הקדמה לסיפור אולי-לתחרות
- פותח הנושא Lu Tze
- פורסם בתאריך
והסיפור עצמו:
הם היו שני אנשים שנראו הפכים מושלמים. האחד היה הר-אדם בעל פלג גוף עליון מפותח שעמד בצורה כפופה, כתוצאה מאינספור הפעמים שבהן היה צריך להתקופף כדי לעבור במשקופים. הוא נשען על גרזן קרב בעל ידית ארוכה וזז בחוסר נוחות. השני היה אדם נמוך וזקן. אפשר היה לראות שאפילו בשיא גודלו הוא לא הגיע ליותר ממטר חמישים. מאז הוא איבד 30 סנטימטרים ועל גבו היה כובע גדול, מאותם כובעים עגולים שחביבים על הסינים והוא עמד בנינוחות כשהוא מפזם לעצמו נעימה אוריינטלית. הם עמדו בפינת רחוב בירושלים ומשכו מבטים מהעוברים ברחוב. "אנחנו מהצגה" אמר האדם גדל המימדים בקול עמוק. לפעמים חייך האדם הזקן והקטן מראה פה בעל שלוש שניים. "עוד כמה דקות" אמר האיש הקטן "עוד כמה דקות, פרדריק, וכל המעגל יתחיל מההתחלה..." האיש הגדול הוציא נהמה מפיו "כן, שוב להגן על איזה שרימפס קטן שלא רוצה לעשות ת´עבודה שלו" האיש הקטן ציקצק בשפתיו "שרימפס זה רבים ואילו שרימפ זה יחיד. הייתי תחת הרושם שגרמנית ואנגלית הן שפות דומות" "אנחנו מהצגה" אמר פרדריק לאדם שנעץ בהם את מבטו. "כן" הוסיף הקטן "קוראים לזה ´עלייתו ונפילתו של האל מורדוס´ אנחנו מציגים את זה הרבה פעמים אבל כל פעם זה שונה. רק קצת" אמר וקרץ. הם חזרו לדבר בינהם לבין עצמם. "יוקישו לו ציאו ופרדריק בן-וילהלם אומרים שהם שחקנים. נמאס לי כבר מזה" אמר פרדריק. "לא טוב להיות פסימיסט, זה מזיק לעיכול. חוץ מזה. אתה כבר עושה את זה אלפי שנים. למה נמאס עכשיו?" פרדריק שוב נהם "נמאס לי. תמיד אותו הדבר. למצוא נשא לקמע ותמיד איזה דג רקק קטנטן," פרדריק צימצם את הרווח שבין אצבעותיו והראה את ידו ללו ציאו "להשיג את הקמע, להרוג את מורדוס לפני שיגיע לנירוונה... די! צריך שינוי" "שקט, אני חושב שהוא בא. קוראים לו.." הוא הוציא מכיס גלימתו מגילה כתובה בסינית וקרא בה "...ארנון עמיחי" פרדריק הסב את מבטו לכיוון ארנון. הוא ראה שלוש נערים כבני 16. הראשון היה גבוה מאוד, כמעט כמו פרדריק, ובעל קרחת. השני היה נמוך יותר, בעל תספורת קוצים ומדי פעם הוא נתן מכה לנער השלישי שניסה להתחמק מהמכות ללא הצלחה. הוא הלך בצורה כפופה, למרות שהוא בכל מקרה היה די נמוך, בעל שיער שסורק לצד ונראה ככזה שבישבילו פעולה כמו להרים את הסנדוויץ´ שלו לפה היתה התעמלות. "מה? הקטנצ´יק הזה?!? הוא לא יוכל אפילו להרים את הקמע!" התלונן פרדריק. לו ציאו הטביע את פרצופו בתוך המפה "לפי מה שכתוב פה האיש בעל השיער המחודד הוא ארנון" "טוב. אני מקווה שהוא ישבור לחלשלוש את היד" אמר פרדריק ברשעות. לו ציאו שיפשף את סנטרו. "המ.. דוקא התרגלתי לנשאים חלשים. זה שומר אותך בכושר" "כן.. לא משנה. תהיה לי פחות עבודה. אני בטח לא אהיה צריך לסחוב אותו על הידיים שלי כמו הזה פעם שעברה, למרות שזה היה כיף" "כן, יותר מעניין אבל לא יותר קל" "מי צריך שיהיה קל? זה לא מעניין ככה" "אם אתה רוצה אפשר ללכת לאפשרות השנייה. הוא בטח ממש חלש, כן?" פרדריק גיחך "מה? לוותר על הזדמנות לעבוד עם מישהו נרמלי פעם בחיים? בעצם, אני לא צריך ´נורמלי´. כן.. אפשרות שניה" "אז החלטנו?" שאל לו ציאו. פרדריק הינהן בראשו. בדיוק אז הנערים שמו לב לשני האנשים "מה זה פה?" שאל ארנון "קרקס?" "לא." אמר לו ציאו בחיוך "אנחנו מהצגה. ´עלייתו ונפילתו של האל מורדוס. אנחנו מראים את זה הרבה פעמים. לפעמים זה קצת שונה, אבל יותר טוב כשזה לא"
הם היו שני אנשים שנראו הפכים מושלמים. האחד היה הר-אדם בעל פלג גוף עליון מפותח שעמד בצורה כפופה, כתוצאה מאינספור הפעמים שבהן היה צריך להתקופף כדי לעבור במשקופים. הוא נשען על גרזן קרב בעל ידית ארוכה וזז בחוסר נוחות. השני היה אדם נמוך וזקן. אפשר היה לראות שאפילו בשיא גודלו הוא לא הגיע ליותר ממטר חמישים. מאז הוא איבד 30 סנטימטרים ועל גבו היה כובע גדול, מאותם כובעים עגולים שחביבים על הסינים והוא עמד בנינוחות כשהוא מפזם לעצמו נעימה אוריינטלית. הם עמדו בפינת רחוב בירושלים ומשכו מבטים מהעוברים ברחוב. "אנחנו מהצגה" אמר האדם גדל המימדים בקול עמוק. לפעמים חייך האדם הזקן והקטן מראה פה בעל שלוש שניים. "עוד כמה דקות" אמר האיש הקטן "עוד כמה דקות, פרדריק, וכל המעגל יתחיל מההתחלה..." האיש הגדול הוציא נהמה מפיו "כן, שוב להגן על איזה שרימפס קטן שלא רוצה לעשות ת´עבודה שלו" האיש הקטן ציקצק בשפתיו "שרימפס זה רבים ואילו שרימפ זה יחיד. הייתי תחת הרושם שגרמנית ואנגלית הן שפות דומות" "אנחנו מהצגה" אמר פרדריק לאדם שנעץ בהם את מבטו. "כן" הוסיף הקטן "קוראים לזה ´עלייתו ונפילתו של האל מורדוס´ אנחנו מציגים את זה הרבה פעמים אבל כל פעם זה שונה. רק קצת" אמר וקרץ. הם חזרו לדבר בינהם לבין עצמם. "יוקישו לו ציאו ופרדריק בן-וילהלם אומרים שהם שחקנים. נמאס לי כבר מזה" אמר פרדריק. "לא טוב להיות פסימיסט, זה מזיק לעיכול. חוץ מזה. אתה כבר עושה את זה אלפי שנים. למה נמאס עכשיו?" פרדריק שוב נהם "נמאס לי. תמיד אותו הדבר. למצוא נשא לקמע ותמיד איזה דג רקק קטנטן," פרדריק צימצם את הרווח שבין אצבעותיו והראה את ידו ללו ציאו "להשיג את הקמע, להרוג את מורדוס לפני שיגיע לנירוונה... די! צריך שינוי" "שקט, אני חושב שהוא בא. קוראים לו.." הוא הוציא מכיס גלימתו מגילה כתובה בסינית וקרא בה "...ארנון עמיחי" פרדריק הסב את מבטו לכיוון ארנון. הוא ראה שלוש נערים כבני 16. הראשון היה גבוה מאוד, כמעט כמו פרדריק, ובעל קרחת. השני היה נמוך יותר, בעל תספורת קוצים ומדי פעם הוא נתן מכה לנער השלישי שניסה להתחמק מהמכות ללא הצלחה. הוא הלך בצורה כפופה, למרות שהוא בכל מקרה היה די נמוך, בעל שיער שסורק לצד ונראה ככזה שבישבילו פעולה כמו להרים את הסנדוויץ´ שלו לפה היתה התעמלות. "מה? הקטנצ´יק הזה?!? הוא לא יוכל אפילו להרים את הקמע!" התלונן פרדריק. לו ציאו הטביע את פרצופו בתוך המפה "לפי מה שכתוב פה האיש בעל השיער המחודד הוא ארנון" "טוב. אני מקווה שהוא ישבור לחלשלוש את היד" אמר פרדריק ברשעות. לו ציאו שיפשף את סנטרו. "המ.. דוקא התרגלתי לנשאים חלשים. זה שומר אותך בכושר" "כן.. לא משנה. תהיה לי פחות עבודה. אני בטח לא אהיה צריך לסחוב אותו על הידיים שלי כמו הזה פעם שעברה, למרות שזה היה כיף" "כן, יותר מעניין אבל לא יותר קל" "מי צריך שיהיה קל? זה לא מעניין ככה" "אם אתה רוצה אפשר ללכת לאפשרות השנייה. הוא בטח ממש חלש, כן?" פרדריק גיחך "מה? לוותר על הזדמנות לעבוד עם מישהו נרמלי פעם בחיים? בעצם, אני לא צריך ´נורמלי´. כן.. אפשרות שניה" "אז החלטנו?" שאל לו ציאו. פרדריק הינהן בראשו. בדיוק אז הנערים שמו לב לשני האנשים "מה זה פה?" שאל ארנון "קרקס?" "לא." אמר לו ציאו בחיוך "אנחנו מהצגה. ´עלייתו ונפילתו של האל מורדוס. אנחנו מראים את זה הרבה פעמים. לפעמים זה קצת שונה, אבל יותר טוב כשזה לא"
לאזארוס לונג
New member
אהבתי מאוד אבל עם השגות.
אם מתעלמים מן העובדה שהרעיון של ה"נבחר" טחון עד אין קץ, הקטע מהנה ביותר לקריאה וכתוב בצורה טובה, אבל זה מה שהוא. לטעמי, הוא קטע ולא סיפור בפני עצמו. אישית, הייתי שמח מאוד אם היית לוקח אותו כמה צעדים הלאה ומספר לנו מה קורה לאותו נער "נבחר" ולאותם שליחים.
אם מתעלמים מן העובדה שהרעיון של ה"נבחר" טחון עד אין קץ, הקטע מהנה ביותר לקריאה וכתוב בצורה טובה, אבל זה מה שהוא. לטעמי, הוא קטע ולא סיפור בפני עצמו. אישית, הייתי שמח מאוד אם היית לוקח אותו כמה צעדים הלאה ומספר לנו מה קורה לאותו נער "נבחר" ולאותם שליחים.
לא נראה לי שהבנת את הסוף
זה פרודיה על הרעיון של הנבחר, מה שקורה בסוף זה שפרדריק ולו ציאו דוחים את ארנון בגלל שהוא לא דומה לסטיגמה של "הנבחר". יש בסוף שורה שכתוב בה "אם אתה רוצה אפשר ללכת לאפשרות השנייה. הוא בטח ממש חלש, כן?" ז"א שהם בחרו ללכת ל"נבחר" אחר שכן מתאים להם. אני אוסיף עוד כמה משפטים כהסבר אם עוד אנשים יגידו שהם לא הבינו את הסוף
זה פרודיה על הרעיון של הנבחר, מה שקורה בסוף זה שפרדריק ולו ציאו דוחים את ארנון בגלל שהוא לא דומה לסטיגמה של "הנבחר". יש בסוף שורה שכתוב בה "אם אתה רוצה אפשר ללכת לאפשרות השנייה. הוא בטח ממש חלש, כן?" ז"א שהם בחרו ללכת ל"נבחר" אחר שכן מתאים להם. אני אוסיף עוד כמה משפטים כהסבר אם עוד אנשים יגידו שהם לא הבינו את הסוף
לאזארוס לונג
New member
כנראה בגלל השעה שבה קראתי את
הסיפור או שבאמת זה לא מוסבר כמו שצריך. מה שאר האנשים חושבים?
הסיפור או שבאמת זה לא מוסבר כמו שצריך. מה שאר האנשים חושבים?
../images/Emo26.gif סיפור מתוקן ../images/Emo36.gif
מי שלא קרא את הגירסה המקורית בבקשה שיקרא את זו קודם. הם היו שני אנשים שנראו הפכים מושלמים. האחד היה הר-אדם בעל פלג גוף עליון מפותח שעמד בצורה כפופה, כתוצאה מאינספור הפעמים שבהן היה צריך להתקופף כדי לעבור במשקופים. הוא נשען על גרזן קרב בעל ידית ארוכה וזז בחוסר נוחות. השני היה אדם נמוך וזקן. אפשר היה לראות שאפילו בשיא גודלו הוא לא הגיע ליותר ממטר חמישים. מאז הוא איבד 30 סנטימטרים ועל גבו היה כובע גדול, מאותם כובעים עגולים שחביבים על הסינים והוא עמד בנינוחות כשהוא מפזם לעצמו נעימה אוריינטלית. הם עמדו בפינת רחוב בירושלים ומשכו מבטים מהעוברים ברחוב. "אנחנו מהצגה" אמר האדם גדל המימדים בקול עמוק. לפעמים חייך האדם הזקן והקטן מראה פה בעל שלוש שיניים. "עוד כמה דקות" אמר האיש הקטן "עוד כמה דקות, פרדריק, וכל המעגל יתחיל מההתחלה..." האיש הגדול הוציא נהמה מפיו "כן, שוב להגן על איזה שרימפס קטן שלא רוצה לעשות ת´עבודה שלו" האיש הקטן ציקצק בשפתיו "שרימפס זה רבים ואילו שרימפ זה יחיד. הייתי תחת הרושם שגרמנית ואנגלית הן שפות דומות" "אנחנו מהצגה" אמר פרדריק לאדם שנעץ בהם את מבטו. "כן" הוסיף הקטן "קוראים לזה ´עלייתו ונפילתו של האל מורדוס´ אנחנו מציגים את זה הרבה פעמים אבל כל פעם זה שונה. רק קצת" אמר וקרץ. הם חזרו לדבר בינהם לבין עצמם. "יוקישו לו ציאו ופרדריק בן-וילהלם אומרים שהם שחקנים. נמאס לי כבר מזה" אמר פרדריק. "לא טוב להיות פסימיסט, זה מזיק לעיכול. חוץ מזה. אתה כבר עושה את זה אלף שנים. למה נמאס עכשיו?" פרדריק שוב נהם "נמאס לי. תמיד אותו הדבר. למצוא נשא לקמע ותמיד איזה דג רקק קטנטן," פרדריק צימצם את הרווח שבין אצבעותיו והראה את ידו ללו ציאו "להשיג את הקמע, להרוג את מורדוס לפני שיגיע לנירוונה... די! צריך שינוי" "שקט, אני חושב שהוא בא. קוראים לו.." הוא הוציא מכיס גלימתו מגילה כתובה בסינית וקרא בה "...ארנון עמיחי" פרדריק הסב את מבטו לכיוון ארנון. הוא ראה שלוש נערים כבני 16. הראשון היה גבוה מאוד, כמעט כמו פרדריק, ובעל קרחת. השני היה נמוך יותר, בעל תספורת קוצים ומדי פעם הוא נתן מכה לנער השלישי שניסה להתחמק מהמכות ללא הצלחה. הוא הלך בצורה כפופה, למרות שהוא בכל מקרה היה די נמוך, בעל שיער שסורק לצד ונראה ככזה שבישבילו פעולה כמו להרים את הסנדוויץ´ שלו לפה היתה התעמלות. "מה? הקטנצ´יק הזה?!? הוא לא יוכל אפילו להרים את הקמע!" התלונן פרדריק. לו ציאו הטביע את פרצופו בתוך המגילה "לפי מה שכתוב פה האיש בעל השיער המחודד הוא ארנון" "טוב. אני מקווה שהוא ישבור לחלשלוש את היד" אמר פרדריק ברשעות. לו ציאו שיפשף את סנטרו. "המ.. דוקא התרגלתי לנשאים חלשים. זה שומר אותך בכושר" "כן.. לא משנה. תהיה לי פחות עבודה. אני בטח לא אהיה צריך לסחוב אותו על הידיים שלי כמו הזה פעם שעברה, למרות שזה היה כיף. חוץ מזה, הארנון הזה בטח מפחד מאתגרים נכון?" לו ציאו שוב הסתכל במגילה שלו "לא, אוהב אתגרים" "המ.. לא חלש ולא מפחד אתגרים... טוב נכון?" "כן, עבודה קלה לנו לא נצטרך לגרור אותו לעשות מה שהוא צריך" "קל – כן. מעניין – לא. אתה יודע שיש לנו אפשרות להחליף נבחר?" פרדריק איבד לרגע את חוט המחשבה שלו "עוד נבחר? ממתי?" "אהה, תמיד יש עוד נבחר. אם אנחנו לא רוצים לעבוד עם הנבחר הראשון. אפשר להחליף" פרדריק גיחך "מה? לוותר על הזדמנות לעבוד עם מישהו נורמלי פעם בחיים?" פרדריק שקל את העניין שוב "בעצם, אני לא צריך ´נורמלי´, אני וויקינג בן 1537 שנים" "אז החלטנו?" שאל לו ציאו. פרדריק הינהן בראשו. בדיוק אז הנערים שמו לב לשני האנשים "מה זה פה?" שאל ארנון "קרקס?" "לא." אמר לו ציאו בחיוך "אנחנו מהצגה. ´עלייתו ונפילתו של האל מורדוס. אנחנו מראים את זה הרבה פעמים. לפעמים זה קצת שונה, אבל יותר טוב כשזה לא"
מי שלא קרא את הגירסה המקורית בבקשה שיקרא את זו קודם. הם היו שני אנשים שנראו הפכים מושלמים. האחד היה הר-אדם בעל פלג גוף עליון מפותח שעמד בצורה כפופה, כתוצאה מאינספור הפעמים שבהן היה צריך להתקופף כדי לעבור במשקופים. הוא נשען על גרזן קרב בעל ידית ארוכה וזז בחוסר נוחות. השני היה אדם נמוך וזקן. אפשר היה לראות שאפילו בשיא גודלו הוא לא הגיע ליותר ממטר חמישים. מאז הוא איבד 30 סנטימטרים ועל גבו היה כובע גדול, מאותם כובעים עגולים שחביבים על הסינים והוא עמד בנינוחות כשהוא מפזם לעצמו נעימה אוריינטלית. הם עמדו בפינת רחוב בירושלים ומשכו מבטים מהעוברים ברחוב. "אנחנו מהצגה" אמר האדם גדל המימדים בקול עמוק. לפעמים חייך האדם הזקן והקטן מראה פה בעל שלוש שיניים. "עוד כמה דקות" אמר האיש הקטן "עוד כמה דקות, פרדריק, וכל המעגל יתחיל מההתחלה..." האיש הגדול הוציא נהמה מפיו "כן, שוב להגן על איזה שרימפס קטן שלא רוצה לעשות ת´עבודה שלו" האיש הקטן ציקצק בשפתיו "שרימפס זה רבים ואילו שרימפ זה יחיד. הייתי תחת הרושם שגרמנית ואנגלית הן שפות דומות" "אנחנו מהצגה" אמר פרדריק לאדם שנעץ בהם את מבטו. "כן" הוסיף הקטן "קוראים לזה ´עלייתו ונפילתו של האל מורדוס´ אנחנו מציגים את זה הרבה פעמים אבל כל פעם זה שונה. רק קצת" אמר וקרץ. הם חזרו לדבר בינהם לבין עצמם. "יוקישו לו ציאו ופרדריק בן-וילהלם אומרים שהם שחקנים. נמאס לי כבר מזה" אמר פרדריק. "לא טוב להיות פסימיסט, זה מזיק לעיכול. חוץ מזה. אתה כבר עושה את זה אלף שנים. למה נמאס עכשיו?" פרדריק שוב נהם "נמאס לי. תמיד אותו הדבר. למצוא נשא לקמע ותמיד איזה דג רקק קטנטן," פרדריק צימצם את הרווח שבין אצבעותיו והראה את ידו ללו ציאו "להשיג את הקמע, להרוג את מורדוס לפני שיגיע לנירוונה... די! צריך שינוי" "שקט, אני חושב שהוא בא. קוראים לו.." הוא הוציא מכיס גלימתו מגילה כתובה בסינית וקרא בה "...ארנון עמיחי" פרדריק הסב את מבטו לכיוון ארנון. הוא ראה שלוש נערים כבני 16. הראשון היה גבוה מאוד, כמעט כמו פרדריק, ובעל קרחת. השני היה נמוך יותר, בעל תספורת קוצים ומדי פעם הוא נתן מכה לנער השלישי שניסה להתחמק מהמכות ללא הצלחה. הוא הלך בצורה כפופה, למרות שהוא בכל מקרה היה די נמוך, בעל שיער שסורק לצד ונראה ככזה שבישבילו פעולה כמו להרים את הסנדוויץ´ שלו לפה היתה התעמלות. "מה? הקטנצ´יק הזה?!? הוא לא יוכל אפילו להרים את הקמע!" התלונן פרדריק. לו ציאו הטביע את פרצופו בתוך המגילה "לפי מה שכתוב פה האיש בעל השיער המחודד הוא ארנון" "טוב. אני מקווה שהוא ישבור לחלשלוש את היד" אמר פרדריק ברשעות. לו ציאו שיפשף את סנטרו. "המ.. דוקא התרגלתי לנשאים חלשים. זה שומר אותך בכושר" "כן.. לא משנה. תהיה לי פחות עבודה. אני בטח לא אהיה צריך לסחוב אותו על הידיים שלי כמו הזה פעם שעברה, למרות שזה היה כיף. חוץ מזה, הארנון הזה בטח מפחד מאתגרים נכון?" לו ציאו שוב הסתכל במגילה שלו "לא, אוהב אתגרים" "המ.. לא חלש ולא מפחד אתגרים... טוב נכון?" "כן, עבודה קלה לנו לא נצטרך לגרור אותו לעשות מה שהוא צריך" "קל – כן. מעניין – לא. אתה יודע שיש לנו אפשרות להחליף נבחר?" פרדריק איבד לרגע את חוט המחשבה שלו "עוד נבחר? ממתי?" "אהה, תמיד יש עוד נבחר. אם אנחנו לא רוצים לעבוד עם הנבחר הראשון. אפשר להחליף" פרדריק גיחך "מה? לוותר על הזדמנות לעבוד עם מישהו נורמלי פעם בחיים?" פרדריק שקל את העניין שוב "בעצם, אני לא צריך ´נורמלי´, אני וויקינג בן 1537 שנים" "אז החלטנו?" שאל לו ציאו. פרדריק הינהן בראשו. בדיוק אז הנערים שמו לב לשני האנשים "מה זה פה?" שאל ארנון "קרקס?" "לא." אמר לו ציאו בחיוך "אנחנו מהצגה. ´עלייתו ונפילתו של האל מורדוס. אנחנו מראים את זה הרבה פעמים. לפעמים זה קצת שונה, אבל יותר טוב כשזה לא"
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.