קיימה היום ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בראשות ח”כ דוד טל, דיון חירום בנושא. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בראשות ח”כ דוד טל, קיימה היום דיון בנושא קטיעת גפיים לחולי סכרת, בהשתתפות נציגי משרד הבריאות, קופות החולים, אורטופדים, נציגי חולים וצרכני בריאות ומשתתפים רבים נוספים. ח”כ עמיר פרץ אמר שבישראל נוצר מצב חדש, שבו פעולה רפואית של קטיעה, שהינה בלתי הפיכה, אינה ננקטת כאלטרנטיבה אחרונה, אלא הרבה לפני כן. ח”כ דוד טל ציין כי מן הפרסום בתקשורת עולה שלפחות בחלק מן המקרים ניתן היה להציל רגלי החולים, וכי הרפואה הקונביוציונלית אולי ממהרת להגיע להחלטה על קטיעה במקרים בהם הרופאים האלטרנטיבים, כגון דר` שיראקי ודר` ליפו שהוזכרו בכתבה, נוקטים גישה שונה, המונעת את הקטיעה. ד”ר ברלוביץ`, משנה למנכ”ל משרד הבריאות, פתח ב”הודאה” כי יש מקום רב לשיפור השירות הרפואי לחולי הסכרת – השירותים שניתנים כעת אינם עונים על הצרכים, אמר. ללא תוספת לתקציב הבריאות הבעיה לא תיפתר; מכאן ועד להגעה למסקנה שכורתים רגליים שלא לצורך המרחק רב, ואני מזמין כל אדם שטוען כך, להגיש תלונה למשרד הבריאות על התרשלות בתפקיד. ד”ר ברלוביץ` הזכיר כי המשרד חייב לתמוך ברפואה מוכרת מבחינה מדעית ולא ב ”רפואה של תחושת בטן”, כהגדרתו. לפי רישומי משרד הבריאות, שיעור הקטיעות בישראל אינו שונה מן המקובל בעולם המערבי, ציין. ח”כ תמר גוז`נסקי אמרה כי אין מדובר ב”תרופה סודית” שבה משתמשים הרופאים שהוזכרו בכתבה, אלא בגישה שונה כלפי החולים. הטענה שמדובר בשיקולים כלכליים שהם אלו שמונעים את הקטיעות, אין לה על מה להסתמך, שכן אין כל תחשיב כלכלי לגבי עלות איכות החיים הניתנת למי שנמנעת קטיעתו,אמרה. פרופ` בס, מנהל מחלקה לכירורגיית כלי דם, אסף הרופא: המהלך הטבעי של כל חולה רגליים סוכרתי הינו ש –70% יגיעו לקטיעה ו – 30% יבריאו. לדבריו, כן יש תחשיבים לגבי שני סוגי הטיפול, וניתוח כלי הדם הוא הזול ביותר. ד”ר ליפו, אחד הרופאים שהוזכר בתחקיר, אמר כי הוא מנסה להתאים לכל חולה את תרכובת החומרים שמתאימה לו, וזו דרך פעילה שאינה מתאימה לקריטריונים הרגילים של מחקר מדעי. ”עיקר השיטה שאנו משתמשים בה מסתמכת על ניסיון, גישושים ועל סייעתא דשמייא”, אמר. הוא ציין כי יש מקרים בהם הוא מבין שהחולה בסיכון ושולח אותו מייד לקטיעה, ובמקרים גבוליים הוא מציג לחולה את כל האפשרויות העומדות בפניו. אין מדובר ב”שחור ולבן”, ויש הרבה מקרים של התלבטות. ד”ר ליפו אמר שגם אם שיעור הקטיעה בישראל דומה למדינות אחרות, ניתן להגיע לשעורי קטיעות הרבה יותר נמוכים. ח”כ אברהם רביץ, ציין שהחולים עצמם הם שותפים לא פחות חשובים להצלחת הטיפול במקרה של סכרת; מצד שני, את מסירות הצוות לא ניתן ללמוד בשום אוניברסיטה. ח”כ אילן גילאון,אמר שאם הפתרון הוא ביותר מניעה ופחות טיפול, לא ברור מדוע משרד הבריאות לא משקיע בכך יותר משאבים? ח”כ גילאון ביקש ממשרד הבריאות לבדוק לאלתר את שיטת הטיפול של ד”ר ליפו וד”ר שוראקי ולתמוך בה אם תמצא כיעילה; לחלופין, לאסור אותה כ”רפואת אליל”. ד”ר זיגנר, מנהל המחלקה לשיקום אורטופדי בבי”ח תל השומר, אמר כי 80% מחולי המחלקה הם חולי סכרת. ”קטעתי הרבה רגליים שהוזנחו בטיפול על ידי הרופאים המוזכרים בכתבה”, אמר. טיפול סיעודי, הטרייה והחלפת תחבושות יכולים למנוע את מרבית הפצעים, ואין מקום לקיים רפואה בכוך אפל או במאורה מסתורית, נחבאת מעין הציבור” . בתגובה הודיע ד”ר ברלוביץ` כי הוא מתחייב לממן מחקר שיבדוק את עבודותיהם של ד”ר שוראקי וד”ר ליפו, על מנת לוודא שהם עומדים בקריטריונים מדעיים. פרופ` רביד, יו”ר המועצה המדעית של האגודה הישראלית לסכרת: חזרה על פעולה אין פרושה שהיא מצליחה; ניסיון רפואי חייב להיות מתועד ומדוד בכלים מדעיים. ח”כ דוד טל קרא למשרד הבריאות להקים מרכזים לרפואה מונעת לחולי סכרת, ולהחליט האם השיטה אותה נוקטים שני הרופאים הינה מסכנת חייהם, ואז למנוע אותה, או לחילופין משפרת את איכות חייהם של החולים, ובמקרה זה לתמוך בה. כל הזכויות שמורות לכנסת ישראל
